הדפסת מוצרי התעמולה למפלגות בתקופת הבחירות היא חגיגה לבתי הדפוס. הדיגיטציה מקצרת שעות-ייצור, ומאפשרת אספקה מיידית של מוצרי דפוס רבים, דבר שמאפשר לאידיאולוגיה הכתובה להיות רלוונטית גם בבוקר שלמחרת... אם לא סבלת במהלך הייצור המורכב ורווי המוקשים, ועמדת בלו"ז הכמעט בלתי אפשרי, הרי שבגביית התשלום תסבול כמו שצריך... על המשפט "לפום צערא אגרא", שפירושו לפי הצער השכר, לא שמעו באותה מפלגה. הצער שהגזברות שבקומה השניה גרמה לספקים, היה קבוע ולא היה מותנה בכלום. ** כשהצעתי לנגן באקורדיון בהרמת הכוסית לפני אחד החגים ובחינם, נזפו בי, כיצד אני מעז לקלקל את הרושם הסגפני והמיוסר של המפלגה. המחשבה שמישהו מבכירי המפלגה ייתפס מחייך ושמח עם כוס יין ביד או קרואסון, הלכה אימים על ראשי המפלגה ויח"צניה. ** שינה היתה החשבת של המפלגה. אחרי שמונה חודשים של המתנה מורטת עצבים לתשלום על ביצוע עבודות הדפוס לבחירות וצלצול דו שבועי קבוע, פגשתי את שינה ליד המעלית. ועכשיו בוא איתי", היא אחזה בידי ומשכה אותי לחדרה, נעלה את שנינו בחדר ורוקנה את תיק העור שלה בתנופה. כל חפציה האישיים התפזרו על השולחן. מדובר היה במנגנון ובכוחות חזקים ממנה, שלא בחלו בכל דרך כדי לדחות תשלומים לספקים ואפילו לסכן את קיומם של עסקים קטנים, שהמפלגה במצעה, נשבעה להגן עליהם, ובלבד שלא יגדל גירעון המפלגה. **. הגעתי לדיון מעונב. חלפתי על פני שומרי הראש של השרים, מחייך אליהם רגוע וסמכותי, ככזה שממהר לפתוח את הדיון. שנאתי את הרגע, בו נכנסתי כסמוי לישיבה שלא זומנתי. הישיבה החלה. מרתק היה לשמוע כיצד מתקבלות ההחלטות בדרגים האלה. סוכם היה לשלם לספקים רק חשבוניות עד 10000 ש"ח כדי להיפטר מהמטרידנים... לגבי תשלום הסכומים הגבוהים, ניתנה הוראה "למשוך" ככל שניתן. "אני אחד הספקים שהרגע החלטת למשוך את התשלום ככל שניתן, כאילו שלא די בשמונה החודשים שחיכיתי עד היום". "אני מאלה שציונה, היושבת משמאלך, העירה אותי בלילות, כדי שיהיו לה פלקטים מודפסים לבוקר. וברגע האמת כשצריך לשלם, אתם מתכנסים ומתכננים למי לא לשלם..." ציונה הנהנה באומץ בראשה כל הזמן. "ברור לי", אמרתי לפתע, "שמה שמעניין אתכם עכשיו, זה איך הצלחתי להערים על השב"כ ולהכנס לכאן, ולא אותם עסקים קטנים, שנסגרו או נקלעו לחובות כבדים, בגלל שאתם מעכבים להם את התשלומים". "אני מבטיח לך שהיום תצא עם מחצית מהסכום שהמפלגה חייבת לך, ** החגים חלפו, שום מעטפה לא חכתה... מסלול הצעקות הוביל אותי למשרדו של מזכיר המפלגה. חיכיתי שעות לסיום הישיבה הקולנית. נכנסתי בנחישות למשרדו המפואר, מחייך לנוכחים שישבו שם, לבושים בהידור רב, כחתנים ביום חופתם ובנעליים בוהקות ומסנוורות, מחכים בסבלנות לשובו. ** החיוך היה רחב, "רעיון לגמרי לא רע, כולם מדברים על החייאה למפלגה, יהיה כדאי להתחיל אותה מלמעלה... " כולם חייכו חוץ מהמזכיר. ** "ברור לך שאתה עם המפלגה גמרת "- הבהיר לי דובר מזכיר המפלגה, שבפחות מחודש כבר המשיך לתפקיד אחר ובמפלגה אחרת. התבוננתי בו, זחוח שכמותו - "שכחת, שאתה בשלולית, מחליף תפקידים מבלי לסכן את כספך ואת עתידך הכלכלי, ואנחנו הספקים נשארים. המשכורת שלך היא לא ממה שייצרת, אלא מהקופה הציבורית. עד שתסיים לדקלם טקסטים שאמרו לך, יסתבר לך שהמדיניות השתנתה וקיים כבר טקסט אחר. הדובר חייך ואמר לי באוזן: "אני מסכים עם כל מילה, אבל צריכים להתפרנס, לא" ?
** למעט השמות, אין מילה שאינה מדוייקת |