בוקר של יום שבת כשהייתי ילדה אבי מעיר את כולנו בצחוק ושירה טוסטים על השולחן, חמאה והגשש החיוור ברקע אימי קוראת עיתון, תתיישב לשולחן בעוד רגע... כשנסיים לאכול, נתכונן בהתרגשות וצהלה הולכים לים. מטקות, סירה מתנפחת, אבטיח ושמיכה. ניסע בסיטרואן שהתרוממה בחולות כשאבא לחץ על כפתור ברדיו נשמע את רשת גימל, 'על בטוח' האהובה ונתלהב שוב איך שהסיטרואן בחולות התרוממה בים אני ואבא משחקים מטקות ואח"כ קרטיב שוקו בננה והאחים שלי מכסים בחול את אמא שנרדמה. מגיעים הבייתה והחמין כבר בתנור מאתמול בלילה אמא מתעצבנת שכבר נלך להתקלח לפני הארוחה ואז מתחילות המריבות מי ייכנס ראשון מי יותר מלוכלך ומי נכנס הבייתה אחרון. כמובן שהפסדתי תמיד, כי אני הקטנה אבל גם בגלל זה תמיד קיבלתי הכי הרבה שעועית לבנה. כמה שאני מתגעגעת לימים ההם, כל המשפחה יחד שבת בבוקר של פעם. ריח שונה, טעם אחר כמה יופי היה בה ואיך אהבתי אליה להתעורר כמה הייתי רוצה לתת זיכרון כזה גם לילדיי של יופי כזה, תמימות שהייתה בחיי היום הדברים שונים. אין כבר 'על בטוח' ברדיו מהגשש החיוור נותרו שניים והים שלנו מלוכלך,בונים על החוף ולוקחים את קו המים. הסיטרואן שהתרוממה לא קיימת בשוק שנים ובסירה המתנפחת שלנו נותרו רק חורים. הילדים של היום זה לא הילדים שאנחנו היינו המגדלים בחול נשטפו עם הים אחרי שבנינו ולבנות אותם שוב מחדש זה כל מה שרצינו. איך הייתי רוצה לחזור לימים ההם, לשבת בבוקר ולים למישהו מכם יש אולי מכונת זמן מיותרת שתיקח אותי לשם?
שבת שלום
|