כותרות TheMarker >
    ';

    נפש לא שקטה

    על נפשי הלא שקטה.

    פרופיל

    ענברלבב
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    0

    דפרסונליזציה/דריאליזציה

    4 תגובות   יום שלישי, 13/12/11, 17:14
    על דפרסונליזציה ודריאליזציה  (או בשם החיבה "דיפי")  


    את המאמר הבא העתקתי בעבר הרחוק מתוך בלוג בתפוז. זו הייתה תקופה שסבלתי מדריאליזציה, לפני שידעתי לקרוא לתופעה בשם,  ושמחתי לגלות שיש שם למכלול התופעות מהן סבלתי, ושאינני סובלת יחידה. הבלוג והכותבת (הנהדרת) נעלמו לצערי.
    לשמחתי, הדברים היו שמורים אצלי, ואני מביאה אותם כאן כי בעיני ומנסיוני הם נכונים ומועילים.

    אחרי המאמר יש לינקים לכל הפוסטים שאני כתבתי בנושא.

       

    ענבר

    ----------------------------------------------------------------------------------------

    האם אפשר לנצח את הדפרסונליזציה?  

     

     

     

    אין לי ספק שאחרי שאני אפרסם את הרשומה הזאת תחת הכותרת הזאת אנשים יגיעו ויקראו את זה. ולכן חשוב לי להגיד כמה דברים:

     

    * בהחלט אפשר לנצח את זה. קראתי בפורום על לא מעט אנשים שהדיפי שלהם השתפר בצורה משמעותית וגם על כאלו שהבריאו לחלוטין. זה בהחלט אפשרי.

     

    * דיפי לא גורם לאובדן שפיות/הזיות/פרנויה. אתם לא משתגעים  ואתם לא באמת מאבדים את היכולת שלכם לשלוט בגופכם ולתקשר עם העולם. דיפי גורם לכם לחשוב כך, והפחד והחשיבה על זה מגבירים את התחושות. אבל אתם לא באמת משתגעים.

     

    * דיפי גורם בין היתר למן תחושת ערפל במוח, ראיה מוזרה, חוסר ריכוז, זכרון לא טוב, ריקנות בראש ובגוף, קושי בהערכת זמן וכו`. אתם לא סובלים מנזק מוחי. כל התחושות האלו ישתפרו כאשר הדיפי ישתפר.

     

    * דיפי יכול להיגרם מכל מיני סיבות שונות וחשוב לבדוק ולדעת ממה בדיוק הדיפי שלכם נגרם. כך תדעו גם איך לטפל בזה.

     

    ממה שלי יצא לקרוא, לרוב האנשים זה נגרם כתוצאה מלחץ תמידי של שנים שכוללת בתוכה חרדה רבה, חששות מדברים רבים, חשיבה אובססיבית בכלל, ובעיקר על דברים קיומיים.


    לרוב, נכללת גם איזשהי התעללות רגשית/הזנחה רגשית חמורה בילדות ובהתבגרות. דיפי יכול להתחיל מילדות, אך לרוב מתחיל בבגרות צעירה (קראתי בפורום על הרבה אנשים שאמרו שהדיפי שלהם התחיל בגיל 19-20). מתחיל לרוב אחרי אירוע מלחיץ במיוחד, בעיקר שינוי משמעותי בחיים.

     

    וכמו כן, רבים האנשים שהדיפי שלהם התחיל אחרי שימוש בסמים. דיפי יכול להתחיל בבת אחת ולהיות קבוע או להתרחש בהתחלה בתור אפיסודות קצרות וחולפות ואח"כ להיהפך לקבועה. אז דיפי מתרחש בעיקר כתוצאה מחרדה רבה של שנים וכתוצאה משימוש בסמים.

     

    ישנם גם מצבים רפואיים שיכולים לגרום לדיפי ולכן חשוב לעבור בדיקות רפואיות מעמיקות.

    דוגמאות למצבים רפואיים שאולי יכולים לגרום לדיפי(אין וודאות לזה. אך אלו חלק מהדברים שיצא לי לשמוע עליהם): אפילפסיה של האונה הטמפורלית, מיגרנות חמורות, מחלת ליים, פגיעת ראש, מחלת לופוס, מחלת צליאק, קנדידה וכו`. כדאי מאוד לעבור בדיקות וגם אולי בדיקות נוירולוגיות כמו EEG, MRI, PET וכו`.

     

    * דברים שעוזרים בהתמודדות עם דיפי:

    - טיפול פסיכולוגי. נאמר שטיפול קוגנטיבי- התנהגותי יכול להועיל.

    - טיפול תרופתי. עדיין לא שמעתי על כדורים שמעלימים לגמרי את הדיפי, אבל יש כאלו שיכולים לשפר את ההרגשה.

    - שינה של 7-8 שעות בלילה. לפי דעתי, לשינה יש השפעה גדולה. שינה מועטה/ שינה רבה מדי גורמים להתעצמות הדיפי.

    - אכילה בריאה ומאוזנת. משפר מאוד את ההרגשה הכללית.

    - פעילות גופנית. באופן אישי אני מרגישה שזה מחייה איכשהו את המח.

    - הימנעות מקפאין, אלכוהול, סמים...

    - לנסות להימנע מחשיבה אובססיבית ומחשיבה קיומית. במקום זה אפשר להתעסק בדברים שמרגיעים וגורמים לך להרגיש טוב, כמו: מוזיקה, סרטים, ושאר תחביבים.

    - טכניקות רגיעה שונות. דבר שלי מאוד עוזר באופן אישי: לשכב על המיטה ולשחרר את הגוף. אח"כ לקחת 3 נשימות עמוקות ולשחרר אותם לאט. לדמיין איך הן חולפות דרך הגוף. גם לחשוב תוך כדי על מקום שמרגיע אותך. לדמיין את זה.

    - שוב, הסחת הדעת מהדיפי. זה מאוד מאוד חשוב. לנסות להיות כמה שיותר פעיל ולהתערבב בסביבה. לחיות ולעשות כמה שיותר. זה דבר מאוד קשה כשמרגישים מנותקים במיוחד וסובלים מראייה מוזרה, אבל זה חשוב. לא לתת לדיפי להפחיד ולנצח אותך. להילחם ולהיאבק בזה. לא כדאי להתבודד ולחיות בתוך הראש שלך כי אז זה רק מחמיר. צריך לזכור שהכל רק בראש ואתה בסדר. אתה בנאדם אמיתי כמו כל האנשים שמסביבך.

    - להאמין בעצמך ולהאמין שאתה יכול לנצח את הדיפי.

     

    יש לי עוד דברים להגיד, אבל בפעם אחרת.  מקווה שזה יוכל לעזור קצת לאלו מכם שמתמודדים עם התופעה הלא פשוטה הזאת. אתם לא לבד. בכלל לא.

     

    מאחלת לכולכם(ולי) הצלחה במאבק נגד הדפרסונליזציה.

     

     

    -----------------------------------------------------------------------------------------------------

    •  
    [שוב אני, ענבר] 
     
    מה שקרה לי מאד דומה לתיאור שלה לגבי "רוב האנשים":  התחלתי לסבול מזה (תקופה מסויימת, ואח"כ מדי פעם) בתחילת שנות ה-20 שלי, אחרי שינויים בחיים וחרדה ממושכת, יש לי נטייה לחשיבה אובססיבית בעיקר פילוסופית ובנוגע לעניינים קיומיים, והמקורות התחילו כבר בילדות.
    נדהמתי מהדיוק...
    מאז זה כמעט נעלם, הופיע מדי פעם לזמן קצר, בעיקר בזמן של שינויים, וכשהחרדה עלתה.
    לפני כשנתיים- לאחר דיכאון ושינוי תרופתי,
    שוב חזר הסיוט ובגדול. בעקבות זאת כתבתי עוד על הנושא וגם פתחתי קבוצת תמיכה סודית בפייסבוק.

    להלן בלוגים  שפרסמתי בנושא:
    דפרסונליזציה/דריאליזציה -2   (מידע מתורגם)   
    דפרסונליזציה/דריאליזציה -3
    דפרסונליזציה/דריאליזציה - עצות   (עצות שאספתי מחברים המתמודדים עם דיפי)
    21 עצות ל"קירקוע" (עבור דה-ריאליזציה, וחרדה בכלל)
    איך להסביר לאחרים איך מרגיש דיפי (דפרסונליזציה)?    (רעיונות שלי)
    משל על דריאליזציה  (ציטוט שנראה לי מתאים, מתוך "הנזיר שמכר את הפרארי שלו")
    דפרסונליזציה/דריאליזציה - קבוצת תמיכה  (קבוצת פייסבוק סודית שפתחתי)
    והנה קטעים שמסבירים איך לפעמים מרגישה הדריאליזציה שלי:
    תיאור הדריאליזציה שלי
    הדריאליזציה שלי - התפיסה המרחבית
    והנה עוד לינק למאמר המסביר גורמים למצבי ניתוק:

    מצבי ניתוק: בחיי היום יום ובקליניקה

     

    והמלצה על ספר (באנגלית): Feeling Unreal: Book Description
    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/6/12 21:09:
      אני עומדת לבכות.אני כבר הרבה זמן סובלת מבעייה שאני לא יודעת איך להסביר אותה,חשבתי שאני משוגעת ומשהו לא בסדר איתי,ואוליי אני סובלת מכמה בעיות.חיפשתי בכל האינטרנט משהו.ואז במקרה קראתי בויקיפדיה על ההפרעה הזאת,ופשוט כל מה שאני קוראת אני מבינה שזה מה שיש לי,אני מפחדת ושונאת להסתכל במראה כי אני לא רואה את עצמי,לא את מה שאני מצפה לראות,חשבתי שאני משוגעת בגלל זה,ושאני היחידה שזה קורה לה.יש לי את זה כשנה,וזה נגרם ממתח רב ומחרדות 24 שעות ביממה,התנתקתי מעצמי.כשאני בחוץ אני מרגישה כאילו אני בתוך חלום,ובבית ספר כשמדברים אליי אני מגיבה ככה שיחשבו שאני נורמלית,כשאני הולכת לחנויות יש לי את הבעייה עם האור ואני לא רואה טוב,אני בטוחה שאני משוגעת ומשהו לא בסדר איתי.אני בטוחה שיש לי את ההפרעה הזאת וחברות לא מאמינות לי,הם אומרות שאני חייבת לעשות אבחון,הן יודעות שאני בדכאון כתוצאה מאי יציאה מהבית שנה,ולא מבינות שאני פשוט יודעת שיש לי את זה,אני לא יודעת איך להסביר את זה.בילדות גם ידעתי שיש לי בעייה שאני לא כמו כולם,רק לא הבנתי למה לא שמים לב לזה וחושבים שאני בסדר.אני רוצה לעשות אבחון ולדבר עם פסיכולוג,אני לא יודעת אם אתם קוראים את זה,אבל אתם חושבים ממה שקראתם באמת יש לי את זה? כי אני יודעת שכן בלי אבחון.אני בת 18,ההפרעה הכי קשה התחילה לפני כשנה וחצי,אבל ככה כשהייתי קטנה ביסודי ובחטיבה,היה לי את זה גם,לא היו לי חרדות עד כמה שאני זוכרת,ועכשיו לאחרונה זה ממש גרוע.שום דבר לא אמיתי בשבילי.אני מקווה שמישהו קורא את זה עכשיו ויגיב לי,תודה
        2/4/12 07:05:
      הוספת תגובהלפני שבועיים, לאחר מספר חודשים של לחצים ומתחים נפשיים התחלתי לחוש בתחושה מוזרה. אני חש שאני הולך ברחוב, מדבר עם אנשים, כאילו אני בחלום מצד אחד, אבל במציאות מצד שני. החוויה היא לא מלאה. תחשבו שאתם יורדים לשרותים באמצע השינה אתם מצד אחד יודעים שאתם הולכים לשרותים, אבל אבל החדות של החשיבה והתחושה שאתם במציאות אינה מלאה. אני יכול לדבר עם אנשים, להתבדח, אולם לחוש כאילו אם בסולם מ 1 זה שינה ו 100 זה מציאות שאני נמצא במצב של 50 ברמת המציאות. אני הולך, אני לא נופל, אני לא רואה פילים ולא אריות, אני רואה אנשים, ואני מבין את המציאות בצורה די ברורה, אבל לא בחדות שהייתי בו. האנשים חושבים שאני רגיל, לא שמים לב שמשהו מוזר עובר עלי, אבל אני חש כאילו במין חלום, לא ממש במציאות, למרות שאני מדבר רגיל, והאנשים לא חשים כי יש לי בעיה. הלכתי לפסיכולוג והוא אבחן את הבעיה כ דפרסונליזציה הוא המליץ לי שלושה דברים להפגת המתח. במקום לקחת תרופות פסיכיאטרים של SSRI 1. הוא המליץ לי לבצע הליכת ספורט 4-5 פעמים בשבוע, שמחקרים מוכיחים שהיא עושה את אותה פעולה של הכדורים הכימים רק ללא תופעות הלוואי 2. לעבור מסאג מפנק פעם בשבוע להפגת המתח 3. ולבצע הרפייה מידי יום רבע שעה. 4.
        7/3/12 12:03:
      מצטערת, אני לא מכירה מישהו שמתמחה בזה. אם תגיע למישהו כזה אשמח אם תפרסם כאן, לתועלת כל הקוראים. בכל אופן, כנראה שכל מטפל שמתמחה בהפרעות חרדה יוכל לעזור.
        6/3/12 01:33:
      שלום ענבר אני מחפס מטפל פסיכיאטר - פסיכולוג או מרפאה שיתפל בקרוב משפחה שלי בן 18 שנים עם דיפי האם מוכר לך משהוא בכוון זה ? תודה גקי ה