כלי התקשורת "חוגגים" את הענקת פרס נובל לכימיה לפרופסור הישראלי דן שכטמן, כאילו גם הם שותפים בקבלתו. הם טופחים על שכם עצמם בשביעות רצון מופגנת; מהללים ומשבחים את ההישגים "שלנו" במדע — ואפילו טורחים לציין את העובדה שאחוז היהודים בין מקבלי הפרס הוא גבוה מעל ומעבר לחלקם היחסי באוכלוסיית העולם, מה שמוכיח, לטענתם, את עליונותו של "המוח היהודי".
התופעה הזו, החוזרת על עצמה בכל עת ש"אחד משלנו" זוכה בפרס נובל היוקרתי, נראית כל כך טבעית בעיני התקשורת — שאף אחד לא מוצא בה שום פגם. אדרבה, נדמה כי הם אפילו מתחרים ביניהם מי יתרום יותר להעלאת המוראל הלאומי באמצעות האדרת "המוח היהודי" המוכיח שוב ושוב את עליונותו ויתרונותיו.
אמנם לא רק הישגי "המוח היהודי" מעלים את המוראל הלאומי ומתקבלים בפרץ של שמחה וגאווה. מעת לעת התקשורת חוגגת בהתלהבות גם הישגים ספורטיביים "חשובים" של כל מיני "מכבי תל אביב". אבל בספורט בדרך כלל מדובר בהישגים שמעורבים בהם גם שרירנים זרים שהגיעו לארץ כשכיריֿכדור כדי לייצג קבוצות ישראליות תמורת תשלומי עתק.
בשונה מהחגיגות השוטפות את המרחב הציבורי כשקבוצות ספורט ישראליות מצליחות "להביא כבוד למדינה" — הפעם הגאווה הלאומית גבוהה במיוחד בשל העובדה כי הזוכה הוא ממש "אחד משלנו", אחד שגדל כאן, למד כאן וחי את הווי החיים הישראלי. אחד שאפשר ללוות את חגיגות הצלחתו בראיונות תקשורתיים עם חברים ששרו איתו ביחד שיריֿעם עבריים; חברים שהיו איתו בשירות הצבאי ואפילו חברים ששיחקו איתו ביחד באותו גן ילדים אצל אותה גננת. איזה יופי.
כלי התקשורת לא הסתפקו בהעברת שידור ישיר מטכס הענקת הפרס ל"נציג שלנו" על ידי המלך השוודי ירום הודו. בימים שחלפו מאז, הם ממשיכים לטפח בכל דרך את המסר המרכזי בו הם מתהדרים לראווה ולפיו: אנחנו הטובים מכולם; אנחנו חכמים יותר; ה"מוח היהודי" מבריק יותר; ההישגים שלנו עולים על כולם; אין כמונו וכדו´.
לא נעים להשבית להם קצת את השמחה, אבל אי אפשר להביט בתופעה הזאת מבלי להיזכר בגידופים ובהשמצות אותם התקשורת מטיחה במי שמעז להזכיר את העובדה כי עם ישראל הוא "עם סגולה".
כבר שנים על גבי שנים מסבירים לנו, כי לומר שעם ישראל הוא עם שונה מכל העמים, זוהי הגזענות במיטבה! אסור להתנשא על העמים האחרים. אסור להגדיר את עם ישראל כ"עם סגולה". זו גזענות. כולם שווים.
מה הם לא עושים כדי לטשטש ולהעלים את הייחודיות של עם ישראל? מבחינתם, "הפתרון הסופי", עד כמה שמזוויע להשתמש במונח הזה, הוא לדאוג לכך שהדורות הבאים לא יהיו שונים במהותם מהגויים. יהודי צריך להיראות כמו גוי גמור; לאמץ לעצמו את תרבות הגויים; להשתלב בעולם הספורט הבינלאומי; לאמץ לעצמו את המוזיקה והתרבות המערבית; להתרועע עם עמיתים גויים כאילו היה אחד מהם ולאמץ את פולחני החגאות שלהם וכו´ וכו´ — העיקר, ליהודי אסור להאמין שיש לו איזשהו יתרון ומעלה מיוחדת. אנחנו מדברים עברית, אוכלים פלאפל ומזדהים עם ערכי הציונות — אבל מעבר לזה, אין הבדל בינינו לבין העמים הנאורים האחרים.
עובדת היותנו "עם סגולה" לא זו בלבד שהיא נחשבת אצלם כביטוי לגזענות, אלא היא עומדת בניגוד מוחלט להשקפת עולמם הערכית, ולפיה היהדות החדשה צריכה להסיר מעליה את הסממנים היהודיים ולהעלים את ייחודנו ומעלתנו. ככל שנשתווה יותר לאומות העולם, כן ייטב לנו.
והנה, כמה נלעג, "אחד משלנו" זוכה בפרס נובל היוקרתי, ופתאום נהיה מותר להתפאר בסגולתו המיוחדת של האדם בעל "המוח היהודי", המרומם מהאחרים. פתאום נעלמת לה כל האידיאולוגיה השואפת לטשטש את ההבדלים בין עם ישראל לאומות העולם, ואת מקומה תופס מסע גאווה על מעלותיו ויתרונותיו של בעל "המוח היהודי" על פני שאר הברואים.
בשעת מבחן, מסתבר, גם הם מוכנים להכיר בעובדה כי לא ככל העמים בית ישראל. אלא שבמקום להכיר בעובדת ייחודיותו של עם ישראל כ"עם סגולה" — על כל המשתמע מכך, הם מעדיפים לאמץ לעצמם מסר גזעני המרומם את גאוותם הלאומית ולפיו: "לא ככל המוחות המוח היהודי".
גזענים שכמוכם, אחרי שהתרתם לעצמכם להיות גזעניים בתיאור יתרונותיו של בעל המוח היהודי, הניחו בבקשה ליהודים הכשרים המאמינים כבר אלפי שנים כי אנו "עם סגולה" ואף מודים על כך בכל יום לבורא עולם "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". |