0
נסעתי השבוע לכותל. לבדי. מאוד נהניתי מהנסיעה, ואני חושבת שה'לבד' הזה היה נחוץ לי... טיילתי קצת בירושלים, די הלכתי לאיבוד אבל מילא, גם בחיי האישיים אני הולכת לאיבוד מדי פעם ואז מוצאת את דרכי חזרה... הכרתי נהג מונית מקסים בשם סולימאן. הייתה לנו שיחה מרתקת על החיים. מדהים שאפשר להיכנס לשיחות עמוקות עם אדם שלא הכרנו עד לפני חצי שעה בערך ושהתרבות שלנו כה שונה אחד מהשני... בכל אופן, נסעתי לכותל. לבקש מאלוהים כמה דברים עבורי ועבור אהוביי וחבריי, וגם כדי לבקש מחילה על דברים שעשיתי ובטוחני שלא ממש מצאו חן בעיניו... אז לקחתי דף ועט והתחלתי לשרבט ללא הפסקה, התפללתי, טמנתי את הפתק בין הסדקים, נשקתי לחומות הכותל ועזבתי. לא לפני שנתתי מבט ארוך וסקרתי את כל המתפללים במקום. עדיין לא קיבלתי תשובה מאלוהים על מכתבי אולם אם היה מחזיר לי אני בטוחה שזה מה שהיה כותב...
בתי היקרה, הפתעת אותי עם הפתק שכתבת...פתק? יותר נכון לומר מכתב... או שבעצם סיפור קצר. כן. זו בדיוק המילה שמתאימה: סיפור. את יודעת שאבא שבשמיים אוהב את כולם אבל הפעם באמת הגזמת, תגידי לי השתגעת? מה זה כל הבקשות הללו? ייקחו לי ימים שלמים רק לסיים את הסיפור שכתבת ואז את מצפה שפשוט אתחיל לבצע את כל בקשותייך כאילו והייתי ג'יני ששלפת מהכד??? הלכת רחוק מדי בת... אין לי בעיה שתבקשי כסף, זהב, יהלומים אבל את החלטת לסבך את העניינים ולבקש דברים אחרים לגמרי.... את לא יכולה להציק לי כל פעם מחדש עם כל הבקשות האלה... אינני יכול לתקן את הטעויות שלך בכל פעם שאת שוגה... יש לי דברים גדולים יותר על הראש כמו: הרעבים באפריקה, זיהום האוויר, פדופילה, גזענות, יש חולים סופניים שאני צריך לדאוג להם, ומה עם הפליטים שחיים בסבל? וכל מה שקורה במדינות ערב? אני יותר מדי עסוק לאחרונה, לכן יהיה לי קצת קשה להתרכז רק בבקשה שלך. וחוץ מזה יכולת לבקש קצת פחות... או לתמצת את הכל אולם בחרת לבקש גם בשביל חברייך וטרחת לכתוב את שמם ושמות משפחתם כאילו שאני לא יודע על מי מדובר... מזל שלא כתבת גם כתובות ומספרי טלפון... שכחת שפנית לגדול מכולם, הא? חה חה חה. ואני שואל את עצמי, כשראית שאת מנסה לטמון את הפתק...אה, סליחה את המכתב בין הסדקים והוא לא נכנס כי הוא גדול מדי, לא חשבת לוותר, הא? דחפת אותו חזק עוד פעם ועוד אחת.. עד שהוא נכנס. עקשנית!!! טוב, נו, אני לא אתעלם מתחינתה של בתי בייחוד לאחר שפתחת את בקשתך במילים 'אלוהים היקר'... אולם אני מבקש ממך לעיתים אני נותן אותות קלים. אל תתעלמי מהם כפי שאת נוטה לעשות. אה, ותשתדלי להתלבש פחות פרובוקטיבי, כן? את שמה לב למבטים שהבנים שלי לוטשים באברייך השופעים... זהו, לאחר המכתב הזה אנחנו שווים. תשובה תקבלי בקרוב. אוהב אותך בתי אלוהים. |