ברצוני להציג כאן אומנית, יוצרת, אישה רבת פעלים ורב תחומית שהייתה מקור השראה עבורי בשנותי כמתבגרת...

לורי אנדרסון, שהייתה אולי אמנית האוונגרד הראשונה שהגיעה לסטאטוס של כוכבת רוק, הגדירה את עצמה בראש ובראשונה כמיצגנית, ניצלה את יכולת השירה המוגבלת שלה (ניצול שהיה אפשרי ברוח האידיאולוגיה הפאנקיסטית) כדי ליצור סגנון הגשה ייחודי, שהתאפיין בספק דקלום ספק שירה, ושהפך לסמל המסחרי שלה.   לורי אנדרסון היתה ונשארה תופעה ייחודית בעולם המוסיקה הנסיונית/ איזוטרית/ אלטרנטיבית. את המוסיקה שהיא עושה מגדירים כארט-רוק, מכיוון שהיא משתמשת באלמנטים שלקוחים מעולם האמנות הויזואלית, ובעיקר מתחום אמנות השפה. ההתעסקות שלה בשפה המדוברת והמושרת, מה שנקרא Spoken Word , הופכת את המוסיקליות שלה לקטועה, כלומר בנויה ממקטעים וורבלים שנשענים הרבה פעמים על מקצבים מיוחדים ולא תמיד סימטריים.

ההשפעה של אנדרסון לא חרגה מגבולות המוסיקה הנסיונית, אלבומה ביג סיינס הוא כנראה האלבום הלא קומוניקטיבי הכי קומוניקטיבי שיצא אי פעם, הוא מרתק, מצחיק ומעורר התפעלות. השירים עצמם כל כך אחרים, כל כך שונים ממה שאתם מכירים שכל ניתוח שלהם הוא מיותר מראש. צריך פשוט להקשיב ולהנות.

להלן קטע מתוך שארקי'ס דיי...