ביירות. 

בבית ניסתר במרכז העיר תצפתנו בשתי משקפות. האחת קרבה לחוטמנו את המציאות, חסרת הדאגות  זו שהשתכשכה בבריכה של מלון הילטון ושיקפה את "החיים הטובים".
המשקפת בתצפית השנייה קרבה לחוטמנו את המציאות האחרת, זו שיש בה עוני, מחסור וסבל צובט.
**

היינו כ-15 חיילים, שעברו מסלול קרבי מפרך. מתצפתים "יעדים" שהשתכנו בהילטון ביירות. אחזנו בידינו משקפות הייטקיות, שהיו הצעקה האחרונה בתחום הצילום והביון.  
תחושת הזמן אבדה. השתעממנו עד כלות והתחלנו לריב על דברים פעוטים. מצאנו מפלט במשקפת שבעמדה המועדפת, שהתמקדה רוב הזמן ביפהפיות, שהשתזפו בלי החלק העליון והפקירו את גופן לקרני השמש.   
על שפת הבריכה התמתחה בחורה עם גוף משגע. קראנו לה נאדיה. עליה בעיקר רבנו והלכנו מכות... "היא שלי, בנאדיה אף אחד לא נוגע", צעק שווילי והביט בנו באיום. 
"טוב טוב", הרגענו אותו, קורצים אחד לשני, "היא שלך..."
**

 בחופשה הראשונה הביתה, התחמקנו מההסעה המאורגנת.

משחות שיזוף "עם ארומה של חו"ל", הסירו כל סימן וריח של צבא מהגוף ומהנפש. לבשנו בגדים צבעוניים, דחפנו את המדים והנשקים לתיקים ומיהרנו למלון הילטון. 
נראינו תיירים לכל דבר.

**
המים הקרים בבריכת הילטון ביירות, חדרו לכל תא בגוף וניערו את אבק הנעורים. חזרנו להיות נערים מאושרים וחסרי דאגות, נוגסים ביס ענק מהחיים. 
הצרפתית נשמעה מכל כיוון עם מעט אנגלית. עצמנו את העיניים רכבנו על ענני כבשים לבנים.
דבר לא הפחיד אותנו. גם לא הזינוק מהמקפצה, שהתנשאה לגבהים, שבארץ לא היינו חולמים לטפס. מקפצה שראינו יום יום מהצד האחר... 

**
כל אחד בתורו שמר על חבריו המתרחצים, מאמץ את עיניו, המוסתרות מאחורי משקפי שמש כהים.
על הברכיים היה מונח נשק דרוך ומוכן לירי, מכוסה במגבת גדולה, שהסתירה 10 מחסניות מלאות וחגורת רימונים,

כשהגיע תורי לשמור, כווננתי את משענת הגב של מיטת השיזוף, ופתאום הבחנתי מצידה השני של הבריכה, בפרצוף מוכר המסמן לי לשלום. גם על ברכיו היתה מגבת שהסתירה משהו בולט. קמטתי את המצח, הופך והופך בזכרוני, מהיכן לעזאזל הוא מוכר לי.

היה זה אחד המש"קים, שחיפה על  סגל המפקדים שלא עמד בפיתוי... וקשה היה לזהות אותו ללא בגדים, 

**

חלפו שבועיים. החשש שמא מישהו  "יזמר", היה מטריד. שניים שהם שותפים לסוד, "הם כבר אחד יותר מידיי..."  וכאן היו שותפים לסוד כ-20 חיילים. 
**
הנהלת הילטון ת-א הזמינה 20 לוחמים המשרתים בלבנון לערב גבינות, יין, הופעות וריקודים על שפת הבריכה. 
בסוף הערב, ביקש מש"ק החינוך שחילק את ההזמנות, לשאת כמה מילים, שהותירו את כולם המומים:

"הפחד שמישהו יספר על הילטון ביירות גרם לי לשכנע את הנהלת הילטון ת-א, להזמין חיילים קרביים מלבנון ולפנק אותם בערב שכולו בידור אהבה ושפע.
אם הבילוי שלנו בהילטון ביירות, יגיע לאוזני הקצונה או לעיתונות, כל אחד מאיתנו ימצא את עצמו בכלא.
שיהיה ברור לכולם. מעולם לא היינו בהילטון ביירות!.
אם מישהו מכם "יברבר" על הילטון בירות, נכחיש, נסתכל עליו בחמלה ונציע לו לגשת לקב"ן. ההזמנה שחילקתי לכם, המטבע עם הסמל החרוט, שקיבלנו היום למזכרת מהילטון תל אביב ומה שנראה עכשיו בשמיים היא ההוכחה באיזה מלון הילטון היינו..."
פתאום, להפתעת כולם הוא חייג למספר שהיה רשום לו בפתק וצעק - "עכשיו".

לשמיים נורו זיקוקי- די-נור מרהיבים, שהאירו את צפון תל אביב ופתאום נדלקה כתובת אש ענקית בה נכתבו המילים - 
"הילטון ת-א אוהב אתכם לוחמי אגד 215".