הישראלי היפה זו היתה אמורה להיות חניית לילה קצרה, באחת מערי אירופה. התייר, יהודי ירא שמים, שמראהו מעיד על מוצאו. חזר לארץ, ואיתו חוויה לא מרנינה, שלא לומר טראומתית. שאותה סיפר באוזנינו. ״נכנסתי למלון״ הוא מספר השבוע, ״מלון מקומי לא יקר, וביקשתי לקבל חדר, הפקיד הביט בי בעיניים מוזרות וגמגם משהו על כך שאין מקום״ האורח, שהבין על אתר, שהתירוץ, חובר באותו רגע, התעקש על שלו, כאשר אחרי דקות ארוכות הוזעק למקום בעל הבית, גוי מקומי. ״חשבתי שאולי התקשורת העולמית, המספרת על מאבקם של הפלסטינים, היא זו שהפכה אותו לאנטישמי״ סיפר התייר. שפנה באדיבות לבעל בית המלון, ושאל ״סליחה, למה לא תסכימו לארח אותי״. השיחה הקולחת הפשירה את הקרח, כשלבסוף הסכים בעל הבית לארח את התייר, לא לפני שסיפר לו, מה מונע ממנו לארח ישראלים, או כל מי שנראה ככזה במלונו. ״בקיץ האחרון, הגיעו לילה אחד משפחה ישראלית למלון, ובקשו חדרים ללילה אחד. האמת, קצת היה מוזר, כי הם הגיעו עם כמות מזוודות לא קטנה, אבל ההסבר היה פשוט, הם עוברים ממקום למקום, ומבקשים לנוח בלילה״. בבוקר, יצאו הישראלים, שילמו והפליגו לדרכם, כשרק אחרי זמן קצר התברר לאנשי המלון, בשביל מה באמת היו זקוקים האורחים הזריזים כלל כך הרבה מזוודות. ״הם לא השאירו לי בחדר, אפילו ברז״, סיפר המנהל, ״הם פשוט רוקנו כל מה שזז, וגם מה שמחובר. החדר היה מרוקן לחלוטין, והנזק עצום. מבחינתי, קיבלתי באותו רגע החלטה: ישראלים, לא בבית מלוני!״. הישראלי המכוער יש ישראלים שגורמים לשנאה, ויש ישראלים שהמחנכים להסתה, כאלה המשוכנעים משום מה, שהמיקרופון או המקלדת שבידיהם מאפשרים להם להסית ככל העולה על רוחם. במפגש שנערך לפני מספר שנים, בין נציגים מאגו״י בארה״ב לבין קבוצת עסקנים חרדיים. עלה לדיון נושא ההסתה, כאשר האחרונים מסבירים לאורחיהם, שאין סיכוי שיבינו מהי רמת ההסתה והתחכום שבה, ממנה סובלים בפועל שומרי המצוות בארץ. אחד מהם הוא שדרן רדיו מוכר, גזית שמו, שקנה לע צמו בלא מעט מאמץ, אצל רבים שם של אדם שלא ממש אוהב חרדים, בלשון המעטה. וכמי שהתבטא על הצורך שלו לעזור לחרדים, לצאת ״מהחיים האיומים והעלובים שהם חיים בהם״, עפ״ל. השבוע, נפגע הגזית, כתגובה לדבריו של אדם שומר מצוות שהתבטא כי על גזית ללכת לכלא, לאחר שאמר אמר שצריך לסגור לחרדים את החמצן ולשלוח אותם לניו יורק. השדרן הכעוס טען, שרק אמר ש״חרדים שלא טוב להם בארץ ולא מתאימה להם הוויית החיים הישראלית, לא חייבים להיות פה ויכולים, אם הם רוצים, לנסוע לגור בניו יורק״. הוא נורא כעס, והגיב תגובה ״בוגרת״ אני מוכן לשבת בכלא, רק הבעיה היא שהכלא מלא חרדים ואין לי מקום לשבת שם״. זו אינה הפעם הראשונה. ״גזית השתלח בצורה בהמית וחייתית כנגד ציבור שלם״, התבטא לפני מספר חודשים הרב משה גפני, כאשר השדרן הנ״ל צוטט כמי שכינה את החרדים בשלל ביטויים שאין מקומם מעל גבי עיתון חרדי. זה שאין לו מושג מה הם חיים חרדיים, ניחא. זכותו של כל אדם להוכיח לכולם, שהוא יכול לדבר על דברים שאין לו בהם מושג. זה שהוא משוכנע שהמדינה ״שלו״, ושל האנשים החושבים כמותו, זה ברור. כך הם היו, אנשי התקשורת והשמאל מעולם: מיעוט, שכופה את עמדותיו, דעותיו ומחשבותיו על הכלל. אך הזכות להסית, באופן חופשי וללא מעצורים בלשון, היא שאמורה להדאיג. כי הסתה, לימדונו אנשי התקשורת, הנושאים את מורשתו של רבין, מסוגלת להרוג.
ילד רע התפוח, אומר המשפט העממי, לא נופל רחוק מהעץ. וכשהעץ חרוט כמשהו מאיים, התפוח, עלול להיות רעיל. לפיד, הוא שם שמעורר צמרמורת קלה, אצל כל חרדי מצוי, שזוכר את תופעת ״שינוי״, וההסתה המטורפת נגד כל מה שקשור לדת. לטומי יש בן, יאיר שמו, שלדעת פרשנים שאיפותיו הפוליטיות די ברורות. ומכאן גם הזכות שלו להסית וכך, הוא יצא בשבוע שעבר עם הצהרה, שמשרד השיכון והשר הממנה ״רוצה לוודא שהחרדים יקבלו דירות בלי שיצטרכו לצאת לעבוד״, תוך שהוא שולח את קוראיו לצאת ולהפגין, או לכל הפחות להטריד בדוא״ל את שר השיכון. האבסורד, הוא, ששום טיעון נגדי אינו אפקטיבי, כי אף אחד לא מתכוון ממש לטיעון ממשי, או לעשיה. רמת ההגיון שמאחורי ההצהרות והטענות הדמגוגיות והמכלילות , שואפת לאפס; הן נוגעות בנקודות הכי אפילות של הנפש, המקום הרדוד, בו השתמשו המסיתים ככלי לרכישת אהדה ציבורית מאז ומעולם. הכה בחלש, צור שנאה ואיבה - וטפס על גבו לגדולה! ומה שמרגיז יותר, הוא שישנם יהודים חובשי כיפה שמוכנים לתת פה לאותם שונאי חרדים לתיאבון. לפני כשבעה חודשים, הוזמן לפיד לשאת דברים באחד מהמכונים, המתהדר בתדמית ״חרדית״ והשותף למגמה שמטרתה לכרסם בעולמם של לומדי התורה ולהוציא אברכים מלימודם. לפיד אמר: ״אנחנו חשבנו עליכם שאתם נועדתם למוזיאון, זן נדיר ונכחד, שצריך לשמור עליו בכדי שאפשר יהיה להביא את הנכדים ולהראות להם ״אתם רואים ילדים, כך נראה יהודי״, אבל אתם ניצחתם... אתם היום אדוני הארץ״. עד כאן דבריו, של האיש, המציג את כולנו, נכון לעכשיו, כשודדי דירות בחינם. יותר נכון ״מקבלי״ דירות, בלי לעבוד. ואולי יבינו יום אחד, אותם ״חרדים״ המנסים להתיפייף, ולתת במה למסיתים מהזן הזה, שהם שותפים מלאים לפגיעה ולחורבן, שמנסים לפיד וחבריו, כאן בארץ אבות, לעשות ללומדי התורה ולשומרי המצוות. אין לחם? יאכלו חצילים! אם אין לחם אכלו עוגות, כך אמרה המלכה מרי אנטואנט (בת הקיסרית האוסטרו־הונגרית מריה־תרזה ואשת מלך צרפת לואי ה־16) לאזרחים הזועמים המורדים שביקשו לחם לאכול, בעת המהפכה הצרפתית הגדולה: מתברר שאת ההצעה אפשר לשדרג... אם גדלנו על סיפורי הילדות, של הכפרי העני והשמח בחלקו, שהתפרנס מפירורי הקמח שאספה זוגתו הצדקנית בבית הטוחן, ומרגלי העופות שקבלה בתמורה למריטת נוצותיהן, מסתבר שהמגוון לחסרי המזון, יכול להיות ״עשיר״ יותר. אזרחי יוון הסובלת מקריסה כלכלית, גם הם מחפשים אוכל. אלני ניקולאידו, עשתה מזה פרנסה. בספר חדש שיצא, ״מתכוני רעב״ שמו, מוצע ליוונים הצועדים לקראת צנע ומשבר כלכלי הולך ומחריף. פטנטים ומתכונים שיוזילו את המחירים. אין לחם ? מציע הספר, אכלו חצילים!, את החצילים יש לטחון, ולעשות מהם ״קציץ בשר״, ו... לא לשכוח לאסוף את הפירורים מהשולחן בסוף האוכל, בסוף אפשר לרכז אותם ולהכין מהם מנה אכילה. הספר, כך התפרסם, מהווה למעשה אוסף של מתכונים ושיטות, שפורסמו בעיתוני יון בזמן בתקופת מלחמת העולם השנייה, פטנטים ש לימדו אז את היוונים הרעבים בין השאר איך ללעוס לאט, כדי להרגיש פחות רעבים. תמחה כל זכר שמו של צורר היהודים היטלר, מעביר חלחלה בגוו של כל יהודי. עד היום ישנם יהודים רבים המקפידים שלא לגעת במוצרים גרמניים, הם פשוט מסוגלים לזה. עד היום, שבעים שנה אחרי, מנסה גרמניה להיפרד מסמלים נאציים שמילאו בעבר את עריה. הדויטשלנד הול הוקם בהוראת הצורר לקראת 1936 ונמנה בין הפרויקטים היוקרתיים של המשטר הנאצי. הוא נחשב כמרכז הספורט הגדול בעולם, אחד מסמליה של גרמניה הנאצית. ב־1943 נפגע האצטדיון בתקיפה של בעלות הברית, אך לאחריה הוא שוקם ונפתח מחדש. נפילת חומת ברלין צוינה אף היא בארוע שנערך במקום, כאשר רק לפני שנתיים הוא נסגר באופן סופי. לאחרונה, החליטה ממשלת גרמניה להרוס את האצטדיון,
זה שאין לו מושג מה הם חיים חרדיים, ניחא. זכותו של כל אדם להוכיח לכולם, שהוא יכול לדבר על דברים שאין לו בהם מושג. זה שהוא משוכנע שהמדינה "שלו", ושל האנשים החושבים כמותו, זה ברור. כך הם היו, אנשי התקשורת והשמאל מעולם: מיעוט, שכופה את עמדותיו, דעותיו ומחשבותיו על הכלל. כשאלפים עומדים ומביטים בהריסת עוד סמל של המשטר ההוא. כך דאגו בעצמם להליך סמלי מסוים של ״תמחה כל זכר״.
נשיאים ורוח ״אובמה האפיר״, אלו היו הכותרות אחרי שנת כהונה של נשיא ארה״ב הנוכחי. הפרשנים ספרו את שערותיו האפורות והקמטים שהתפשטו על פניו, המעידים על העומס הרב בעבודה הנשיאותית, שהצליחה להזקין בקצב מהיר את הנשיא האמריקני. במחקר שנערך, מתברר שאולי אובמה האפיר, וקמטים נוספו לו בפניו, אבל המועמדים לנשיאות חשים שהמישרה הזו היא מתכון לחיים ארוכים. (אלא אם קוראים לנשיא קנדי...) מומחה לדמוגרפיה משיקגו, טען ש״רק משום שהם חווים מה שנראה כזקנה כלפי חוץ, אין זה אומר שהם מתים בגיל מוקדם יותר״. במחקר שהופיע בכתב העת של איגוד הרפואה האמריקני כתב אולשנסקי, שהחליט לחקור את הנושא תוך עריכת חישובים כמה ימי שנות חייהם של הנשיאים. החישוב כלל את הגיל, שנת הכניסה לתפקיד, והשוואת הנתונים למשך תקופת חייהם. המחקר לא כלל את אברהם לינקולן שנהרג על ידי מתנקש בשם גיון וילקס בות׳, את גייימס אברם גרפילד שנורה על ידי מתנקש בשם צירלס גיטו, את ויליאם מקיקינלי שנפגע פעמיים על ידי מתנקש בשם לאון צולגוס. ואת הנשיא שהתנקשות בו היא המפורסמת ביותר, קנדי. לדעת החוקר, הנשיאות היא סגולה לאורך ימים, ופרס הישראלי אף הוא יוכיח... בהם מורים ינגח פעמיים הוזעקה לאחרונה לבית ספר ביישוב ליד נתניה, בית ספר, שתלמידיו הפנימו את לימודי הליב״ה, וממנה גם על כבוד האדם, המורה וההורה. ומעשה שהיה כך היה. בשעות הבוקר התקשר ילד להוריו וסיפר שילדים מרביצים לו, ואף נעלו אותו. ההורים, כעוסים כדבעי, הגיעו לבית הספר, הם מצאו את התלמיד המתקיף, והשיבו לו כגמולו בראשו (או בשאר חלקי גופו). אז, הגיע האח של המתקיף שהפך למותקף, וניסה להרגיע את הרוחות, רק שהרוחות, ובמקרה זה ההורים, היו סוערות מאד. והחליטו להסביר בדרכם המיוחדת לאח משכין השלום, שהם נורא כועסים. ומשם החלה המהומה גוברת, עד להתערבות שוטרים מקומיים שהוזעקו. השוטרים, שמזמן כבר סיימו את גיל בית הספר, הגיעו לשטח, סיימו את האירוע, וחשבו שבזה תמה תקופת שירותם בבית הספר. רק שאחרי כמה שעות, שוב פרץ ויכוח, הפעם ויכוח בין מורה לתלמיד. אמנם ״בבא קמא״ הם לא למדו שם, אך התלמיד, החליט, לטענת מורהו, להשתמש בראשו, כדי להכניע את המורה. ולא, לא בסברא הגיונית, אלא פשוט ב^ נגיחה כפשוטה. התלמיד לעומת זאת טען, שהמורה הוא זה שהתחיל איתו, אך על כך ענה המורה, שלהפך! הוא רק ניסה להרגיע את הנגחן הנ״ל. המשטרה, כך נמסר, טרם החליטה כיצד עליה לפעול. וברוך שלא שם חלקנו כהם וגורלנו ככל המונם.
פני זקן יש מקומות שבהם מכבדים זקנים, אחד שכזה זכה השבוע לכבוד גדול עם עזיבתו את העולם. פוסוקה היפני, היה זקן מאד, בן מאה ושבע עשרה, כלומר לא ממש, למעשה הוא היה בן 26 שנים ותשעה חודשים במותו, אך פוסוקה היה כלב, ובהשוואה לחיי אדם, הוא נחשב כישיש מופלג בן כ־117 שנה. הכלב היפני שמר, לדברי בעליו האבלים, על אורח חיים בריא. ״הוא אכל באופן סדיר והיה פעיל גופנית״, עד שמת, בשלוה ועצב נסוך על פניו. ״יום קודם הוא איבד את התיאבון והתקשה לנשום, עד שעזב את העולם. המומחים, חלוקים ביניהם מי היה הכלב הזקן ביותר, רק לפני כשנה פורסם על כלב זעיר בשם ציי ציי שלטענת בעליו היה בן 24, ( 168 במושגי אנוש). הכלבלב זכה לכבוד רב בחגיגת יום הולדת שנערכה לו. לרגל החגיגה הנדירה. במהלך החגיגה סיפרו החברים על שתים, על מאורעות חייו של החתן, הוא טייל מסביב לעולם, החליף שלושה בעלים, ניצל פעמיים ממוות (התנקשות?) והתמודד בגבורה עם מחלות עיניים כקטרקט וגלאוקומה. ״אני ממש מעריץ אותו״, אמר הבעלים, שציין כי ״השקעתי סכום של חמש ספרות על ההוצאות הרפואיות שלו״. כלב קטן, כסף גדול.
צפוף באוטו מעשיה ותיקה המתגלגלת בפיות הדור, מספרת על שוטר שעצר רכב ובו מספר נוסעים מעבר למותר, השוטר הכעוס קרא לנהג, וזה האחרון איתגר אותו: ״אם אראה לך מחזה משעשע שאפילו אתה לא מצפה לראותו, האם תוותר לי?״ ״כן״, ענה השוטר הסקרן, הנהג, פתח את תא המטען, שם ישבו מכווצים עוד שני נוסעים. ״אתה רואה״, אמר הנהג לשוטר ההמום, ״על זה לא חשבת״! מתברר, שהסיטואציה, אינה דמיונית. כך בכל אופן גילו שוטרים איראניים בשבוע האחרון. באיראן, כידוע, עסוקים בגרעין. אבל ישנם גם חדשות משעשעות.כך התבשר העולם השבוע, על תפיסת רכב עמוס בעובדים זרים. בעוד שבארץ מגיעים עובדים זרים מנפאל, הודו פיליפינים וכדוי, הרי שלאיראן מגיעים עובדים בעיקר מאפגניסטן. משטרת כרמאן,שבדרום איראן, תפסה ברכב מסוג פגיו 405 שלושה עשר פועלים! אלו נדחסו רק במושבים התקניים. הספירה נמשכה כשנפתח תא המטען, שם נמצאו עוד ארבעה, ובסך הכל שבעה עשר פועלים. כך הופכים רכב פרטי למיניבוס רב־מושבים. |