"לא היה לה אוויר, והיא מתה מחנק. היה ברור שמשהו חסם את קנה הנשימה שלה. מה אני אגיד לכן, העיניים שלה יצאו מחוריהן והיא היתה כחולה מרוב מאמץ." אפרים פערענזיק עצר לרגע את סיפורו ונשם עמוק. מימי, לידיה ואוקסנה בלעו רוקן מרוב אימה. ישבנו במתח על קצה הספה. "נו?" עודדתי את אפרים להמשיך.

"מה שגיליתי בבדיקה המעמיקה זה שכדור נייר מגולגל ומהודק חסם את קנה הנשימה שלה. הייתי מופתע. החזקתי את כדור הנייר בפינצטה מול האור. הוא היה מגואל בכמה טיפות דם ובליחה. בעזרת פינצטה נוספת פתחתי בזהירות פתקה מקומטת שעליה היה כתוב טור של מילים. זה היה נראה בתחילה כמו שיר. האם ייתכן ששיר הרג אותה? תעלומה..."

פאוזה קצרה אפשרה לאפרים פערענזיק לשתות לגימה של תה. "אמרתי לעצמי, אם אין פה חשד לפשע, מה פתאום שבנאדם שפוי בדעתו יקמט שיר שכתוב על נייר לכדור וגם יבלע אותו. ועוד בלי מים!"

"בבחינה נוספת, מה שנראה על פניו כמו שיר, היה למעשה רשימת מכולת:

פיתות

לבנה

זיתים

קפה שחור

עוגיות שוקולד צ'יפס

נייר טואלט

...

ובשורה התחתונה היה כתוב משפט מאוד מוזר:

ושלא תעיזי להראות את הפרצוף שלך בלוויה שלי. שמעת?

התחלתי לחשוד שזאת לא היתה סתם תאונה. ייתכן שמישהו אילץ אותה לבלוע את המילים שלה בחזרה."

"מה זה אילץ?" שאלה לידיה.

"אילץ זה הכריח." ענתה לה מימי.

"חיפשתי במהירות בין הניירות שבתיק של הנפטרת. צויין שם שבעת שנמצאה במטבח ביתה, היה הכל סביבה מסודר ונקי יחסית, לא ממש יסודי, אבל בלי כלים בכיור או על השולחן. לא מצאתי דיווח על תכולת המקרר או של פח הזבל. החלטתי לרחרח בעצמי בזירת האירוע. אחרי שבתחנה הבטיחה לי ג'ורג'ט מחקירות שאף אחד לא נגע בממצאים, היא ליוותה אותי אל הדירה של המנוחה. כבר ידעתי מה אני מחפש. כל הרמזים הראו שהגברת ביקרה במכולת ורכשה את המצרכים הכתובים בפתקה ושהיא אף אילתרה והוסיפה מספר מוצרים נוספים ושתייה קלה. עוד נראה לעין שהגברת ארחה מישהו ופתחה עבורו/ה שולחן עם פיתות, לבנה, זיתים וחתכה גם כמה ירקות. דבר אחד היה חסר: העוגיות. השראה של בלש גרמה לי לפתוח את פח האשפה ולפרוץ בתרועת ניצחון. הראיתי לג'ורג'ט את שקית העוגיות הריקה. אין ספק שהאורח/ת חיסל/ה את כל העוגיות. עכשיו היתה זו רק שאלה של זמן עד שנמצא בין מכריה של הגברת את החונק/ת, שתחבה את המילים בגרונה של המנוחה ואחר כך העלים/ה את הראיות."

"איך תוכיח מי אכל את כל העוגיות?"

"מי מסוגל לאכול שקית שלמה של עוגיות?"

"גבירותי," השקיט אפרים את הרוחות הסוערות בתנועת יד. "זאת היתה בדיוק הבעיה של המשטרה. מה גם שנמנע מהחשוד/ה להשתתף בלוויה לפי הוראה מפורשת של הנפטרת, כך קרה שגם המארב של שוטרי החרש לא עזר הרבה. אוכל/ת העוגיות התחמק/ה מעונש, והתיק נסגר מחוסר הוכחות."