היום הזה הגיע. בשבילכם זה יום חג, בשבילי זה יום הכי גרוע שהיה לי מאז הלידה.
כל המשפחה הגיעה לבית של ההורים החדשים שלי. היו גם סבתא שלי מצד אבא ומהצד של אמא - גם הסבתא רבא והסבא רבא של אבא הגיעו וכן הדודים והדודות . היו עוגות על השולחן ואפילו הביאו כיסא ענק כזה שעליו יישב הסבא רבא ועליו ישימו אותי. אימא'לה! אני כבר מתחיל לפחד פחד מוות. מישהו מהתינוקות בבית חולים, לחש לי שהעסק הזה לא נעים. הוא ידע, כי אחיו כבר היה בסיפור הזה. טוב, אחרי שכולם הגיעו והשמחה רבה, הגיע הרופא המוהל. היום זה מודרני, במקום סתם מוהל שנותן יין ואחר כך חותך כואב, מביאים רופא מיוחד ולא מרגישים כלום. אני מקווה שהוא יעשה לי עיצוב כמו של דוד, הפסל של מיכאל אנג'לו.
הדוקטור – המוהל, ביקש שכולנו ניכנס לחדר שלי. הוא ביקש שיורידו לי את הבגדים וישאירו אותי רק עם הגטקס ובלי החיתול, כי בין כה וכה יחתכו לי עוד מעט.
הרופא לקח אותי על הידיים ושם אותי על בירכיו של הסבא רבא. אבא שלי עמד בצד והסתכל ואימא שלי הייתה אי שם בקצה המטבח, כי היא לא אוהבת לראות שחותכים לבן שלה שיצא רק לפני שבוע מהבטן שלה. טבעי לא?
הרופא פיסק לי את הרגליים שלף את הבולבול הקטן שלי, נתן לי לשתות מים עם סוכר שיהיה לי מתוק על הנשמה ולא ארגיש את הכאב. כמובן נתן לי גם זריקה, כדי שלא ארגיש שחותכים לי. דיר בלאק ,אם הוא לא עושה לי עיצוב כמו של דוד הפסל של מיכאל אנג'לו! איזה בולבול יפה יש לו. כולם עומדים ומסתכלים. הלוואי עלי. אבל בשביל זה אני צריך לחכות עוד הרבה שנים, עד שבכלל אוכל להתגאות בו.
האמת ,אחרי שחתך וכולם אמרו מזל טוב, שוב נתנו אותי לאימא שלי והלכנו לחדר שלי כדי שהרופא המיוחס הזה, יראה להם מה צריך לעשות עם הבולבול המתוק שלי במשך הימים הבאים. איזה כייף, אני לא צריך להתרחץ 24 שעות. גם ככה אני לא מי יודע מה עוד אוהב להתרחץ ובכלל להיות עירום.
אחרי שסיימו איתי והלבישו אותי ,שמו אותי בעגלה ושתקתי קצת. לא רציתי לשוחח עם אף אחד לאחר שחתכו לי שם עם סכין. מספיק הסתכלו עלי כשהם באו אלי הביתה ודחפו את פניהם לתוך העגלה שלי. אני שונא את זה, ממש שונא. איזה מותק! איזה פוצי! איזה מושלם ואיך הוא דומה לאילן, והפה של אוסי. נו די כבר אתכם. אני עדיין לא גמרתי להיות מעוצב! חכו עוד איזה חודש לפני שאתם זורקים באוויר למי אני דומה.
אחרי שנתנו לרופא המוהל המומחה את הצ'ק, הוא הלך בשמחה, כי יש לו עוד כמה כאלה כמוני. היום יום שני ולא שבת, כך שהוא יכול להספיק עוד מלא פיפים של הרבה הרבה תינוקות. תעשו אתם את החישוב של כמה הרופא הזה מרוויח ביום...
אחר כך הלכנו למסעדה איטלקית וכולם אכלו שם לכבודי. ועוד איך אכלו. אפילו כיבדו אותם במוסים, עוגות שוקולד, עוגות גבינה, תפוחים ועוד. גם קפה שתו.
אחרי שסיימו את האוכל והבטן שלהם נעשתה שמנה שמנה ונפוחה מרוב אוכל, הם הלכו הביתה ואני לאימא שלי לינוק.
כל הזכויות שמורות לאסנת נחשון@2011 |