כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    rachelyg

    סיפורים ושירים וציורים

    פוסטים אחרונים

    0

    לא חלמתי על כסא חשמלי - פרקים ד' , ה'

    16 תגובות   יום שישי , 16/12/11, 23:44

    לא חלמתי על כסא חשמלי פרק ד'

     

      

    קרן שמש דקה דיגדגה את ריסיי הדבוקים, שיפשפתי את עיניי הכחולות שאולי הפכו בינתיים לשחורות ופקחתי אותם, אכן בוקר חדש בקע מתוק חריר החלון הגבוה.

    התהפכתי על יצועי ורגלי חדרה מבעד לחור בשמיכה הדקה,סילקתי השמיכה מעליי וקמתי, הסיר עם שתן אתמול חיכה לי על הריצפה המצחינה, קערת מים עכורים אף הם חיכו לי שם ולידם מגבת מעופשת.

    כן , כבר הורגלתי לכל אלה ,סיימתי את הבוקר בכמה דקות בודדות.

    עם כל הריחות ,אני חי בשלום,מחיידקים אני כבר מחוסן ,וטעמים אני לא חש. את ביגדי האסיר המלוכלכים לבשתי במהירות ופניתי לאחור לנעול נעליי, אני מביט ולא מאמין, על השרפרף הייתה מונחת חליפת אסירים שונה ונקייה, לא הבנתי איך הגעתי למצב שנותנים לי בצינוק חליפה חדשה.

    התלבטתי, האם היא מיועדת לי או שמא טעו ?, לא ידעתי מה לעשות, פתאום ראיתי שתי עיניים מביטות בי דרך החרך שבדלת הברזל, העיניים מיקדו מבטם בי וקול נשמע אומר לי,

    "כן, היא מיועדת לך ,לבש אותה ותמתין לבאות".

    לא הבנתי מאומה, אבל עשיתי על פי מה שפקדו עליי,לבשתי את החליפה וחיכיתי לבאות.

    עברו כשעתיים עד ששמעתי קול צעדים של כמה אנשים מעבר לדלת הצינוק. בעודי ישוב על השרפרף, דלת התא נפתחה ושני סוהרים עמדו מולי, פקדו עליי לקום בזמן שהם אסרו את רגליי,

    "יאללה תתרומם ותעשה מה שאומרים לך אידיוט"

    התלוותי אליהם, הלכנו לאורך כל בית הסוהר עד שיצאנו לחצר,שם המתינה לנו מכונית בית הסוהר ונתבקשתי לעלות עליה.

     

    פתאום אור שמש בעיניי שהתרגלו לאפלולית. מיצמצתי בעיניי , רוח קלילה נשבה בשערי הבהיר , הרחבתי נחיריי ונשמתי מלוא ריאותיי.

    נזכרתי בפרק היפה שליד ביתי , איך כל יום הייתי צועד לאורך השביל המרוצף אבנים משתלבות בצבע אדום ולבן. לפעמים הייתי פוגש נשים שגם הן צעדו וכך גם הכרתי את לורה היפה. שנתיים יצאנו כזוג , בילינו וחיינו יחד בשנה השנייה עד שהיא אמרה לי.

    "אני הכרתי מישהו שהוא ממש נפש תאומה שלי, אני מצטערת ג'ון"

    ליבי נשבר בקרבי, לא רציתי יותר לפגוש נשים , הייתי צועד לבדי וכך ישבתי על אבן באותו ערב ארור.

     

    "תעלה למכונית מצד זה שמעת"

    עליתי בקושי עם כל המשקולות האלה.

    לא היה לי מושג מה קורא, פחדתי לשאול שמא אקלקל משהו (אולי) טוב.

    כך נסענו כחצי שעה עד לעצירה מוחלטת. התבקשתי לרדת כשאני אסור ברגליי ובידיי ושני סוהרים עם כל ציוד ההגנה עליהם ,כאילו אני פושע מסוכן, צעדנו אל תוך בניין גדול ובו חדרים רבים,פסענו לכיוון אולם גדול , כשנפתחה הדלת ראיתי ספסלים רבים ובראשם שולחן גבוה, מיד הבנתי, אני בתוך משפט, זה המשפט החוזר , כלומר הערעור של התביעה.הם ידעו שאין לי סניגור ואפילו לא שיתפו אותי.

    אלוהים ,אלוהיי אולי יתמזל מזלי והכף תטה לכיוון טוב.

     

    ישבתי על ספסל כששני שוטרים משני צידיי, לפתע מתקרב אליי אדם ומזדהה בשם משונה ואומר שהוא הסנגור שלי.

    הכל נראה לי מכור ואין לי מילה פה.

    ארבע שעות התנהל הדיון החוזר ואני לעולם לא אודה במעשים המיוחסים לי, אבל מי יאמין לי.

     

    משפטיש השופט היכה בשולחן לאות סיום, התבקשתי לקום על רגליי ולדדות לעבר מכונית המשטרה.

    עליתי וישבתי ליד השוטרים שליוו אותי, פחדתי לשאול שאלות , והכל נשאר עלום.

     

    חזרתי לצינוק עצוב ומדוכא,מה שנשאר לי רק להתפלל עם העכבר לכל האלים.

     

     

    1.10

    רחלי.ג

     

    המשך יבוא.....

     

    פרק ה'

     

       

     

     חזרתי לצינוק.

    לא הדפו אותי פנימה, לא צעקו, השאירו אותי עם הבגדים הנקיים ומצאתי שם ארוחה שאפשר לאמר דיי חמה ודשנה.

    לא ידעתי מה קורא פה ומה השינוי, אולי כך סתם יש סוהר חדש או אולי משהו שאני לא יודע.

     

    אכלתי בתיאבון כאילו הביאו לי מנת שווארמה ממסעדה במרכז העיר. הייתי כל כך עייף ולחוץ שנרדמתי מהר מאד.

     

    כך עבר עליי עוד קצת פחות מחודש ימים בצינוק שכבר הפך להיות בית הקבע שלי.

    הבוקר הבא היה רגיל , קרן השמש היחידה החברה שלי שהאירה לי את האישונים שהתרחבו בחושך , ואולי הפכתי מעט להיות כמו חתול הרואה בחושך. גופי הצטמק, הכרס נעלמה ואני ראיתי בקלות את אצבעות רגליי.

    נזכרתי איך שעשיתי דיאטה ולא הצלחתי לרזות ממש, עכשיו זה בא בקלות כזו שבא לצעוק.

    העכבר גם הוא הציץ מנקב ביתו הקטן ורחרח אולי יש פירור לחם בשבילו, שיירת הנמלים החוצה את הצינוק לרוחבו גם היא כבר עברה, ורק אני התהפכתי על מזרון הקש המסריח ולא היה לי למה למהר.

     

    בשעות הצהריים הביאו לי את הארוחה ופתחו גם את שער הברזל, השתוממתי מדוע לא הכניסו המגש דרך החרך שבדלת, הסוהר עמד ליד מגיש הארוחה , הסתכל לי בעיניים ומסר לי מעטפה.

    "מה אתה מתפלא, תפתח את המעטפה ותקרא" אמר לי בזלזול.

     

    מיד שהסתלקו השניים, פתחתי המעטפה בידיים רועדות, וקראתי,...... היו שם כמה דפים מלאים בכתוב, לא שהבנתי הכול אבל את השורות האחרונות שהיו כתובות בגדול הבנתי.

    היה כתוב שם - חבר המושבעים דן אותך למיתה על כסא חשמלי - המעטפה נפלה מידי, הרגשתי שלבה פרצה בגופי ועיניי יבשו מדמעות.

    לא יכולתי לזוז, כמה זמן ככה לא זוכר, אבל לפתע בא סוהר ודיבר איתי, אני לא הקשבתי, הייתי בעולם אחר, רק שמעתי שהוא חוזר ואומר, חוזר ושואל,

     

    "אז מתי אתה רוצה שהכומר יבוא? עכשיו או מחר בערב לפני גזר הדין ?".

    לא יכולתי לענות , מה כל כך ממהרים, חשבתי בליבי, לא מבין, היאוש מילא אותי ואמרתי,

    "מחר בערב".

    למחרת בא הכומר וביקש ווידוי ובקשה אחרונה, חזרתי ואמרתי ,

    "כבוד הכומר לא מודה",

    והוא בשלו ,

    "ישו יציל נשמתך, ומה אתה מבקש בקשה אחרונה?",

    חשבתי מעט ואמרתי ,

    "אני רוצה לצעוד אל הכסא החשמלי עם העכבר עד למתן הזרם , אז תקחו העכבר ממני".

    הכומר אמר תפילה ואותת לי שהבקשה לא גדולה והיא תתאפשר.

     

     

    1.10

    רחלי

     

    המשך יבוא ....... 

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/12/11 11:28:

      צטט: זהבית שחר-יהודה 2011-12-18 11:20:45

      הסיפור שלך מרתק ומותח כל פעם מחדש ממתינה לבאות. עונג לקרוא בך יקירה

      טעיתי בתגובה לך.

      תודה לך זהביתי שלי , נשתמע.

       

        18/12/11 11:27:

      צטט: rachely111 2011-12-18 11:00:03

      צטט: laline 2011-12-17 22:30:26

      מרגישה את הזרימה בכתיבת הסיפור ,הוא מרתק וסוחף אותי שוב ושוב ...מצפה להמשך

      תודה ללין וכמובן אמשיך.

      תודה לך זהביתי שלי.

       

       

        18/12/11 11:20:
      הסיפור שלך מרתק ומותח כל פעם מחדש ממתינה לבאות. עונג לקרוא בך יקירה
        18/12/11 11:00:

      צטט: laline 2011-12-17 22:30:26

      מרגישה את הזרימה בכתיבת הסיפור ,הוא מרתק וסוחף אותי שוב ושוב ...מצפה להמשך

      תודה ללין וכמובן אמשיך.

       

        18/12/11 10:59:

      צטט: עמי100 2011-12-17 11:36:17

      ממש סיפור מרתק...ממתין להמשך..

      תודה רבה לך עמי יקר!

       

        18/12/11 10:58:

      צטט: אלכסנדר הגדול 2011-12-17 00:41:19

      אני לא יודע אם בכלל היו כאלה שהודו באשמה בדרכם אל הכסא החשמלי. לפושעים יש תכונה מוזרה להאמין בצדקתם. נו, אז מתי הפרק הבא?

      אלכסנדר הגדול, תודה רבה לך ואולי אתה צודק.

       

        18/12/11 10:57:

      צטט: debie30 2011-12-17 00:39:07

      רחלי, כל כך קיוויתי שהוא יזוכה. אולי העכבר יסנגר עליו....

      דבי יקרה תודה רבה לך, חכי להמשך.

       

        18/12/11 10:57:

      צטט: טלוני 2011-12-17 23:49:28

      רחלי, עדיין מצפה לנס, אולי הוא יגיע בחנוכה? ועוד דבר, עד הפרק של היום חשבתי שהוא יהודי וגם קראת לו גדי. ופתאום כומר, ישו, מושבעים... קצת התבלבלתי... מצד שני הוקל לי שזה לא קרה במדינתנו.

      טלושלוש תודה לך על התיקון הוספתי שם עכשיו ולא שמתי לב , אשנה. ושוב תודה.

      כיף לי איתכם.

       

        18/12/11 10:56:

      צטט: יוקה השחרחורת 2011-12-17 16:51:55

      רחלי, כל הכבוד, זה ממש סיפור עם עלילה מסקרנת והתרחשות. יש מספר נושאים שכדאי לשים לב: יש משהו בכתיבה שלך שמזכיר לי תסריט. אולי בגלל הצמצום בתאורים, אולי המעברים המהירים בין סצינה לסצינה. כדאי לבדוק. עניין אחר - חסר רקע. לא ברור היכן כל זה מתרחש. מדינה? שנה? תרבות? חסר לי הרקע התרבותי כדי להבין את ההתרחשות. דיאלוגים: יש דיאלוגים בין האסיר לסוהרים. הסוהרים מדברים אל האסיר באותה שפה וכמעט באותן מילים. הייתי נזהרת בדיאלוגים האלו ולא חוזרת עליהם יותר מידי.

      יוקה יקרה!

      את כל כך צודקת, שהרי אני עדיין בוסר, אז אקח את הערותייך לתשומת ליבי ואתן בהמקך. כשאכרוך לספר בודאי שיערכו לי וישנו לי הרבה. אז בינתיים אתקן.

      תודה מקרב לב.

      רחלי

       

        17/12/11 23:49:
      רחלי, עדיין מצפה לנס, אולי הוא יגיע בחנוכה? ועוד דבר, עד הפרק של היום חשבתי שהוא יהודי וגם קראת לו גדי. ופתאום כומר, ישו, מושבעים... קצת התבלבלתי... מצד שני הוקל לי שזה לא קרה במדינתנו.
        17/12/11 22:30:
      מרגישה את הזרימה בכתיבת הסיפור ,הוא מרתק וסוחף אותי שוב ושוב ...מצפה להמשך
        17/12/11 16:51:
      רחלי, כל הכבוד, זה ממש סיפור עם עלילה מסקרנת והתרחשות. יש מספר נושאים שכדאי לשים לב: יש משהו בכתיבה שלך שמזכיר לי תסריט. אולי בגלל הצמצום בתאורים, אולי המעברים המהירים בין סצינה לסצינה. כדאי לבדוק. עניין אחר - חסר רקע. לא ברור היכן כל זה מתרחש. מדינה? שנה? תרבות? חסר לי הרקע התרבותי כדי להבין את ההתרחשות. דיאלוגים: יש דיאלוגים בין האסיר לסוהרים. הסוהרים מדברים אל האסיר באותה שפה וכמעט באותן מילים. הייתי נזהרת בדיאלוגים האלו ולא חוזרת עליהם יותר מידי.
        17/12/11 11:36:
      ממש סיפור מרתק...ממתין להמשך..
        17/12/11 09:11:
      את יודעת לבנות סיפור
        17/12/11 00:41:
      אני לא יודע אם בכלל היו כאלה שהודו באשמה בדרכם אל הכסא החשמלי. לפושעים יש תכונה מוזרה להאמין בצדקתם. נו, אז מתי הפרק הבא?
        17/12/11 00:39:
      רחלי, כל כך קיוויתי שהוא יזוכה. אולי העכבר יסנגר עליו....

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      rachely111
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין