בישראל אינספור פולחנים. ממש מכת מדינה: פולחן קברים קדושים, פולחן מתקשרים ויידעונים, פולחן כוכב נולד, פולחן האח הגדול, פולחן רבנים עושי ניסים ומרפאי מחלות, פולחן הערצת ידוענים ועשירים, פולחן חישוב כמה מרוויחים ידוענים ומנהלי בנקים, פולחן שנאת ידוענים וטייקונים, פולחן אמונות טפלות, פולחן נסיעה באופניים ביום כיפור, פולחן נישוק מזוזות, פולחן אפנות מזדמנות - כלומר טרנדים, פולחן מילים אנגליות מפוזרות בשפת עבר עילגת, פולחן טקסטים מטומטמים שקוראים להם משום מה זמר מזרחי, ועוד פולחנים רבים ולא טובים שצר המקום מלהזכירם.....

אבל פולחן אישיות?! כאן בישראל?! לעולם לא אצל ישראלים! ישראלים לא מסוגלים להסכים אפילו על אישיות אחת שהערצתה עלולה להביא לפולחן אישיות בישראל. וזה אחד הדברים הזניחים שישראלים לא מסוגלים להסכים עליהם. ישראלים יודעים לא להסכים על דברים חשובים בהרבה מזה.

ומה כל זה עלה פתאום בדעתי? ובכן, צפיתי בביבי נואם במרכז הליכוד. אזני הרגישה לכל מה שיוצא מפיו קלטה צליל של שאיפה מוסווית היטב (בינתיים... ) לפולחן אישיות כלפיו. הכל הוא יכול לתחמן ולקבל מהישראלים, רק לא זה.