איך אומרים ב-Cowish "צביעות"?
או "למה צעקה אורנה רינת"?
תגובה ל"למה צעקה הפרה" מאת אורנה רינת, 16.12.2011 http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1593132
גילוי נאות: אני מומחה בניהול רפתות גדולות מאד מאד, ועובד עבור אחת החברות המובילות בעולם בתחום רפת החלב.
אז זהו. אחרי שהורדתי מעל הלב את הווידוי לעיל אני יכול לאמר בקול רם שאני יודע, מבין ומכיר את רפת החלב על כל מגוון עיסוקיה הרבה הרבה יותר טוב מאורנה רינת. אבל האמת, זה באמת לא שייך למה שאני עומד לכתוב בהמשך. כי מה שאני אכתוב עכשיו שייך לקוי גבול, לצביעות ולהתחסדות:
ביצים כידוע, לא גדלות על העצים, והנשים לא מלקטות אותן יחד עם פירות הבר והפטריות לארוחת הערב. הן מוטלות בלולי מטילות, שהם שלעצמם תעשיה מפותחת. כמה מאיתנו, הצדקנים, אוכלים ביצים לארוחת הבוקר? או מוסיפים ביצה לעוגה? גם אם לא ניגע, חו"ח, בבשר מן החי או במוצרי החלב הנגזלים באכזריות מהפרה המובלת לשחיטה, כשרה כמובן.
אז בסך הכל אלה שיפצחו את קליפת הביצה מעבירים את הקו בין הפרה לתרנגולת. זה הכל.
ואם בשחיטה עסקינן, אז כידוע השחיטה הכשרה היא נחלת היהודים המאמינים ואלו שהאחרונים כופים עליהם את רצונם, קרי כל אזרחי מדינת ישראל. בשאר העולם אין דבר כזה שחיטה כשרה, ואף אחד בתעשית המזון לא משסף את צוואר הפרה ונותן לדם לזרום אל מחוץ לגוף הפרה. נהפוך הוא. ורגע המוות הוא תמיד אישי וכמעט תמיד מיוסר, כי רגע המוות הוא רגע של פרידה. והמיוסרים הם לא אלה שמתים, אלא אלה שנשארים כאן בעולמנו האכזר כדי לבכות על אלה שמתו. וכמה מאלה יהיו מוכנים להצביע ולתמוך בעונש מוות למחבלים?
מוות הוא מוות הוא מוות, ולכן בסך הכל הקו עובר ומתפתל לו בין הסיבות למוות והצדקתן. זה הכל.
ועוד לא עסקנו כמובן בצורך הטיפשי הזה לאכול. כי אם לא היינו צריכים לאכול, רינת לא היתה כתובת את הכתבה שלה ואני לא הייתי מגיב. אבל התגובה של רינת מלמדת שהיא בעצם מודעת רק לקיומו של העולם המערבי המפותח על רשתות המזון הגדולות שפרוסות על פני מרחביו האורבניים, והיא בעצם בהנף עט מחקה את רוב אוכלוסיית העולם שאינה מסוגלת לקיים את עצמה על צמחים בלבד. פשוט כי אי אפשר לגדל מספיק גידולי חקלאות כאלה כדי להשביע 7 מיליארד בני אדם. שלא לשכוח את כל בעלי החיים הצמחוניים, שגם הם רוצים חלק בעוגת הצמחים המתדלדלת.
אז בסך הכל הקו עובר לו בין אנשים שבעים לאנשים רעבים. זה הכל.
ועוד לא עסקנו בצמחים. שהרי היום כבר ברור ומוכח שהם נושמים, אוכלים, שומעים, רואים, מריחים ומרגישים כמונו וכמו שאר בעלי החיים, עם או בלי רגליים. הם רק עושים את זה בצורה אחרת. הייתי מביא לכאן את הקישורים אבל נאתגר אותכם להפעיל את בלוטת הגוגל בין ביס גזר לתפוז עסיסי.
אז בסך הכל יש כאלה שיעבירו את הקו בין הפרה לגזר. זה הכל. כי כל מה שנכניס לפה הוא תוצאה של סבל של מישהו אחר. בין אם סבל ישיר של הנאכל, או סבל ישיר של המנוצל שמגדל את הירק שנדון למיתה אכזרית. הפרה לפחות מתה לפני שאוכלים אותה. העגבניה נאכלת חיה.
אני את הקו מעביר בין הפרה לשרצי הים. בתאבון לכולם.
|
פוסטים אחרונים
- זמן להמשיך הלאה, או טור פרידה זמני 6/6/14
- אל תבואו 11/5/14
- שלמה כהן מת 4/5/14
- מכתב לצוער שהודח 30/3/14
- נקמת העַכּוּבּ 27/3/14
- מי הוא גיבור 16/3/14
- יהודי, מוסלמי ונוצרי נפגשים בחדר ההמתנה 25/2/14
- אין לי ארץ אחרת 8/2/14
- להרוג את השליח 2/2/14
- Pete Seeger is dead 28/1/14
- שאלון ספיר סבח 26/1/14
- ההבדל בין פיקה לאיקה, או איך מכינים סלמון לשבדי 19/1/14
פוסטים פופולאריים
-
מהומה רבה על לא דבר
6/2/12 | 542 צפיות
-
חשבון פשוט
9/5/12 | 1000 צפיות
-
בשם הדמוקרטיה
14/8/13 | 1374 צפיות
תגובות (25)
התוכן ננעל וכעת לא ניתן להגיב.
/null/text_64k_1#
שטח זו רק ההתחלה בגידול חקלאי. בנוסף לשטח צריך מים, הרבה מים, הרבה מעבר לגשמים שיורדים, ברוב המקומות לפחות. צריך חומרים מדשנים, כמו זבל פרות למשל. צריך חומרים מדבירים. באזורים רבים שבהם קיים מרעה אי אפשר לגדל גידולים אינטנסיביים מסיבות רבות ושונות כמו מזג אויר, טיב הקרקע. וכן הלאה וכן הלאה. אתה באמת חושב שבכל שטח שבעלי חיים רועים בו אפשר לגדל גידול חקלאי אינטנסיבי?
הבעיה היא הפער בין המציאות לאידאולוגיה. אבל אני חושב שמיצינו ומכאן ואילך זה יהיה פינג פונג. אז איש באמונתו יחיה.
שאול,
הבעיה כאן היא לא ציניות. אתה פשוט מגיב לא לעניין. אם סין והודו לא מייסמות את מה שגנדי אומר, זה לא גורע מאומה ממהות דבריו.
כנ"ל עם שטחי מרעה. אותם גם אפשר לנצל לגידולים חקלאיים ויש דוגמאות לכך. אפילו אם להניח שמרעה לא ניתן לעיבד חקלאי, זה לא ישנה את העובדות הבאות: גידול של צאן ובקר הוא בזבזני בהשוואה לגידולים צמחיים; צריכה בעולם המפותח (ובמידע הולכת וגדלה במדינות המתפתחות, כמו סין, הודו, ברזיל ורוסיה) היא מופרזת; שניהם מביאים לניצול משאבים על חשבון האחר וכך גם לרעב. בנוסף לזה, תופעות אלה גורמות לסבל ורצח המוני של בעלי חיים.
וזה העיקר שלא התייחסת אליו.
איגור ידידי,
צריך להבחין בין בעלי החיים שהם חיות מרעה ולכן לא צורכים גידולים ע"ח בני אדם, ובין אילו ה"תעשייתיים" אם תרצה לקרוא להם כך. ה"תעשייתיות" אלו הן הפרות שאורנה רינת זועקת את זעקתן. אתה עושה הכללה בין מינים שאינם מינם.
לגבי גנדי, הודו היא באמת דוגמה מאלפת לפתרון מצוקת הרעב בעולם. עד כדי כך מאלפת שהודו כיום היא המדינה המובילה בגידול המואץ של פיתוח רפת החלב התעשייתית. הודו וסין, שתיהן. בבקשה תקרא את הגילוי הנאות של ראשית דברי, וסלח על הציניות שבמשפט האחרון.
א. מדובר לא רק בפרות, אלא בצאן ובקר בכלל;
ב. אני לא יודע מאיפה לקחת את הנתון הזה של 11 מיליון פרות.
Food and Agriculture Organization of the United Nations נותן את הנתון הבא:
בשנת 2009 היו 4,5 מיליארד ראשי צאן ובקר בעולם. (Statistics – Resources);
ג. זהו סדר גודל של אוכלוסיית העולם. למה להאכיל את הכמות האדירה הזו של בעלי חיים במקום להאכיל בני אדם? על אדמות שמיועדות לצאן ובקר (גם גידולים וגם מרעה) אפשר לגדל כמות גדולה מאד של גידולים צמחיים עבור בני אדם. כמות זו תהיה גדולה פי כמה מזו שנדרשת על מנת לפתור את בעיית הרעב. חוץ מזה, בשר זה אוכל של עשירים – כמה שמדינה עשירה יותר כך צריכת הבשר לנפש גבוהה יותר. מסיבה זו עניים ורעבים לא צריכים גידולי צאן ובקר - תן להם מזון צמחי בסיסי.
זה נכון שצקצוקי לשון לא יפתרו את בעיית הרעב, אבל גם תרומות והתנדבות לא יעשו את זה. הרעב קיים לא כיוון שאין מספיק תרומות, אלא בגלל גורמים שיצרו את הבעיה מלכתחילה.
העולם המפותח צורך הרבה מעבר ממה שהוא צריך. את החלק הזה ש"מעבר" אפשר להפנות לפתרון בעית הרעב. כמו שמהטמה גנדי אמר: "יש מספיק אדמות על מנת לספק צרכיו של כל אחד – אין מספיק אדמות על מנת ספק חמדנותו של כל אחד." אנחנו (העולם המפותח) מעדיפים להמשיך ולצרוך מעל ומעבר וכך לתרום לבעיית הרעב ואחר זה לבוא ולזרוק עצם לרעבים בצורת תרומות. נראה לך תקין?
גידול צאן ובקר מאופיין בבזבוז אדיר של משאבי כדה"א. הוא אחד הסיבות לכך שאין מספיק משאבים בשביל כולם. אחד הביטויים של הביזבוז הוא רעב. ואז התעשייה שנמנית עם אחד הגורמים שמביאים למחסור זה באה ואומרת: אנחנו נעזור לרעבים – נתרום להם אבקת חלב. יש משהו לקוי בגישה הזו.
אתה אומר שקל יותר לשבת בסלון ולצקצק בלשון מאשר לתרום ולהתנדב. אני אומר לך, קל יותר להתנדב ולתרום מאשר לעשות שינויים מהותיים בהרגלים: להפחית בצריכה ולהפסיק לאכול בשר. וזה כבר לא "רק צקצוקי לשון". דרך אגב, כך אפשר לתרום גם לפתרון בעית סבלן של הפרות.
שלום לך איגור:
עובדות
יש בעיה רצינית באיסוף הנתונים. הרי לך חשבון פשוט: עד שנת 2020 יהיו בעולם 11 מיליון פרות חלב. זהו מספר בדוק המבוסס על מחקרים בתעשיה. אמנם אנחנו לא בשנת 2020 עדיין, אבל אני מוכן לקחת את המספר הזה כבסיס לחישוב.
גם אם נניח שכל פרות החלב אוכלות מנה כולית (מנה המכילה מספר רב של מקורות מזון ומעורבבת בעגלת חלוקה), אזי עדיין כל פרה אוכלת כ-7 קילו מזון גס ביום (דגנים, תחמיצים, שחתות וכו). 11 מיליון פרות כפול 7 ק"ג נותן 2.5 טון בשנה שהם 27.5 מיליון טון ולא 760 מיליון טון. בנוסף, איגור, יש לזכור שלא כל פרות החלב אוכלות מנה כולית. חלקן הן פרות מרעה בלבד, כמו ביו-זילנד, אוסטרליה ודרום אפריקה, שם רוב פרות החלב הן פרות מרעה. כלומר שהמספר אפילו נמוך מ-27.5 מיליון טון.
כבשים ברובן המכריע הן חיות מרעה בלבד. ומרעה אינו מכיל דגנים למאכל אדם. זהו מה שאנחנו קוראים עשב.
גם אם תעגל את 7 הק"ג ל-10, עדיין תקבל רק 40 מיליון טון ולא 760 מיליון טון. אני מוכן להמר שהנתונים שאספת מקורם במאמרים תומכי דעה ולא ממקורות מחקריים.
נמשיך בשטח הדרוש לגידול הדגנים:
רפתות חלב ברחבי העולם "המתוקן" מחוייבות בשטחים חקלאיים בסדר גודל שמכתיב את מספר פרות בעדר. וזה עובד כך: על כל מספר פרות (המשתנה ממדינה למדינה לפי חוקי אותה מדינה) החקלאי מחוייב בשטח חקלאי כדי שיוכל לפזר עליו את זבל הפרות. אבל, אליה וקוץ בה, כמות הזבל שמותר לחקלאי לפזר על פני השדות מוגבלת גם היא לפי חוקים המפוקחים בצורה מאד מחמירה באמצעים שונים, כולל פיקוח לוויני, והקנסות חמורים עד כדי אבדן הרפת במספר מקומות. מזה יוצא: כמות השטח החקלאי שרפתן מחזיק גדולה לעין שיעור מכמות השטח לצורכי האבסת הפרות. היחס הוא 20-80 (20 לפרות 80 למאכל אדם), 30-70 ועד 40-60. שוב זה משתנה ממדינה למדינה ומאזור לאזור. הגידולים שחקלאי רפת החלב מגדלים על השטחים החופשיים האלה הוא מגוון ומשתנה, אבל תירס הוא אחד הפופולריים. בישראל, אגב, צרכי רפת החלב ברפת הקיבוצית מוקצים מתוך השדות והגידולים החקלאיים של הקיבוץ. ואני יכול להתחייב לך, שכמות החיטה לתחמיץ שאני צרכתי כמנהל רפת קיבוצית היה אפסי לעומת כמות החיטה שהקיבוץ מכר לצורכי מזון לבני אדם.
קווי גבול
אנשים שבעים, סדרי העדיפויות שלהם משתבש. אחרי שבדקנו את המספרים, ברור שהמזון המופרש לצרכי רפת החלב, עליה מדברת אורנה רינת, הם שוליים לחלוטין כשזה מגיע להזנת הרעבים בעולם. אבל הרבה יותר קל להתעסק בסבל הפרה במקום בסבל הרעבים. הרי כדי לפתור את סבל הפרה אין צורך במעשים כמו תרומות, או התנדבות. מספיק לשבת בסלון ולצקצק בלשון כמה מסכנה הפרה. הרבה יותר נח לשכוח את הרעבים בזמן הציקצוק. זו הצביעות שאני מדבר עליה.
WFWI
שלום שאול,
שאלת שאלה על מה צעקה אורנה רינת ונתת את תשובתך. אני גם רוצה לתת את תשובתי.
נניח שישנו צורך אובייקטיבי בגידול פרות. האם הצורך הזה מאוזן ע"י ההכרה העמוקה מצד אלה שאוכלים בשר ואלה שמגדלים פרות לחליבה ולשחיטה, שפרות משלמות על כך מחיר כבד? אנשים לא מודעים לסבלן של הפרות ואפילו אם כן – לא מיחחסים לכך כל חשיבות. וזאת לב הבעיה. לאנשים פשוט לא איכפת. על כך כל הסיפור ועל זה בדיוק "צעקה אורנה רינת".
צביעות והתחסדות
אתה מנסה להוריד מחשיבות דבריב של אורנה, ע"י כך שמציג אותם כדברים לא כנים – מבחינתך הם מעידים על צביעות והתחסדות. אני לא יודע מה הרגשת כשקראת את המאמר של אורנה רינת – אני הרגשתי כאב. זאת לא הייתה התחסדות וזאת לא הייתה צביעות – זה מה שהרגשתי. אני מניח שגם אורנה כתבה את המאמר מתוך רגשות כנים. כמובן שאני לא יכול לדעת את זה בוודאות, אבל איך אתה קבעת שעמדתה אינה כנה? כיוון שראיתה מישהו צמחוני אוכל ביצים? לדעתך זה מספיק כדי לקבוע שעמדתה של אורנה ודומיה היא צביעות והתחסדות?
קודם כל, אם ראית מישהו עושה את זה, למה אתה חושב שגם אורנה עושה את זה?
שנית, אם גם אורנה אוכלת ביצים האם זה אומר שלא כואב לה כשהיא כותבת על גידול פרות לשחיטה? היא יכולה להיות כנה ברגשותיה כלפי פרות בדיוק באותה מידה כפי שהיא כנה בקשר לכך שלא מרגישה נקיפת מצפון בקשר לאכילת ביצים. אפשר לקרוא לזה חוסר עיקביות, אבל בטח שלא צביעות והתחסדות. כפי אמרת בעצמך – עניין של קווי גבול.
שלישית, נניח שאורנה כן מתחסדת. האם זה אומר שפרה לא סובלת? אם אורנה צבועה האם זה אומר שבעיה של חוסר מודעות וחוסר התחשבות בסבלן של הפרות לא קיימת?
מכל זה נובע שהשאלה המרכזית בנוגע לכתבתה של אורנה אינה האם עמדתה היא צביעות והתחסדות. השאלה היא איך אנחנו האנשים, שמדברים על הצורך להבין את האחר, להתחשב בצרכיו, להרגיש אמפטיה כלפיו, איך אנחנו יכולים לרצוח מאות מיליוני בעלי חיים? איך אנחנו יכולים לגדל אותם בידיעה מראש שהם יסבלו כל חייהם ובכוונה לרצוח אותם אחר כך? איך אנחנו עושים את כל זה בלי טיפת ההבנה, ההתחשבות והאמפטיה? מבחינתך זה בסדר – עניין של קווי גבול.
בוא נחזור שנייה לאורנה שמבדילה בין אכילת ביצים ואכילת בשר. אתה אומר שתרנגולות סובלות כשמגדלים אותן ואחר כך כשלוקחים מהן ביצים. יותר מזה, גם גזר ועגבניה סובלים. זה מוביל אותך למסקנה שאם אנשים שמחזיקים בעמדתה של אורנה ממשיכים לאכול אותם למרות שהם סובלים – זאת צביעות והתחסדות. ובכן אני אתן לך תשובה אחרת למה הם (וגם אני) אוכלים גזר אבל לא אוכלים בשר. הסיבה היא פשוטה למדי – רצח פרה, ו"רצח" ביצה וגזר זה לא אותו דבר.
אם נשתמש בלוגיקה שלך, אז אין הבדל בין רצח פרה לבין רצח בן אדם. בן אדם סובל ומת (מוות הוא מוות) בדיוק כמו בעל חיים, ביצה וגזר. אני בטוח שטענה זו תקומם אותך ובשום פנים ואופן לא תסכים לזה. אם הייתה חושב שזה באמת כך לא הייתה עוסק ברפתנות או להיפך, לא הייתה מהסס לרצוח בן אדם. אם אפילו בין רצח להרג קיים הבדל מוכר, הבדל שמעוגן בחוק, אז בוודאי ובוודאי ישנו הבדל בין רצח פרה ו"רצח" גזר.
כדי להמחיש לך את ההבדל הינה דוגמא מהחיים שלנו. מה מרגיש בן אדם ממוצע שקוטף פרי? חלק מהאנשים נהנים מכך, חלק אדישים. איך ירגיש בן אדם ממוצע אם להציע לו לשחוט פרה? מי שיהנה מכך אלה רק אנשים עם מום פסיכולוגי. מי ישארו אדישים הם אלה שמרוב ההרג כבר התרגלו ולא מרגישים כלום. רוב האנשים ירגישו סלידה או חרדה ואם להכריח אותם לעשות את זה, לחלקם זה יכול לגרום שוק ואף לאיבוד הכרה. לא מן הסתם בארץ שלנו פורחת תופעה שנקראת קטיף – בילוי משפחתי מקובל – ויש כאלה שאף רואים בכך משקל חינוכי עבור ילדים. אם שמת לב אין בילוי שנקרא שחיטה. אף אחד לא נהנה לעשות את זה ובטח שלא עם ילדים. חשבת פעם למה קטיף בתור בילוי קיים ושחיטה בתור בילוי לא קיימת? חשבת פעם למה קטיפת פרי מלווה בהנאה ושחיטה בסלידה וחרדה? אולי כיוון שזה לא אותו דבר? אולי כיוון ששחיטת פרה היא רצח וקטיפת פרי היא קטיפת פרי ותו לו? אם אתה בכל זאת רוצה להתחכם ולהגיד שאכילת גזר זה רצח, עיקרונית אני יכול להסכים עם זה. באותו זמן, ישנו הבדל גדול בין דיון תיאורטי לבין מציאות בשטח. הפשע שנקרא "רצח" עגבניה חומרתו כל כך שולית בהשוואה לחומרת הפשע שנקרא רצח פרה, שאפשר להתעלם ממנו. אם "רצח" עגבניה היה הפשע החמור ביותר שבן אדם מבצע, החברה האנושית בין לילה הייתה הופכת לגן עדן. לכן, אפילו אם אכילת עגבניה היא רצח, בוא נשאיר את פתרון הבעיה לתקופה של ביאת המשיח ונעסוק עכשיו בבעיה סבלן של פרות, גידולן לשחיטה ומודעות האנשים לכך.
קווי גבול
פעם ראיתי בטלוויזיה כתבה בה פסיכולוגית ראינה אסיר שישב על רצח חוזר. הוא הסביר באדישות שאם הוא צריך משהו הוא לוקח. אם לא נותנים לו – משתמש בכוח. אם לא מצליח בכוח מוכן להרוג. אומנם הוא יושב על רצח שני, אבל הוא הרג הרבה יותר אנשים. כמה? הוא לא ספר. כשהיא שאלה אותו איך הוא מרגיש עם זה שהוא הורג בני אדם, הוא ענה לה שכך בנוי העולם – החזק מנצח וגם זאב טורף ארנבות. שם עובר קו הגבול שלו. האם נצדיק את מה שהוא אומר ועושה בטענה שלכל אחד זכות להעביר את הקו שלו לפי השקפותיו ורגשותיו? ברור גם לך שלא. לכן זה לא רק עניין טכני של איפה עובר הגבול. זה עניין עיקרוני ומהותי של מה זה טוב ומה זה רע. כי ישנם קווי גבול טובים וישנם קווי גבול רעים. אל תכניס אותי פה לעניין של עולם שחור לבן – קו גבול שעובר אחרי רצח בעל חיים הוא קו גבול לקוי. אם בעל חיים סובל במשך כל חייו כשמגדלים אותו לחליבה ואם מגדלים בעל חיים מלכתחילה על מנת לרצוח אותו אחר כך, סימן שישנו משהו מאד מהותי ועיקרוני בגישה שלנו שהוא לא תקין. כמובן שאפשר להגיד – המטרה מקדשת את האמצעים, אבל אפשר גם להגיד שהצלחה נמדדת ע"י מחיר ששילמת על מנת להשיג אותה (אמירה של איזה חכם מהמזרח הרחוק). תעשיית האוכל שנבנת על סבל ורצח היא תעשייה פסולה.
בעיית הרעב
פעם אחר פעם אתה חוזר על כך שאבקת חלב מצילה חיי רעבים ובעצם גידול צאן ובקר הוא הפתרון לגידול בלתי פוסק בצריכת המזון בעולם.
בשנת 2010 בעולם היו 925 מיליון רעבים. בשנת 2009 צאן ובקר צרכו 760 מיליון טון דגנים. אם תעשה חישוב תקבל 822 ק"ג לבן אדם. צריכת דגנים שנתית ממוצעת לבן אדם היא 150 ק"ג. כלומר, אם במקום להאכיל צאן ובקר תגדל דגניים עבור בני אדם, תקבל פי 5.5 אוכל ממה שצריך על מנת להפסיק רעב. מה עם שטחי מרעה? בהם גם אפשר לגדל יבולים חקלאיים.
עבור גידול צאן ובקר נדרשים הרבה יותר משאבים מאשר לגידולים חקלאיים צמחיים. 70% מאדמות חקלאיות מיועדות לגידולי צאן ובקר, אבל רק 27-39% (תלוי בגובה הכנסה במדינה) מצריכת המזון היא בשר ומוצרי חלב. כלומר, אתה צריך פי שתיים אדמות לגידול צאן ובקר על מנת לקבל אותה כמות של מזון צמחי (ראיתי נתונים גם פי 3 ופי 5).
על מנת לקבל קלוריה אחת מבשר תרנגולת אתה צריך להשקיע 4 קלוריות של אנרגיה; קלוריה אחת בבשר חזיר – 17 קלוריות אנרגיה; כבש – 50 קלוריות; בשר בקר – 54 קלוריות. על מנת לקבל קלוריה צמחית צריך להשקיע... 2 קלוריות.
יצירת ק"ג של בשר בקר צורך 20-40 אלף(!) ליטר מים. 1 ק"ג של אורז – 1,500 ליטר ו- 1 ק"ג של חיטה – 700 ליטר.
את הנתונים האלה אספתי ברחבי האינטרנט. הבאתי כאן רק חלק מהם. אלה נתונים לא מדויקים, כי הם משתנים ממקור למקור. באותו זמן, התמונה הכללית שעולה מהם זהה: גידול בשר הוא בזבזני בהשוואה לגידול יבולים צמחיים. (אם אתה מעוניין אני יכול לשלוח לך קישורים)
כפי שאתה יכול לראות פתרון לרעב בעולם ופתרון לאספקת מזון עבור אוכלוסיית העולם הגדלה אינה בגידולי בשר. להיפך, הפתרון הוא בהפסקת הגידול הבזבזני של צאן ובקר ומעבר לגידול יבולים חקלאיים החסכוניים.
שלום טלי,
את בוודאי יודעת שאף אחד לא ילמד לכתוב תוכנה או לבנות אתר גם אם יבקר בהרבה מאד חברות היי-טק. לכן, אם נתחיל להתווכח איך מנוהלות רפתות (או איך הן צריכות להתנהל), אז זה יהיה ויכוח בין רמאי לתמים: רמאי הוא זה שיתווכח למרות שהוא יודע שלתמים אין את הידע הנחוץ. ואני לא רוצה להיקרא רמאי.
העט קלה כשזורקים אחוזים (90%) בלי לבדוק את המספרים האמיתיים, או מה נעשה בזבל הפרות (העשרת גידולים חקלאיים למשל). או האם מחקרים הוכיחו אם צמחים חשים או לא חשים כאב.
FWIW
שלום לך מזל,
הקווים שהתייחסתי אליהם הם אותם קווים שכל אחד מאיתנו מעביר כדי לסמן לעצמו מה נחשב "בסדר" ומה נחשב "לא בסדר". זה בסדר לזעוק את זעקת הפרה שלקחו לה את העגל, אבל זה כנראה לא בסדר לזעוק את זעקת האמא שגוועת עם בנה ברעב וכל מה שיכול להציל אותם זו אבקת חלב. אלה הם הקווים שעליהם דיברתי. סדר העדיפויות מתקלקל אצל אנשים שבעים. אם מסע הצלב היה בעד חקלאות מתועשת והעשרת כמות ואיכות הגידולים כדי שאפשר יהיה להאכיל את כל אוכלוסיית העולם, הייתי מברך. אבל מסע הצלב הוא לזעוק את זעקת הפרה שלקחו לה את העגל.
מר צ'ריקובר הכבוד,
בעלי חיים אינם קווים.
בני אדם אינם אמורים להתייחס אליהם כאל תעשיה, מפני שבשלב הבא, באותה המידה שאני מתנגדת לניצול בני אדם. בני אדם אמורים להיות, ועוד יהיו, טבעונים מוחלטים שלא יאכלו דבר שמקורו בחי ולו רק מפני שכדור הארץ לא מסוגל לספק גם את המזון לבעלי החיים שנשחטים, או מפיקים דבש וגם וגם לבני אדם, ועל המתאן עוד לא דיברנו.
אתה אולי מבין גדול בקווים וברפתות - אבל על בחיים אין לך מושג.
כנראה שאת צודקת... החלקאות כדאית במדינות שמסבסדות אותה. אבל זה פשוט לא מספיק. וכשמבצעים הנדסה גנטית על צמחיה, מקבלים הפגנות של הירוקים. וזה כמובן מחזיר אותי לצביעות וההתחסדות.
אבל נשאיר את זה כך. זאת שיחה שלעולם כנראה לא תיגמר.
אני כנראה לא אשכנע אותך כפי שלא תשכנע אותי, אבל כן אטען שהקו הזה שלך שבין הבשר לשרצים יוכל יום אחד לעשות U טרן ולהגיע למקומות אחרים, הוגנים יותר לאדם ולחי.
מתוך אותו ריאליזם שלך - שקורא את המפה כצורך מיידי להמשיך לספק בשר וחלב להמונים כי החקלאות לא כדאית,
קיים הריאליזם שלי שאומר - שאותן מדינות שמסבסדות היום את משק החלב ומקצות מכסים וכו', הן אותן מדינות שתסבסדנה יותר חקלאות וגידולי שדה, כי תבנה ששרשרת המזון לא מתחילה ונגמרת בחיות המשק.
אם יש חלופות, היכן הן? וכמה כתבות קראנו המתנגדות להנדסה גנטית בצמחים. כתבות שהן פרי עטים דומים מאד לעט של רינת. החקלאות בעולם המערבי נתמכת ומסובסדת על ידי ממשלות ומדינות כי יש מעט מדי חקלאות באזורים שבהם יכולה להתקיים חקלאות. ענף החלב נתמך בכל מדינות העולם המערבי, למעט ישראל כמובן, מפני שהעולם מיצר מעט מדי עבור הרבה מאד אנשים. קל לעשות אידאליזציה, וזה בסדר וזה טוב, אבל צריך להיות ריאלים.
ואין חלופות לחלב? הרי אנשים מתים מרעב מפני שהאדמה חרבה, ואינם יכולים לגדל לעצמם את מזונם,
זה מעגל סגור, הם מזי רעב, אנחנו משקים אותם בחלב, וכך זה ימשך לנצח, צריך לשבור את המעגל הזה מתי שהוא לתת להם משהוא מזין אחר לאכול, ובמקביל לשאוף כמה שיותר מהר למצא תחליפים, כשם שמנסים למצא תחליפים לדלק כי פתאום מבינים שעתודות האנרגייה לא תהיינה לנצח, כך צריכים להשקיע מאמץ למצא תחליפים לדלק שמניע אותנו.
אני אתן לך את זה. אבל הבעיה היא שאנשים מתים היום. נוח לנו להעביר את הקו כך שלא נצטרך לזכור שהם מתים, במיליונים. והם לא יכולים לחכות עד שאותם מחקרים יניבו פרי, אם בכלל. ואני באמת לא ציני עכשיו. אנשים מתים והדרך לנסות להציל חלק מהם עוברת גם דרך עטין הפרה.
בשמחה !!
החיים הם לא שחור ולבן, יש המון גוונים של אפור,
אפשר ליצור חיים בלי התניות
אפשר להתחיל לשאוף לחיים שיעניקו שובע להמונים גם בלי לגרום לפרה שיהיה לה חלב או שתישחט עבור בשרה,
אפשר לנתב חלק מכספי הדמים למחקרים עבור תחליפים טעימים וזולים, וכו', בלי להתנות את החלופות בהפסקה מיידית בגזי חממה או שאר הבעיות מהן סובל כדור הארץ,
יש להקדיש מחקרים ומחשבה רבה לגבי מקורות כדור הארץ שהאדם דלדל בטמטומו, למען הדורות הבאים, ולמצא אבות מזון נגישים מזינים ובריאים.
כן, אתה צודק, יש התחסדות בעולם הזה, וגלגול עיניים, וצביעות, ואנשים מרחמים על חיות שנרצחות וממשיכים להתווכח איזו מסעדה מיישנת יותר את הבשר שלה, אבל לאט לאט, עם תובנות אחרות שבני האדם מתחילים להפנים עכשיו, עקב אילוצי חיים ומצב הקיימות תתפוס המודרנה את מקומה ואני מאמינה שיהיה מהפך רציני בתפיסה ובעקבות כך בהתנהגות של עמים שלמים.
הצביעות לדעתי נמצאת באיפה כל אחד מאיתנו מוכן להעביר את הקו. קרי, מה "בסדר" ומה "לא בסדר". הרס יערות הגשם הוא גם הכחדתם של שבטים אינדיאנים. אבל רובינו מוכנים להעביר את הקו כך שלא נצטרך ליתן את הדין על זה. אני חושב שזו התחסדות.
אחד המרכיבים העיקריים בתמיכת המזון לאוכלוסיות הרעבות בעולם, ויש הרבה אוכלוסיות כאלה, היא אבקת החלב, שכידוע מיוצרת מחלב הפרה. נח להעביר את הקו בסביבה המוגנת והחמה של הכורסה והטלויזיה וכוס התה. אבל אני קורא לזה התחסדות, מפני שאנשים מתים מרעב, ומה שיכול להיות ההבדל בין חיים ומוות הוא הפרה שמיצרת את החלב שממנו עושים את האבקה.
מדוע יש צביעות, הבחורה ציינה סבל נוראי של מי שעולה על מזבח תאוותינו לבשר,
היא לא הכשירה בכך את הרס יערות הגשם עבור נייר, או שכתבה בצביעות, נהפוכו, כתבה מה שאתה בוודאי יודע במסגרת מקצועך, והציבור הרחב אולי לא מודע לגמרי,
מאז שהיינו קטנים הורגלנו לחשוב שמרק עוף הוא האנטיביוטיקה האולטימטיבית,
קשה לשמוע דברים אחרים, קשה לדעת שמה שעטוף כל כך יפה באטליז ומקפץ לו על המנגל לא נקרא טי בון מלידתו, או טרטר,
אורנה לא משלה את עצמה מן הסתם שכולם יפסיקו פתאום עם שחיטה מאסיבית של חיות,
היא מנסה לגרום לנו לחשוב, ובעבור זאת לדעתי - כל הכבוד לה,
המאמר שלה הוא כל ההבדל בין דיאלוג בוגר מכובד בגובה העיניים - ובין מיסיונריות ילדותית שאנו שומעים מדי פעם, המילים שלה נוגעות, ואם הרבה אנשים כמוה יצליחו לגעת וכל התעשייה הזו יום אחד תעצר, האדם ימצא לו מקורות פרנסה בחקלאות אחרת, מבטלת משוואה אכזרית שיש בה הרג של 1 כדי שהשני יחיה.
תודה על תגובתך. אני לא סבור שלגלגתי על מישהו. אני רק ניסיתי להעמיד את הדברים בפרופורציות אחרות, ולהצביע על הצביעות שבכתבה. כמובן שזכותך לחשוב אחרת, ואני אלחם עד טיפת דמי האחרונה כדי שתוכלי להביע אותה, גם ובעיקר אצלי בפוסט. ודרך אגב, נייר שמדפיסים עליו ספרים עשוי מעצים שנהרגו על מזבח התרבות. שוב, רק עניין של פרופורציות.