אני צופה מושבעת של נשיונל ג'אוגרפיק. בעיקר אני אוהבת את התכניות על בע"ח שמראות איך הם חיים בטבע. צדים, מגדלים גורים, מתמודדים עם סכנות שאורבות.

מדהים אותי איך זה בא להם בכזאת טבעיות. אין אף אחד שידריך אותם איך עושים מה. פרק אחד שאהבתי במיוחד עוקב אחרי אמא חתולה שממליטה. ולמרות שבטח כואב לה היא לא בוכה ולא צועקת (ולא דורשת אפידורל) פשוט שוכבת שם בשקט ומוציאה אותם אחד אחד. אח"כ מלקקת אותם וישר הם מתחילים לינוק. בכזאת קלות! איזה קסם. בלי סקירה מוקדמת, בלי מיילדת, בלי יועצת הנקה, בלי גרעפסים.. כלום!!

לאחרונה הפכתי לאמא בעצמי! 39+3 שבועות אפיתי אותה בתנור עד שהגיחה לאוויר העולם בדיוק ביום שישי בערב בשעה 16:21 עם כניסת השבת במשקל 3.250 ק"ג. כמו חלה של שבת שמאירה את החדר באור חגיגי ומקודש (טוב נו, היא היתה מקומטת וקירחת אבל למי איכפת).

הדבר הקטן והורוד הזה בכלל לא דומה לאף גור חתולים שראיתי. אני מנסה להניק אותה אבל עדיין מתקשה. הבאתי יועצת הנקה, קניתי כרית הנקה, משאבת חלב, משחה לפטמות ומה לא.. למה לא לימדו אותה לינוק כמו חתול? ישר ולעניין! במקום להתחבר בטבעיות לציץ היא נאבקת עם הפטמה ולי כבר כואב בטרוף!! בערב היא צורחת שעות מהגזים ולא מצליחה להירדם. בקיצור, כל ההכנה הזאת לקראת הלידה שעברתי (הקניה ללידה, הבדיקות הגנטיות, קורס ההכנה ללידה..) שום דבר לא הכין אותי באמת איך לתפקד כמו אמא. תשעה חודשים את מתלבטת בין מיטה דגם "אלמוג" למיטה דגם "חלומי" בצבע ורוד או בצבע קרם.. ואם מבחינה נומרולוגית יותר טוב לקרוא לה יהלי או ליה.. הכל קשקוש בסופו של דבר!  

חברה שלי רוני נחלצה לעזרתי אחרי שבעלי התקשר אליה ובקול שבור התחנן אליה שתבוא לעזור. הנשמה הזאת לקחה יום חופש מהעבודה ובאה להיות איתי. איזה מותק!

איך שהגיעה היא הכינה לשתינו תה נענע, התיישבה בסלון ופתחה את תיק ההפתעות שלה. בתיק היו כמה דברים שאמרה שלה מאוד עזרו:

היא הוציאה מנשא ערסול והראתה לי איך להכניס אותה פנימה ולהוציא. זה מדמה את התנוחה ברחם ומאוד מרגיע אותם.

ברקע שהיא שמה דיסק עם נעימות של אלטון ג'ון (מסדרת "פעוטות שומעים...") שהיא קנתה לי ואני הסתובבתי איתה בתנועות ריקוד קלות בחדר עד שהיא ממש נרדמה. לא יאמן!

בנוסף היא הראתה לי איך להחזיק את פיצקית בתנוחת "נמר על עץ" על האמה שלי כדי לעזור לה כשהיא סובלת מהגזים. והדגימה לי איך לעסות לה את הבטן כשכואב לה ולקרב את הרגליים לבטן וללחוץ קלות (לפעמים משתחררים גזים).

לסיום (ומסתבר שזה היה הכי חשוב...) היא העניקה לי תכשיר טבעי שנקרא גרפווטר שמקל בכאבי גזים אצל תינוקות. היא הסבירה לי שזה מבוסס על תמציות אניס ושומר שמאוד עוזרים בכאבי בטן ושאתן לפני כל האכלה (והיום מניסיון – אני מודה! זה יעיל ועובד נפלא)

אח"כ ניגשה למקרר, סקרה אותו ובלי לחשוב פעמיים הוציאה סיר שלם של כרוב ממולא וסיר שלם של מג'דרה "זה מוחרם!" היא אמרה. "את צריכה להקפיד על התזונה שלך כשאת מניקה. ועכשיו לכי לישון איזה שעתיים שיהיה לך כוח. אני מטפלת בפיצקית".

נשמה או לא נשמה?