ישבתי בבית משפט השלום אחרי עוד דיון שלא נגמר בין בני זוג שהתחילו את החיים המשותפים שלהם באהבה, עד  לרגע שאחד מבני הזוג  נתפס בבגידה. כל מה שנותר מהחיים המשותפים עד לאותה בגידה מתפוגג, כאשר הנפגע מחליט לפנות אלי כדי  לסיים את החיים המשותפים שהיו להם עם מקסימום פגיעה ונזק לצד השני.

אני מאמינה שבגידה זו הפגיעה הקשה ביותר בבן או בבת הזוג הנמצאים במערכת יחסים. על כוס קפה בקפיטריה חזרתי במחשבות שלי אחורה בזמן  אל המשפחה שלי, אל חדר  בבית החולים איכילוב. אימא שלי שהייתה כבר כבת שבעים שכבה במחלקה פנימית א' אחרי שנפלה באמבטיה  ועברה ניתוח השתלת עצם ירך מוצלח. "שבי" היא אמרה לי כשבאתי לבקרה יש לי סיפור לספר לך ואני מקווה שתביני אותי" אמרה והסתכלה עלי בחשש.

"יש משהוא שאני שומרת אותו שנים רבות בליבי ורציתי לספר לך עליו. שנים רבות חייתי עם אבא שלך זכרונו לברכה, 50 שנה אהבתי אותו מאוד, אבל פעם אחת בחיי לא הייתי נאמנה לו" אמרה, והסתכלה בי בחשש. ישבתי בהלם מוחלט, הרגשתי איך הדם אוזל מפני ובו זמנית איך חום עולה מבטני אל פני ומציף אותם,  הכעס השתלט עלי, רציתי לספור עד 10 אבל לא יכולתי. "את רוצה להגיד לי שבגדת באבא?" שאלתי כשאני מישירה אליה מבט זועם, לא חיכיתי לתשובה, התרוממתי מהכסא וזרקתי את הפרחים שהבאתי על המיטה. "אני לא רוצה לשמוע ממך יותר, זה המעשה האנוכי ביותר שאדם יכול לעשות, איך, איך יכולת לבגוד באדם כל כך טוב כמו אבא שלי"?. אמרתי לה שלום, הסתובבתי ועזבתי את החדר.

אינני יודעת מדוע הפכתי להיות עורכת דין לענייני משפחה. אף אחד מבני משפחתי לא עסק מעולם בעריכת דין. אחרי הצבא ראיתי את הסרט קרמר נגד קרמר. בתחילת הסרט דני דה ויטו עורך דין לעיני משפחה, מספר ללקוח החדש שלו הרוצה להתגרש מאשתו על המסלול שהוא עומד לעבור  במידה ויחליט להתחיל במלחמת עולם נגדה.  ניתן לדעת אמר הפרקליט בסרט איך המלחמה מתחילה  אך לעולם לא ניתן לדעת כיצד תסתיים, וכמה תעלה. בסיומו של תיאור המאבק בין בני הזוג קרמר וכששמע על התוצאה הסופית של המאבק, הלקוח המבוהל מחליט שלא להלחם וחוזר לביתו לנסות ולהשלים עם אשתו ללא מאבק משפטי. זה היה הרגע בו החלטתי שאני אהיה  עורכת דין.

התמחיתי אצל בני דון יחיא עו"ד דין מוביל בדיני משפחה. אחרי שעברתי את מבחני הלשכה התחלתי לעבוד כעורכת דין עצמאית במשרד שפתחתי בכיכר רבין. חברה טובה נתנה לי לטפל בתיק הגירושין שלה ובבעלה הבוגד וההצלחה  אט אט יצרה לי מוניטין, כמי שהיא לוחמת ללא חת כנגד כל מי שעבר על הדיבר השביעי של "לא תנאף". חלק מהמפרשים טוענים כי ניאוף הוא רק עם אשת איש אבל אני מאמינה במפרשים מודרניים אלה הטוענים  שכל ניאוף הוא בגידה בין אם מדובר בגבר או באישה.  עבורי ניאוף היא עבירה שאין עליה מחילה חד וחלק.

נולדתי בתל אביב כבת זקונים, לשלושה אחים. אבי עלה לארץ מיוון אחרי מלחמת העולם השנייה ואימי צברית דור שביעי בארץ. להורי נולדו שלושה ילדים חמש שנים הבדל  בין האחד לשני ולכולם אחד אחרי השני גילו בגיל צעיר את סרטן המעי הגס. הורי המבוהלים פנו לפרופסורים הגדולים ביותר שחקרו את הסיפור המשפחתי וגילו ששני דורות אחורה חלו שני בני משפחה מצידו של אבי בסרטן המעי הגס.

הספור פשוט, הגנים קובעים את התפתחותו של גופינו ואת תכונותיו כגון: איזה צבע עיניים יהיה לנו ולאיזה גובה נגיע. מצד אחד סרטן יכול להופיע בגופו של אדם כתוצאה משינויים במספר גנים הגורמים לחלוקה בלתי מבוקרת של התא. שינויים אלו מתרחשים בתא עצמו ואינם עוברים בתורשה וכך הם רוב מקרי הסרטן שבעולם.

מצד שני קיימת מוטציה גנטית העובר בתורשה. אדם הנושא גן כזה נמצא בסיכון מוגבר להתפתחות סרטן בגופו. לא כל נשא יפתח סרטן, אבל לצאצא של נשא יש סיכוי של 50%  לרשת את הגן מהוריו ולחלות. אבי התגלה כנשא של גן זה והעביר אותו לכל אחי. לרוע מזלם, הגן התפרץ בכולם וגרם לשלושת אחי לחלות בסרטן המעי הגס עוד לפני שנולדתי.

אימי לא הייתה נשאית של גן זה. אבי התייסר ברגשות אשם ולא מצא נחמה עד יום מותו. עד יומו האחרון הפציר בי לעבור בדיקה גנטית, אך אני שראיתי כיצד אחי מתייסרים במחלתם ובסופו של דבר מתים, סירבתי והדחקתי את העובדה כי גם אני יכולה להיות נשאית של גן זה.

לפני שמונה חודשים פגשתי את דן, מוזיקאי, חבר בלהקת רוק מפורסמת בארץ והתאהבנו. אחרי חודשיים עברנו לגור ביחד ושבעה חודשים מאוחר יותר במסעדה רומנטית ירד דן על ברכיו, הוציא טבעת יהלום והציע לי נישואין. דן לא הבין מדוע ישבתי בשקט במסעדה ולא השבתי מיד בהן להצעתו.

אחרי שהתאוששתי, אמרתי לו שהפחד הכי גדול שלי הוא להביא ילדים שיחלו בסרטן כשלושת אחי. דן הרגיע אותי ואמר שכיום אפשר לעשות בדיקות גנטיות מעמיקות לפני הנישואין וגם אם אני נשאית, יש פתרונות ואם אין פתרון ידוע למדע, הוא אוהב אותי כל כך שאין לו בעיה שנאמץ ילד או שתיים.

בעידודו של דן פניתי לפרופסור וגנר אונקולוג  שטיפל באחי. הוא שמח לראות אותי במרפאתו ואמר בחיוך מקסים כי יערוך את כל  בדיקות ה DNA האפשריות ואחרי שנקבל את התשובות נדע מה לעשות. כעורכת דין דרשתי ממנו העתק של כל הבדיקות והתחיבות מפורשת להסבר מדויק ככול האפשר להשלכות שלהן.

ביום שלישי בבוקר 10 ימים אחרי הבדיקות קבלתי טלפון מיוספה המזכירה של פרופסור וגנר שקבעה לי פגישה לאותו היום בשש בערב בקליניקה הפרטית שלו. לקחתי יום חופש מהמשרד ויחד עם דן בשש בערב ישבנו בחדר ההמתנה המפואר שבקליניקה וספרנו דקות עד לפגישה.

בשש וחמישה ד"ר וגנר קרא לנו לחדרו. ישבנו מתוחים כשד"ר וגנר פתח את התיק האישי שלי ואמר לי שלמזלי אני לא נושאת את הגן האחראי למחלת הסרטן ושלא תהיה בעיה גנטית לתינוק במידה ואכנס להריון. כפי שהבטיח מסר לידי ד"ר וגנר העתק מהבדיקות שערך.  שמחתי, התחבקתי עם דן, לקחתי את התיק ושאלתי אותו אם יש משהו נוסף שיש לו להגיד לי ? משנים בבית משפט אני יכולה לזהות מתי אנשים מסתירים מידע. יכולתי לראות עננה קטנה של אי שקט שחלפה על פניו, הוא חייך ואמר לי שהכול בי בסדר ונמצא בתיק.

בלילה פתחתי את התיק וראיתי בדיקת DNA שלי ושל אימי שלידה רשום התאמה 99.8 אחוז ואחר כך ראיתי את שמו של אבי ואת שמי וראיתי כי כל הסמנים בינינו אינם זהים. מייד התקשרתי לד"ר וגנר ושאלתי אותו מה המשמעות של הבדיקות הללו. הוא שאל אותי אם אני בטוחה שאני רוצה לדעת את התשובה? כמובן אמרתי לו ואז הוא אמר ביובש, הבדיקות מראות שאבא שלך אינו אביך הביולוגי.

אני זוכרת שצעקתי, דן רץ מחדר השינה ולא הבין מדוע אני אוחזת בטלפון ובוכה. היא לא רק בגדה בו צעקתי, אני התוצאה של הבגידה הזו, כל החיים חשבתי שיש לי אבא מתברר שיש לי אב אחר.

"אני לא אניח לה עד יום מותה" אמרתי לדן, "אני שנלחמתי כנגד בוגדים, בעצמי נבגדתי מבית. אני אתבע אותה אמרתי לו, רק כדי להוציא את הכביסה המלוכלכת הזו החוצה. מהבושה היא לא תצא מהבית ולא תראה את פניה ברבים עד סוף חייה, אבל לפני זה אני הולכת להתעמת איתה".

המטפלת הפיליפינית של אימי פתחה את הדלת כשראה את פני זזה מיד הצידה. לא ראיתי את אמא שלי שבע שנים. היא הזדקנה מאוד מאז הפעם האחרונה שראיתי אותה בבית החולים. כשראתה אותי בכתה, ואני בנוכחותה נאבקתי ברגשות כפולים, לא הבנתי מדוע עדיין אני חשה חמלה כלפיה יחד עם זעם יוקד. "למה" שאלתי אותה, "למה לא סיפרתי  שמי שהאמנתי שהוא אבא שלי אינו אבי"?.

"רציתי לספר לך עוד באותו היום בבית החולים. שנים רציתי לספר לך ולא יכולתי כל עוד אבא היה בחיים. אין לך מושג ביתי איזה סבל עובר הורה כאשר הוא מוליד ילדים ושלושתם אחד אחרי השני חולים במחלת הסרטן ומתים. אחרי שיורם האח האחרונ שנותר בחיים  חלה במחלה הארורה ונפטר, אבא שלך הפציר בי להביא עוד ילד לעולם. החלטתי שאני לא מביאה יותר לעולם ילד עם אבא שלך. הסכמתי ביני לבין עצמי להביא ילד  נוסף  רק עם יהיה לו סיכוי להתמודד עם החיים בלי משקולת של המחלה על צווארו. ידעתי שאני יעשה הכול כדי שזה יקרה. זו הייתה ההחלטה היחידה בעולם  שעשיתי בלי לידע את אבא שלך ולא הצטערתי עליה מעולם. את המתנה הכי טובה שנתן לי אלוהים ולעולם  אחרי שלושת אחיך. כאשר אני רואה אותך בריאה ושלמה ושיש לך סיכוי לחיות חיים מלאים אני יודעת שעשיתי משהו טוב בחיים האלה".

לא נותר בי זעם כל מה שיכולתי לעשות זה לשבת ולבכות יחד עם אמא שלי.