אנחנו במאה ה-21. העולם המודרני ידע כבר כמה אירועים דרמטיים על הטבע האנושי: נאציזם ורציחות עם, עליתו ונפילתו של המשטר הקומוניסטי, מליונים נשחטו על מלחמות ועל מאבקי טריטוריות.
ואסד --- אסד מעז לטבוח בעמו, נאחז בקרנות המזבח, לא מבין שיגיע יומו כמו שהגיע יומם של חבריו המנהיגים (לצערי הרב לא יוצא מההפיכות האלו טוב, האחים המוסלמים ואנרכיה זו אופציה זוועתית לא פחות משלטון מובארק המושחת). אז עד מתי העולם ישתוק? למה האו"ם לא מתערב ומציע עזרה לאזרחים המוכים?
למה העולם שותק?
כנראה שעולם כמנהגו נוהג. העולם מוכן לחיות עם מעשי טבח. עם דיקטטורות, עם עוולות ושחיתויות.
אני חושבת בכאב ובאכזבה. התבונה הטהורה לא מוכיחה את עצמה. כוח הזרוע הוא שלבסוף מכריע את המערכה.
אם אסד ידבוק בגישתו האכזרית, יכה אחת אחת אפיים את מתנגדיו, יתאכזר אליהם וישליך את גופותיהם לכיכר העיר. אז הוא ינצח. ואותו הדבר במצרים. הם נוהגים בכוח הזרוע. וכל דאלים גבר.
זו מסקנה קשה וכואבת. אני מעדיפה לתת קרדיט לאופיו הנאצל של האדם, מעדיפה להאמין בתבונה בצלם האלוהים של האדם ובנטיתו לעשות טוב בעולם.
ימים עצובים עוברים עלי התבוננות נבוכה ומדוכאת בעולם של כוח הזרוע ושתלטנות. ובליבי תפילה חרישית, שלא ניפול לידיים של שליט אכזר או של מדניות תקיפה ודורסנית. אני כבר מעדיפה את ההססנות, השבריריות והניעות האיטית של הדמוקרטיה הישראלית ובלבד של ניפול לידיו של שליט מגלומן ואכזר.
בשורות טובות יעל אלון
|