| 20/11/11 עד בוא הגנן שתלתי שני פרחים קטנים. הם לבלבו בי חודשים וחלפו להן עונות. וחיכיתי באהבה ובכאב עד שצימחו עלים וגבעול קטן ועלי כותרת. ויפים הם הפרחים ומחייכים לי ודומים הם עד בלבול. ונדמה שעליהם לא חלה חובת הזמן. והפרחים מילאו גינתי, ומטפחת ועודרת ומשקה אותם, והיו הם שונים משאר פרחי. ואוהבת ומבינה אותם, למרות שפרחים לא יודעים שפת אדם. והעונות ממשיכות וגינתי גדלה והם עומדים שם מחויכים ונותרים' כאילו עליהם לא חלה חובת הזמן. והיו הם שונים. ומשהו בי מרגיש ויודע ואוהבת אני וכואבת יותר. ומשהו בעליהם שונה ומשהו בגבעוליהם אחר וגינתי גדלה ועליהם לא חלה חובת הזמן. הצמדתי ידי לרגבי אדמת גינתי, ושמעתי אותה לוחשת לי סודות עתיד עמוקים של תבונה, אהבה וכאב. ויודעת אני כי יבוא הגנן בעתו, יעדור, ינכש עשבים, יעקור וישתול. ושני פרחי ימשיכו עמו, כי עליהם לא חלה חובת הזמן. |