אני מתקדם בשביל הראשי של הג'ונגל.

אין לי מצפן. המפה נשארה בבית. כך גם התרמיל.

מרחוק אני מבחין בלהקה קטנה של יעלות-חן צעירות, יפהפיות,

חופזת במעלה שביל צדדי.

נדמה לי שאני רואה גם זאב אחד, או אולי שניים, דולקים בעקבותיהן,

ניבים חשופים, לשון ארוכה מבצבצת מן הלוע, ריר נוטף.

פה ושם, נחבאים בצל הגדול של סלעי ה- "אמון" העצומים,

לידי גזעיהם הענקיים של עצי "גילוי הלב",

מבצבצים גבעולים רעננים של פרחי "ידידות אמת".

צריך להגן עליהם, לשמור שלא ירמסו ברגליהם הגסות של הפילים.

ג'ירפות גבוהות צוואר מהלכות באצילות.

כמה גבוהה היא הנקודה ממנה הן מביטות על הכל!

מעל מרחפים נשרים בודדים. סובבים במעגלים רחבים.

אל הגבהים אליהם התרוממו לא אוכל להגיע.

לא חשוב באיזו עוצמה אנפנף בידי.

להקה של תרנגולות לבנות נוצה, חוצה את מסלולי.

הן מכירות כבר מזמן.

קרקורי "אחותי, אחותי", "נשיקות, נשיקות", "חיבוקים", "תהיי חזקה"

מחרישים את האוזן.

והן נעלמות במרוצה, מותירות אחריהן נוצה מרחפת באוויר.

את השביל חוצה נהר "הדמעות" הסואן, הגועש.

קול זרימתו השופע מחריש אוזניים.

אליו מתנקזים יובלי "אכזבה",

"שברון לב", "בגידה", "גירושין",

וגם פלג "שמחה" תורם את תרומתו הקטנה.

תנין חולף לעיתים בנהר, מוסיף לזרם מדמעותיו.

מרחוק אני שומע את רעמו של מפל "הדמעות".

רסיסיו המלוחים ניתזים לכל עבר.

והשמש נשברת ברסיסים וקשת גדולה פורחת.

למרגלות המפל - אגם גדול. מימיו צלולים.

אני צולל לתוכו. לעיתים מצליח לשלות פנינה זוהרת.

לעיתים זוכה בעקיצתו של צלופח מזדמן.

טווסים ארוכי זנב פורשים את זנבותיהם לראווה.

תראו, תראו את שלל הצבעים המעטרים אותנו.

מתחרים בקשת שבענן.

סנאים קטנים, חמודים, חששניים,

אוחזים בידיהם את אגוזי ה- חוכמה" הנדירים,

אותם הם נושאים אל מאורותיהם,

חופזים בין העצים,

נושאים אלי מבט חושש ונעלמים כהרף עין.

בינות לעשבים הגבוהים רוחשים נחשים.

חלק מהם ארסיים. נכישתם ממיתה. ארסם קטלני.

אחרים יפלו עליך ממרומי העץ. יחנקו אותך למוות.

לילה יורד. עופות הלילה יוצאים.

קולותיהם של דורסי הליל, ה- "ייאוש", ה- "בדידות", ה- "דיכאון"  

מתערבלים זה בזה. מטילים אימה ופחד.

מרחוק אני רואה את הלכודים בביצות ה- "תשוקה", ה- "רכילות" וה- "צדקנות".

לאט-לאט הן שוקעים. מתפתלים. נאבקים. משמיעים תרועה אחרונה ונעלמים.

אני מתקדם בשביל הראשי של הקפה. רק העכבר לימיני. עוזר לי לנווט.

================================

גילוי נאות: פוסט זה נמחק באחת ההתכעסויות העונתיות שלי על הקפה.

הוא מועלה מחדש כמדריך לחברה חדשה בקפה למקום המסוכן אליו היא נכנסה.