| הכבוד והאגו כשמטפלים באירועים הסטורים קצרי ימים קשה לדעת מה האמת בגלל האגו והכבוד. אולי זה לא חשוב מי או מה היה באמת? במלחמה שהייתה בארצנו בשנת 1948 נאלצו חיילנו לכבוש מספר פעמים את מבצר הקסטל שחלש ושמר על הדרך לירושלים. המוצב הזה היה חשוב מאוד שיהיה בידנו אם רוצים אנו להגיע לירושלים. החיים בירושלים לא היו קלים צריך מים וצריך בעיקר מזון ואת זה מביאים מהשפלה. באחת ההתקפות נורה למוות עבד אל-קאדר אל-חוסייני הירי היה בלילה. מי ירה תלוי את מי שואלים יש כרגע שלושה אנשים שטוענים "אני יריתי בו" זיהויו של עבד אל קאדר היה רק כעבור מספר שעות. אבל את מי זה מעניין "אני יריתי בו" הכבוד והאגו. חשיבות גדולה הייתה לשמור את הדרך לירושלים פתוחה, ומאחר, ואי אפשר היה לעבור דרך לטרון. הוחלט שיש למצוא דרך חלופית. הכול מסכימים שאת הדרך מצאו בעזרת ג'יפ. אבל מי מצא? מי היה הראשון שנסע בדרך וגילה אותה. תלוי את מי שואלים. אני מכיר כבר שלושה שנשבעו בנקיטת חפץ "אני עליתי לג'יפ ונסעתי והגעתי". הדרך מקבלת את השם היומרני "דרך בורמה". אגו וכבוד. הוחלט וכרגע זה לא חשוב על ידי מי ומתי שברגע שהבריטים עוזבים את הארץ "אנחנו מכריזים על מדינה" איפה, מה יהיו הגבולות, מי ישלוט במדינה, צורת השלטון. כל זה לא חשוב כרגע. בשעה 16:00 החל בן גוריון לקרוא את מגילת העצמאות בקול רם ובוטח. עשרים רגע לקח לו לקרוא בהתאמה את הטקסט שהוא בעצמו שיפר והתאים לרוחו. לאחר מכן בירך הרב פישמן על היין גולדה מאיר בכתה חתמו על מגילת קלף ריקה וניגנו את התקווה. בשעה 16:22 נגמר הטקס. אבל מי צילם את הטקס מי הקליט את בן גוריון. שוב תלוי את מי שואלים. שנים קיבלו תעודה המציינת "הצלם של הטקס" האחד והיחיד. אני מכיר כבר כמה שנשבעים ומוכיחים בתעודות כניסה והזמנה לטקס שהיה הצלם הבלעדי. מה זה לא הכבוד והאגו. |