
הזכרון עלה בי בעת מתן תגובה לבלוג בנושא חיות. http://cafe.themarker.com/post/2463520/#comment_14920751 1965, או אולי כבר 1966. כחייל בסדיר נופלת עלי תורנות שמירה במחסן חרום מלא בטנקי אמכס-13, המרוחק מעט מבסיס האם שלנו. ה"נון-נון" מביא לנו את ארוחת הערב מן הבסיס ואנו, חייל נוסף ואנכי יושבים לאכול. עמיתי לשמירה מפיל גושיש אורז או שניים לרצפה, ותוך זמן קצר מופיע עכבר לבדיקת המצאי. שכני מניף מיד את הנעל על מנת להרוג את העכבר. אני לא בנוי לזה. אני שם את ידי לפני ידו ואומר "חכה". העכבר לא מודע לסכנה, ולכן גם לא להצלתו. הוא חופן בשתי ידיו גוש אורז ורץ עימו על רגליו האחוריות. החייל הניח את נעלו בנחת במקומה, ויחסו לעכברים בהחלט השתנה מאז. |
ronijavinski
בתגובה על מצוות ניחום אבלים
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
להצלחה זו שני אבות.
זה עובד רק עם מי שמוכנים לשנות את דעתם בעקבות מידע נוסף.
כפי שנסיוני מראה לי, אלה לא הרוב.
וואוו איזה נהדר אתה שהצלחת ככה לשנות במהירות את גישתו.
בדיוק בשל סיבות אלה אני דואגת....הזקן והכיפה.
וזה אינו פוטר אותך משלוח לי להבא לינקים לדברים כאלה, אחרת אני מעבירה הנושא לערכאות.
"אני מביע את חרטתי הכנה ומתנצל בפני המתלוננת אם נפגעה.
ואיך התובע מפקפק בדברי, כשאני גם חובש כיפה ואפילו התחלתי לגדל זקן?"
תאוות בצע הרי גורמת לאנשים להתאכזר לאנשים אחרים.
קל וחומר לחיות.
או קיי, אבל מחסן לטנקים אינו בית פרטי או שדה חיטה, בו עכברים יכולים להזיק לבני אדם.
על אכזריות האדם לבעלי חיים
לא בטוח, את העכבר ומשפחתו לא ראינו יותר.
אנו, כצעירים בריאים, שרדנו.
מנחת הציד שהוא מגיש לך היא פשוט הדרך שלו להראות לך מה אמור להיות תפריטך.
על התגוללות של חתול בצואת אחרים אני שומע כאן לראשונה. כמי שהכיר בחייו חתול או שניים, ומגדל את אותה חתולה כבר 20 שנה - אני מופתע לחלוטין.
יתכן שזו הפרעה? בדקת עם פסיכולוג חתולים?...
לכל החיות יש "פנים לכאן או לכאן"
החתול השחור שלנו מתרפק ומלקק אותי, ואפילו לאות הערכה מניח בפתח דלתנו
צפורים אותן הוא הוא צד. מאידך הוא מתגולל בתוך צואה של בעלי חיים אחרים ומעלה לי את החשק להקיא.