כשהמקהלה רועמת המוזות שותקות יהרג – ואל ישמע שירת נשים, כך פסק הרב לבנון. האם באמת 'שירת נשים' היא סוגיה כל כך מהותית ביהדות? החרדים לא מסוגלים לשרת בצה"ל, כתב אמנון לוי. האם חיילת שרה היא התגלמות הערכים הצה"ליים? או שאולי עדיף שנשתה כוס מים ונרגע?
הדיון בסוגית שירת נשים בצה"ל, ממשיך לשבור שיאים של אי הבנה. היציאה מפרופורציות, החלה כשצוערי קורס הקצינים יצאו בהפגנתיות בגלל שירת נשים באירוע מור"ק. ההמשך היה בהצהרה של הרב אליקים לבנון שחיילים חייבים למסור את נפשם ולצאת מאירועים בהם שרות נשים. שבוע שעבר הגיעה הצעת החוק של חברי הכנסת ציפי חוטובלי ויעקב כ"ץ (כצל'ה), שתעניק חסינות לחיילים מפני שירת נשים. גם מהצד השני של המתרס נשמעות הצהרות לא חכמות במיוחד. אלה ואלה, רואים ב"שירת נשים", סוגיה עקרונית מדרגה ראשונה שיש להלחם עליה מול כל מיקרופון פתוח. דוברי הצד הדתי משוכנעים שהצבא מתאמץ להתנכל לחיילים שומרי המצוות. מהצד השני בטוחים שהדתיים עומדים לגנוב להם את הצבא. עד לפני כמה חודשים הייתי אחד מחיילים רבים שומרי תורה ומצוות בצה"ל. לאורך כל השירות שלי אף אחד לא כפה עלי דברים בניגוד לאמונתי. המפקדים, יצאו מגדרם כדי להתחשב בי ובחברי – החיילים הדתיים. לא נזקקתי לחוק של ציפי חוטובלי, ולא מסרתי את נפשי לצאת מהטקסים בהם שרו חיילות. את ההתחשבות מצד המפקדים לא השגתי ב'מלחמות היהודים', וגם לא בדיונים בבג"צ. באף עיתון לא דיווחו באיזה טקס השתתפתי ומאיזה טקס נעדרתי. ובכל זאת הצלחתי לשמור על קלה כבחמורה. אז למה במקום שאני - חייל פשוט - הצלחתי, כל הרבנים וחברי הכנסת שמתעסקים בזה כבר חודשים לא פותרים את הבעיה? התמודדות עם סוגיות מעין אלה, יכולה להיות בשתי דרכים. אפשרות אחת היא, להמשיך לנהל את הסוגיה בדרך שבה היא מתנהלת עכשיו. עיתונאי אחד יצהיר שאין מקום לדתיים בצבא, בתגובה חברי כנסת יחוקקו חוק שיתאים את הצבא לחיילים הדתיים. רב אחד יפסוק ש'שירת נשים' היא בגדר של 'יהרג ואל יעבור', לעומתו אלוף לשעבר יודיע שבלי לשמוע את המקהלות הצבאיות, אי אפשר לנהל מלחמה. מאידך, אפשר לנסות לפתור את הסוגיה. כל שנדרש, רק להנמיך את הלהבות ולחזור לעיסוק האמיתי של הצבא, להגן עלינו. השקט יושג כששני הצדדים יבינו אחד את השני. ואז החיילות תוכלנה להמשיך לשיר, והחיילים הדתיים יחיו בשלום גם בלי להשתתף בטקסים. המפקדים מצידם יכולים להודות שהטקסים המשעממים האלה, לא באמת חשובים לפעילותו השוטפת של הצבא. ולכן, חיילים שמאוד חשוב להם לא לשמוע שירת נשים, יכולים להיעדר מהטקסים האלה. החיילים הדתיים מצידם, יבקשו מראש ובצורה שקטה לא להשתתף באירועים שכוללים חיילות שרות. ובינינו, גם במקרה שלא יאשרו להיעדר מהטקס, זה לא סוף העולם ולא צריך לעשות מזה סיפור. חיילים שלא יודעים כיצד לנהוג במקרה כזה, יבדקו מה עשה ראש עיריית ירושלים לשעבר אורי לופוליאנסקי כשהשתתף מתוקף תפקידו בטקסים רשמיים שכללו נשים שרות. ומה עושים הרבנים הראשיים לישראל בטקסים כאלה.
נ.ב. הפוסט התפרסם לראשונה לפני כשבוע וחצי בעמוד הפייסבוק שלי.
|