היה יום  חמישי ,היה כבר ערב. היא יושבה על החלון של הדירה הקטנה ומאוד אהובה עליה. הטלפון עדיין שתק אפילו לא צלצול קטן אפילו לא רצון לצלצל . היא כבר שפכה את הקפה שהתקרר והוא עדיין לא התקשר. אולי הפעם היא הגזימה? אולי היא לא הייתה צריכה לגרש אותו?למה למה היא אמרה לו "תלך" . זה ידוע שהוא בריצות נגד הזמן זה העבודה שלו.  הרי היא ידעה שהוא היה חייב ללכת אבל בכל זאת נשאר איתה הלילה. מה כל כך עצבן אותה בזה שהוא ענה על הטלפון ואמר שהוא כבר מגיע? היא עוד הפעם ניסתה להבין מה עצבן אותה ,מה גרם לה להגיד לו "אל תחזור"?  פתאום הטלפון צלצל היא רצה לטלפון "הלו?" היא אמרה בקול נרגש. "אה אימא מה נשמע? אני בסדר. טוב אני עסוקה עכשיו נדבר אחר כך." וניתקה.

היא  רצתה להפתיע אותו היום לשים את השמלה השחורה שהוא אוהב כי עושה לה גוף "גיטרה" כמו שהוא היה קורה לזה. היא רצתה לשים את הנעליים הכי  אהובות עליו נעלי "האחות הרעה" הכסופות. הוא קרא להם ככה כי היה בהם משהו רע משהו שהיה אומר "תזהר" . אבל הם נשארו באותו המקום הקבוע שלהם בלי תזוזה.

היא ישבה על החלון והיא עדיין לבד. עכשיו הם נשארו שניים היא והטעות המטומטמת שלה ואין תקנה.