למי מכם זה קרה,

שישבתם למרות עייפות רבה והייתם חייבים לדעת איך נגמר הסרט.

לרוב הוא נגמר באופן צפוי,

ולרוב הוא היה מחורבן, (הרי רק בסרטים טובים נרדמים בשעות הקשות).

אז אתמול נשארתי ככה,

סרט של קלוני,

ומלבד החתיכה האיטלקייה (ויולנטה פלסידו) ,

עיניי הטרוטות לא מצדיקות את שהיה.

עייפות באמצע יום עבודה (שהחל כבר בחמש וחצי),

עליתי על ההסעה,

שרדתי ער חצי דרך עם הספר (שניים עשר סיפורים נודדים של גבריאל גרסייה מרקס),

ועכשיו,

אחרי שלוש כוסות שחור,

נזכרתי שיש עוד דרך להתעורר,

לחשוב טיפה,

לשוטט על המקלדת,

אתם יודעים מה,

אני כבר כבר יותר ער ממה שהייתי קודם.

חוזר לעבוד (ודרך אגב אם היה לי את הקפה של ג'ורג או את הכסף הכל היה נראה אחרת)...

עד המחשבה הבאה.