כותרות TheMarker >
    ';

    דמעות ברוח....

    כאילו כלום ,, אוויר

    9 תגובות   יום שני, 19/12/11, 12:24

    היא נעמדה מול השער בשעת לילה מאוחרת , הביטה על הבתים הקרובים והאנשים שהילכו ברחוב ,, חיפשה משהו מוכר ,, כולם כאן דתיים ,, אמרה בלחש,, מילמלה לעצמה ,

    כל חייה התנפצו לרגע כמו גל המתנפץ אל מול המזח ,,, תמונות מהימים האחרונים ליוו אותה בחרדה גדולה ,,

    היא הביטה בי וסיפרה לי את סיפורה ,,,

    הוא הרעיף עליי מתנות , תכשיטים בגדים , חיבוקים ומלא תשומת לב ,,, דברים שלא קיבלתי מהוריי,,, 

    הם היו עסוקים בעצמם אף פעם לא שמו לב אליי או לאחיי ,, ,

    שמחתי כשהציע לי להינשא לו ,לבוא לחיות איתו  ,,לאחר הנישואין, שבמהלכם הודיע לי בית הדין המוסלמי כי מהיום ואילך אני מוסלמית, השתנו פניו אליי בבת אחת. ללא היכר הוא הותיר אותי כלואה יום ולילה בבית. כששאלתי אותו לפשר ההתנהגות הזו, הוא אמר לי: זהו. עכשיו את נשואה ואסור לך לצאת. מאוחר יותר הוא החל להפליא בי מכות כל אימת שהחליט שאיני יודעת להכין לו אוכל כראוי.או כשהבחין בקמט בחולצה ,,כשהקפה לא היה טעים לו שפך אותו עליי רותח ,,הוא לא הרשה לי להתאפר ,,אבל מתחת למשקפיים הגדולות היו לי סימנים כחולים סגולים בעיניים .

    כבר לא פינק לא חיבק , לא אמר מילים יפות ,,, היו לו רק דרישות ,,, 

    כלהוריי נודע שנישאתי לערבי מוסלמי הם קרעו קריעה וישבו עליי שיבעה ,,,אסרו על אחיותיי ואחי להפגש איתי או להיות איתי בקשר.


    ,,כשילדתי את בני הבכור, הודיע לי בעלי כי לפי המסורת המוסלמית הילד ייקרא על שם הסבא.

    כשילדתי את בתי, הוא ובני משפחתו קבעו מה יהיה השם ,אך אני, בבית החולים, בתעודת הלידה, הוספתי גם שם יהודי. עם שובנו מבית החולים, אחותו מסתכלת בתעודת הלידה ומתריסה כנגדו: מה זה? נתת לילדה שלך שם יהודי?)))

    ניסיתי קצת להתגונן באומרי שנתתי לה גם שם ערבי. אך הוא בתגובה התנפל עלי במכות אכזריות. התינוקת הייתה על הידיים שלי וילדי הקט אוחז בי ובוכה בקול והוא מכה אותי באגרופים ובבעיטות. מנגד עמדו והביטו במתרחש הוריו, אחיו, אחיותיו. איש מהם לא ניסה להרגיעו ולהצילני או לפחות לקחת את התינוקת מידי. הם רק אמרו לו: תרביץ לה, שתראה מה זה. ואז, כשכולי כואבת, מיוסרת ומושפלת עד עפר, הוא דרש ממני : להכין להם קפה ועוגיות ,,,,אחר-כך נראה מה נעשה איתך ,אמר,,,

    פעמים רבות הסתובבתי סביב בית הורי , מחכה שמישהו יצא שאוכל לומר סליחה טעיתי ,,, הצילו!!!  וכשראו אותי המשיכו לדרכם מתעלמים ממני לגמרי כאילו אני כלום אוויר ,,

    בשלב מסוים  הוא אימץ לעצמו שיטת ענישה חדשה כלפיי. אחת לכמה זמן, הוא היה לוקח את הילדים ומסיע אותם להוריו למשך חודש ימים. זה היה העונש שלי. לא לראות את הילדים.

    כשהילדים גדלו, הוא רשם אותם לבתי ספר מוסלמים.

    יום אחד, כשבתי הייתה בת 15, הוא חשד שאני מזכירה לה שהיא בת לעם היהודי ומדברת עמה על כך מאחורי גבו. ואז הוא גמר אומר להוציאה מרשותי. הוא לקח אותה להוריו והודיע לי כי הוא מנתק אותה סופית ממני. התקשרתי לשם וביקשתי לדבר עם הבת שלי. אחותו שהרימה את הטלפון, אמרה: על מה את מדברת. אין לך בת.


     הייתי מאוד מבוהלת. חשבתי שהם רצחו אותה. ,

    ירדתי לקומת הכניסה של הבית, מבוהלת כולי, ואמרתי לו שאני עומדת על כך שאני רוצה לדעת מה קורה עם בתי. בתגובה, הוא קם ממקומו בחמת זעם, וכשרצח בעיניו, הוא ניגש למטבח ונטל בידיו שני סכינים לשחיטת בקר באורך חצי מטר והחל להשחיזם כשהוא מסנן לעברי: "זה הסוף שלך".  אני רוצח אותך היום ,, אללה הוא אכבאר,,

    בני הקטן החל לבכות ולצרוח: "אבא, די. אבא, די", אבל הוא היה בשלו. עמדתי על מקומי. הייתי מאובנת מרוב פחד.

    אותו רגע פתאום נשמעה צפירה מתמשכת של רכב מחוץ לבית. חבר שלו חיכה לו שייצא אליו. הוא הניח את הסכינים ואמר: תעלי עכשיו למעלה ואחר כך אני כבר אגמור איתך את החשבון.
    תפסתי את הילד שלי, שמתי עליו מעיל, לקחתי תיק, מבלי לדעת מה יש בו בדיוק וברחתי מהדלת האחורית של הבית. הבית שלנו היה על גבעה ללא כל תשתית של חשמל. רצתי כל עוד נפשי בי מבלי לדעת לאן.,,,בורחת ,, לא יודעת לאן אבל חייבת לברוח חייבת לחיות למען ביתי ובניי,,,

    דורכת לא דורכת על אבנים ופגרים בחושך הנורא חושך מצרים .

    חושך עז שרר בחוץ והוא סיפק לי את ההגנה הטובה ביותר. ידעתי היטב שאין לי משפחה ואין לי שום כתובת לאן להגיע אבל ידעתי גם שעלי לברוח. זהו. אסור לי להישאר כאן יותר. באיזשהו שלב הגעתי לבית ערבי, באמצע שום-מקום. נקשתי בדלת ו'מכרתי' להם סיפור שאילתרתי במקום. ביקשתי שיעשו לי טובה ורק יסיעו אותי לכביש הראשי. הם האמינו לי והסכימו לעשות לי את הטובה הזאת. בכביש הראשי, עצרתי מונית ועמה נסעתי לאחותי בנתניה.


    בשעה אחת וחצי לפנות בוקר, נקשתי בדלת של בית אחותי אשר קיבלה את פניי בצורה צוננת והבהירה לי כי אוכל להישאר כאן רק הלילה שכן אינה מחפשת צרות. למחרת, בשש לפנות בוקר, יצאנו. יצרתי קשר עם מוקד חירום לנשים מוכות ונאספנו למקלט לנשים. 

    כשבועיים לאחר מכן, בעקבות התערבות המשטרה, בתי חזרה אליי. כשבתי הגיעה וראיתיה לראשונה, נגלתה לנגד עיניי ילדה מבוהלת ומפוחדת. חודשיים חלפו עד שהיא החלה לדבר שוב. מרוב פחד, היא לא יכלה לדבר. שמונה חודשים התרוצצנו ממקלט למקלט והמצב היה בלתי נסבל.

    ועכשיו אני כאן בעיר הדתיים במקלט לנשים ,, חשבתי שאני בפתח גן עדן אבל הגיהנום שלי רק התחיל ,,

    השארתי מאחור שלושה בנים ,, בגיל העשרה ,,, אסור להם להיות במקלט לנשים בגלל הגיל ,בגלל חוק דבילי של מקלטיי הנשים,,

    הייתי חייבת להציל את ביתי ,, השארתי אותם מאחור ,,,בתקווה לחזור לקחת אותם אליי במהרה ,, הסיוט הניתוק והכאב נמשכו שמונה שנים ארוכות של געגוע מתמשך וחוסר אונים מוחלט מול דיניי השריעה וחוקיי המדינה ,,,,,, (המשך יבוא).

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/12/11 23:35:
      כול מה שאני מאחלת לך מכול הלב... בהצלחה יקירה:) לילה נעים אני
        23/12/11 01:46:
      מדהים כמה רוע אנשים מוציאים בשם הדת, כשכל תפקידה האמיתי היה לתת תקווה לחיים טובים ומוסריים.... *
        19/12/11 23:59:
      דבי.... השארת אותי חסרת מילים.
        19/12/11 22:49:

      וואוו דבי,איזה סיפור,*
      מחכה בכיליון עיניים להמשך..

      חבל שלא הייתי שם
        19/12/11 18:11:
      מצמרר עד דמעות לזה הייתי קוראת סוף מעשה במחשבה תחילה" גם אם "מתים"מאהבה צריך לחשוב מה יהיו ההשלכות לעתיד מחכה להמשך
        19/12/11 12:51:

      תודה על תשומת ה''

      יונה

      וחג אורים משמח

        19/12/11 12:49:

      צטט: אPלטון 2011-12-19 12:37:49

      בבקשה תגידי שההמשך הוא: "ואז היא התעוררה ושמחה לגלות שהיה זה חלום".... ואם זה לא חלום בלהות אז נורא, נורא כואב.
      כן זה כואב מאוד וזה לא חלום ,, זה מקרה אמיתי  סבל נורא ,, וההמשך נורא יותר ,,,

       

        19/12/11 12:37:
      בבקשה תגידי שההמשך הוא: "ואז היא התעוררה ושמחה לגלות שהיה זה חלום".... ואם זה לא חלום בלהות אז נורא, נורא כואב.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      רסיס דימעה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין