ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
דו"ח אדווה אשר התפרסם השבוע מצביע על כך ש"מערכת החינוך אינה מצליחה בינתיים לפרוץ את מחסום ה-50% של זכאות לתעודת בגרות בקרב גילאי 17", 45.3% - הוא אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבוגרי 2001 ל 37.3% בלבד תעודת הבגרות עומדת בדרישות הסף של המוסדות להשכלה גבוהה. רק 26.9% החלו ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה במהלך 8 השנים מסיום לימודיהם. אם נוסיף לזה נתון ממחקר של האוניברסיטה העברית לפיו 25% מהסטודנטים נושרים מהלימודים ולא משלימים את התואר, נבין שתעודת הבגרות הייתה משמעותית רק לכ20% מתוך כלל בוגרי 2001. במקביל לפרסום דו"ח אדווה, התפרסם באתר חופש המידע "דין וחשבון שנתי" של משרד החינוך. בנוסף לחלוקת התקציב ונושאים אחרים, מציג הדו"ח את היעד המרכזי של מערכת החינוך "שיפור ההישגים הלימודיים ומיצוי הפוטנציאל של כלל תלמידי ישראל ..."
דו"ח אדווה מצביע על כישלון, אבל חוטא גם הוא בנקודת המבט שבה הוא בוחן את מימוש ה"פוטנציאל" של בוגרי מערכת החינוך, תוך שהוא בוחן אותם באמצעות מדד "הזכאות לבגרות" והנגזרת שלה "התחלת לימוד במוסד להשכלה גבוהה" בלבד.
אף אחד לא טרח לבדוק (כמדומני) מה עלה ב 'גורלם' ומהם ה 'צרכים' של אותם שני שליש מגילאי 17 של 2001, אשר לא יכולים להתחיל ללמוד באוניברסיטה, בין אם זה מכיוון שהם לא זכאים לבגרות או משום שתעודת הבגרות שלהם חסרת ערך.
נכון, אני מעלה דרישה הרבה יותר מורכבת מאשר לקחת נתון פשוט כמו "זכאות" (= עובר), אבל בדיקה כזו הייתה יכולה לתת נקודה מוצא לשאלה איזה כלים הייתה יכולה ה"מערכת" לתת לאותם בוגרים ולא נתנה? מה כישורי החיים בהם כדאי להשקיע כדי שאותם צעירים שלא "זכו", והם הרוב, יצליחו בחייהם הבוגרים. מובן שנשאלת השאלה מהי "הצלחה"?
השבוע התבקשה בתי , סטודנטית לגיאוגרפיה והוראה באוניברסיטת בר אילן, לנסח מכתב לשר החינוך, העוסק בשאלה "מה דמות הבוגר הרצוי במערכת החינוך?" המשימה נשמעה בתחילה יומרנית. יותר מכך, ברור שאם תעלה השאלה לדיון תעלה מיד שאלת המשך - דמות הבוגר הרצוי בעיני מי? השאלה קשה במיוחד בעולם שבו חילוקי הדעות רק הולכים ומעמיקים, (ראו לאן מוביל הדיון על לימודי האזרחות), אבל היא בהחלט דורשת דיון מעמיק ונוקב.
במצב הנוכחי, קל מאוד לברוח להגדרות פשוטות ולהפנות את כל משאבי המערכת כדי להשיג עלייה של חלקי אחוזים במדד הזכאות לבגרות , אלא שהקיבעון של מדד זה, כולל בדו"ח של מרכז אדווה, רק מדרדר אותנו אחורה לעולם של בינוניות. הדבר מחייב שינוי כיוון!
כרגע בורחים כולם מהשאלות המהותיות, למרות שאין מנוס מאשר להעלות אותן – את השאלה הבלתי מוגדרת, מהו "הפוטנציאל של כלל תלמידי ישראל" והשאלה הפתוחה - מה דמות הבוגר הרצוי במערכת החינוך? מענה לשאלות אלו, או לפחות ניסיון לעשות זאת, יאפשר לנתב את המשאבים ותשומת הלב לכיוונים נוספים במערכת החינוך. כך ינתן מענה גם לאלה אשר כרגע אין להם תעודת בגרות, או כאמור היא חסרת ערך.
|
שושי פולטין
בתגובה על העלאת ספרי הלימוד לאינטרנט – פתח לשינוי או טכנוקרטיזציה מסוכנת?
מרדכיאשכנזי
בתגובה על התפטרות ד"ר צבי צמרת – הפספוס והתסכול
מרדכיאשכנזי
בתגובה על עוז לתמורה: ומה עם "התפוקה השולית הפוחתת"?
מרדכיאשכנזי
בתגובה על חוזים אישיים – דריסת רגל גסה במערכת החינוך
.רפאלה
בתגובה על קריקטורה מזעזעת על המפקח על הוראת האזרחות -במקור ראשון
.רפאלה.
בתגובה על חנוכיה מיוחדת
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
תחזית |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות קולנוע |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
ספרים
|
תגובות (49)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה שרה,
מזה עשור אנחנו מדשדשים באותם נתונים ומתעקשים לא לשנות כיוון, לפנות לערוצים נוספים שיתנו מענה לאותם צעירים של זכו..
חג שמח!
תודה וחג חנוכה שמח!
עד כדי כך? חשבתי שנתוני הסטטיסטיקה הרבה יותר גבוהים,
אנו הרי נחשבים ל"עם הספר"...
כל הכבוד לך על פעילותך והשקעתך בתחום חשוב זה.
תודה על השיתוף
שבוע טוב וחג שמח וקסום לך
שרה קונפורטי
מטרות החינוך בחברה חופשית
כעת, כאשר ישנה הסכמה רחבה לצורך ברפורמה רצינית בחינוך, עלינו לבחון בהקפדה את מה שעל בתי הספר להציב לעצמם כדי להשיגו, וכיצד הם יכולים להיערך בצורה הטובה ביותר כדי להגשימו. דבר זה דורש בחינה יסודית את טבעו של החינוך.
אולי המקום הטוב ביותר להתחיל בו הוא בלב העניין -- לאמור: כיצד אנשים לומדים. תהליך הלמידה הוא בעל מורכבויות רבות, אולם דבר אחד צלול כמים: כל אחד מאתנו, בכל גיל, לומד בצורה הטובה ביותר כאשר הוא מתמודד עם ניסיונות אמיתיים שהם משמעותיים עבורו. לא חשוב מה הנושא, עליו להתמודד עמו במישרין על מנת לשלוט בו.
עקרון בסיסי זה הוא כל כך ידוע, שהוא בקושי ראוי לתשומת-לב מיוחדת. כאשר הנך רוצה ללמוד כיצד לסרוג, הנך יכול: לצפות בסרטי וידיאו, לקרוא ספרים, לקחת קורסים -- אולם כעקרון, עליך לסרוג וככל שיותר תרצה להשתמש בדברים שהנך סורג, יותר סיכויים יש לכך שתתרכז ותעשה עבודה טובה. אותו הדבר הוא נכון לגבי כל אומנות (מקצוע) או מיומנות. זה נכון גם לגבי שפות. הנך חייב להשתמש בשפה הזרה כדי ללמדה; הנך חייב להיות, בראש ובראשונה, באמת בעל מוטיבציה כדי להשתמש בה, אחרת הנך יכול לבלות שנים בלימוד שפה מבלי שתשלוט בה לעולם. (כמה מאתנו "למדנו" בתיכון במשך שנים אנגלית, או ערבית, ולמעשה לעולם לא הרגשנו שאנחנו באמת מסוגלים לשוחח בשפה או לקראה בנוחיות?)
חשיבותו של השימוש האמיתי בדברים שברצוננו ללמוד מודגשת עוד יותר במקרה של הלמידה המורכבת. למעשה, ככל שיותר מורכבת ההתנהגות אשר ברצוננו לשלוט בה, יותר חשוב הוא שנשתמש בה בהתמדה ושנתרגל אותה באופן חופשי. למשל, אין דרך אחרת ללמוד את המיומנויות החברתיות -- כיצד להסתדר עם אנשים מכל הסוגים -- אלא להיות מעורב עם מבחר רחב של אנשים במשך פרקי זמן ארוכים. כמובן, אפשר להיעזר ביועצים, בפסיכולוגים, בספרי הדרכה, ועוד. אולם כאשר מגיע הרגע המכריע, אנו חייבים לקיים יחסי-גומלין, ולהרבות בהם, על מנת לפתח את היכולת להיות חברים יעילים בחברה. עלינו להיות חופשיים להתחיל ולסיים יחסים, להתעסק עם אנשים בני כל הגילים ובעלי כל הרמות של מיומנות, ליצור קבוצות ולפרקן, להשתתף בתהליכי קבלת החלטות, וכן הלאה.
זה מביא אותנו לשניים מהדברים החשובים ביותר אשר אנחנו רוצים שילדינו ילמדו בזמן שהם גדלים להיות אזרחים יעילים במדינתנו. האחד היא ה י כ ו ל ת ל ת פ ק ד בחברה חופשית ודמוקרטית כשותפים מלאים בענייני הקהילה; חברה בה כל אזרח, ללא הבדל גיל, מין, צבע, דת או אמונה, מפגין כבוד מלא לכל אחד אחר, בה כל אזרח מתייחס לכל אחד אחר כשווה בכל העניינים. הדרך היחידה אשר יש בה ולו הסיכוי הקלוש ביותר שהמבוגרים יתפקדו בצורה כזאת היא להחזיק את הילדים, החל מהגיל המוקדם ביותר, בסביבה שהיא דמוקרטית ומכבדת, ואשר מתרגלת את שימושי החופש מהילדות ועד הבגרות.
כמה חשוב הדבר אפשר לראות במדינות הרבות אשר מגיחות מהעריצות אל החופש. פעם אחרי פעם אנחנו שומעים את הטרוניה שלאזרח הממוצע במדינות אלו אין מושג כיצד להתנהג בחברה חופשית, כיצד לכונן יחסים ולתפקד עם מוסדות דמוקרטיים, כיצד להרחיב את הכבוד ההדדי שאנחנו זקוקים לו בחברה פלורליסטית. גם במדינתנו אנחנו ערים יומיום לקשיים שהאנשים פוגשים כאשר יש להתייחס בכבוד האחד אל השני, ללא אלימות, או עריצות, זדון ושרירות-לב.
לכן, נראה היה חיוני שבתי הספר שלנו יתפקדו כחברות חופשיות, ודמוקרטיות, בהן הילדים הם שותפים מלאים בהחלטות אמיתיות על בסיס יומיומי, ומשתתפים בניסוחם של הכללים, בתהליכים השיפוטיים ובתפעולה של קהילתם.
מיומנות המפתח השנייה אשר על ילדינו לרכוש בבית הספר היא ה י כ ו ל ת ל ח ש ו ב באופן יצירתי ולפגוש אתגרים חדשים בכל פעם שהם מופיעים. לחשוב, כמו כל דבר אחר, אי-אפשר ללמד. זה כשרון מולד, הוא שייך למבנה עצמו של המוח, וזקוק לאימון ותרגול כדי להתפתח. המוח תמיד חושב; מה שצריך הוא לתת לו הזדמנות לפתח את מלוא יכולתו לפתרון בעיות. בדומה לאופן ששרירי הגוף מתפתחים כתוצאה מהשימוש בהם תוך כדי פעולה.
לא בזכות ההוראה הפרונטלית
מוח בריא זקוק לחופש הפעולה המרבי האפשרי כדי שיוכל להתחקות אחרי קווי המחשבה שלו. ככל שהאילוצים אשר יכפו על ידי אנשים אחרים יהיו פחותים, יותר סביר שהמוח יתפתח באופן מלא, ייחודי, ויצירתי. ואם יש משהו שאנחנו זקוקים לו במאה הזאת, זו יצירתיות, בניגוד לציות דמוי-הרובוט לכללים (אשר, הניסיון ההיסטורי מלמד אותנו שהוא, עלול גם להוביל לתופעת הפשיזם, עד כדי גרירת ההמונים לביצוע פשעים נגד האנושות).
ניסיונות אשר נעשים על ידי בתי ספר ללמד ילדים כיצד לחשוב הם סתירה במונחים. ברגע שהנך יוצר תכנית לימודים, מכל סוג שהוא, הנך כופה דרך מחשבה מעוכלת-מראש על מוח רענן, והנך מקטין את יכולתו לתפקד באופן עצמאי. בתי הספר להם מדינתנו זקוקה היום חייבים להיות מוסדות אשר נוטשים כל ניסיון להגביל את הרדיפה החופשית אחרי הידע שכל ילד, וכל מבוגר, נרתמים אליה באופן טבעי, ללא כל דרבון ו/או תמריץ חיצוני.
בתי-הספר להם מדינתנו זקוקה נואשות, כדי להבטיח חברה בת-קיימא של אזרחים יצירתיים, בעלי יוזמה, וחופשיים, הם בתי-ספר המנוהלים באופן דמוקרטי, ואשר מאפשרים לתלמידים חופש לעסוק בכל דבר שמעניין אותם. דגמים אחדים של בתי ספר כאלה קיימים בעולם כיום, והם מבשרים עולם חדש של חינוך.
מצטרף לכל מילה שלך. זו באמת הבעיה הקשה ביותר. ברשותך, במספרים זה נשמע יותר מבהיל מאשר באחוזים: מדי שנה ושנה מצטרפים לחברת אזרחי מדינת ישראל (ול"מעגל העבודה") כ 75,000 נערים ונערות !!! שחסרים את מסד ההשכלה שהמדינה (החברה) קבעה כבסיס.
אני חושבת רק שמערכת החינוך צריכה להיות מגוונת מבחינת האפשרויות שהיא נותנת לתלמידים.
לצדקי,
אני קוראת למערכת החינוך הממלכתי להוסיף כיוונים, כדי לתת מענה לאנשים כמוך. אני לא רוצה לברוח לפרטי, אני רוצה שהממלכתי/הציבורי ישתנה.
חג שמח!
שושי את מעלה כאן שאלות אמיתיות וכואבות. המערכת לא השכילה להבין גם שהתוכניות ושיטות הלימוד ישנות ואינן מדביקות את הפערים והשינויים המהירים המתחוללים בעולם ובדור הצעיר במיוחד, שרץ עם השינויים ומדביק פערים ומידע שלעולם לא יקבל בביה"ס- דרך האינטרנט! שהינו יותר ויותר הכלי שבו מתחברים כולם לידע רחב, כלים וכישורים שאי אפשר ללמד בשיטות ובתוכניות הקיימות של בתי"ס על-יסודיים וגם האוניברסיטאות!!
לרוב הצעירים אין רצון בתואר האקדמי הרגיל, שאינו מהותי כבר.. אם כך תעודת הבגרות אינה אלא ~עלה נידף~ שבמוסדות מתעקשים להחזיק בה! גם דינו של הפסיכומטרי המבוקש והנדרש לא מספיק... יש לעשות שינוי מהותי בתכנים ובכישורי החיים והלמידה ולשתף בהכנת תוכניות אלו את הדור הצעיר שיודע הרבה מאוד ויכול ללמד אותנו דבר או שניים..
לדוקטור לאה,
אנחנו מסכימות, כמדומני אין בינינו חילוקי דעות.
תודה על תגובתך וחג אורים שמח!
תודה וחג שמח!
תודה וחג שמח!
לנווד,
אתה קיבלת תואר ראשון ולכן היה לתעודה שימוש כלשהו - כרטיס כניסה לאוניברסיטה.
אולם מה על אלה שלא "זכו" ?
האם מישהו בחן מה הצרכים שלהם? איך ולמה ניתן להכשיר אותם?
לגבי מה נתנת לנו מערכת החינוך - לא הכל מדיד...
חג שמח!
לבנה,
אני חושבת לא רק על תעודת בגרות, אלא על חלופות ראויות לתעודה זו.
לכל אלה אשר לא יכולים/לא מעוניינים/ וכו' בהשכלה גבוהה ובכל זאת מערכת החינוך אמורה להכשיר אותם לחיים מכובדים בחברה.
חג אורים שמח!
נעמה,
את מעלה כאן האשמות חמורות ובהחלט מדאיגות.
חג שמח!
תעודת הבגרות שלי מתה ברגע שקיבלתי תואר ראשון.
שאלה?
מה שווה מה שלמדנו במערכת החינוך הממלכתית?
חוץ מקריאה כתיבה וחשבון במה מתוך הידע הזה אנחנו משתמשים מדי יום (נסו להזכר במשהו שלמדתם)?
לי יש מספר
שושי,
היו מספר ניסיונות לשנות את תעודת הבגרות. לפתוח אותה לנושאים מגוונים, להפוך חלק מהמקצועות לעבודות, או מטלות חברתיות.
כנראה שאין דרך אחרת לבדוק רמה או הישגים של תלמידים...
חג אורים שמח ומתוק !
אני לא נגד בחינות הבגרות, אני טוענת כאן ששני שליש (!) מהבוגרים היום מסיימים את בית הספר ללא תעודת בגרות בכלל או ללא תעודת בגרות משמעותית (כזו שמאפשרת לימודים אקדמאיים) ואף אחד לא חושב לתת להם מענה. עושים את כל המאמצים שאחוז או שניים מהם כן יזכו לתעודת בגרות , אבל לא חושבים עבורם על אלטרנטיבה ראויה.
תודה ורד,
חג אורים שמח לך ולמשפחת היקרה
כדי לגבש בדיוק איזו תעודה צריכה להיות, צריך להיות דיון בנושא. להגיע לקונצנזוס.
העניין הוא כאמור לא דמותה של תעודת הבגרות, אלא דמותם של הבוגרים שלא מגיעים אליה מסיבות שונות.
גם על המקרים הללו צריך להיות דיון
חנוכה שמח!
זה בסדר לעשות תעודת בגרות, רק העובדה היא ששני שליש לא מגיעים אליה ואין להם פתרון אמיתי במערכת החינוך.
למרות הקריאה שלי אני לא הולכת לקיצוניות, לא ניתן להשוות את כל בוגרי מערכת החינוך לאותם מקרים קיצוניים שהבאת.
בכל מקרה תודה על תגובתך המפורטת.
חג חנוכה שמח!
הנזק המרכזי הוא ביעד - "זכאות לבגרות", אם מודדים בינוניות למה שתהיה שאיפה ליותר?
מעבר לזה הנזק המשמעותי הוא ש"כולם" צריכים לעשות בגרות - לא חושבים על אלטרנטיבות ראויות - לכל אותם אלו שמסיבות אלו ואחרות לא מגיעים לאותה "זכאות" או תעודת בגרות "משמעותית".
חג חנוכה שמח!
תעודת הבגרות איבדה את חשיבותה כבר לפני שנים
ועדיין...
ממשיכים להתייחס אליה כאל דבר בעל חשיבות על.
הנוער שלנו יוצא מבתי הספר, מהישיבות, ומכל מקום לימודים אחר כשהוא אינו מוכן ואינו מוכשר לעמוד מול החיים ולהתמודד על מה שחשוב באמת.
הנוער שלנו חסר אמון במבוגרים משום שנוכח לדעת שהמבוגרים הכזיבו אותו ובמשך שנים הלעיטו אותו בחומר לימודי חסר חשיבות ולא למדו אותו לחיות.
הנוער שלנו אינו מאמין שאנחנו, הורים ומורים גם יחד, מסוגלים להראות לו את הדרך הנכונה בחיים משום שאנחנו מקובעים במוסכמות שעבר עליהן הקלח.
לכן הנוער שלנו נמצא בבריחה מתמדת מהמציאות. שותה, מעשן סמים ומחפש את עצמו ולא תמיד מוצא.
כבר מזמן היה צורך להחליף את תכנית הלימודים לתכנית כישורי חיים אמתית ולא לקשקוש שנקרא כישורי חיים בבתי הספר.
ביציאה מעירי, ראשון לציון יש כרזה עצומה של התלהבות על כך שעלינו בעוד 7 אחוז של בעלי מסוגלות לעשות בגרות.
איזה בדיחה עלובה. עלייה של 7 אחוז מכולם מוחלט לכלום קצת יותר גדול אבל עדיין למעלה מ 50% של הנוער אינו זכאי לתעודת בגרות.
המסקנה...
נוער צא לעשות חיים אמתיים, להתפרנס נכון, לעשות כסף בדרך נכונה, ללמוד להתמודד עם החיים כפי שהוריכם ובוודאי מוריכם לא מסוגלים לחשוב ולהבין ומנסים למנוע מכם להגיע לנקודת מפתח טובה יותר.
אז הנה כמה סיפורי הצלחה שיוכיחו את הנקודה החשובה הזאת:
ג'ון אסראף - נמצא בלתי ראוי לתעודת בגרות בבית הספר. הומלץ להוריו שימצאו לו עבודה במפעל כלשהו כפועל פשוט ושיהיה שמח על זה. היום הוא מיליארדר שמלמד את האנשים בעולם כיצד להצליח בחיים http://www.youtube.com/watch?v=3WkE0y7Y9jE&feature=related
מורי סמית, שותפו של ג'ון אסראף לכתיבת הספר החשוב "התשובה" במוכיח כי נער שהגדירו אותו כבעל קשיי לימוד בגלל פיגור יודע לפתח עסקים ולהיות מילארדר, למרות ועל אף הגישה של משרד החינוך.
פרופ' גלין - רופא בעל שפ ישראלי, שהקים את הפקולטה לרפואה בחיפה, סולק מבית הספר הישראלי בכיתה ז' כילד מופרע שאינו מסוגל ללמוד. הוא בחר בספורט וזכה באולימפידה במדליית זהב בקרב 10 ואז נכנס לאוניברסיטה בארה"ב דרך הספורט וסיים שני תוארי ד"ר לרפואה.
ואפשר להביא עוד אלפי סיפורים כאלו שמציגים את כישלונה של מערכת החינוך מזה עשרות שנים.
מעוניינים להצליח בחיים באמת?
התקשרו לבית הספר להצלחה בחיים ולמדו כיצד להצליח.
www.kochavmeir.school@gmail.com
ההצלחה היא אך ורק מה שאת/אתה תביאו לעצמכם בעצמכם.
הקורסים פתוחים לנוער מגיל 16 ועד גיל 100
גד מאיר שמחוני
יש מעט מאוד פרוייקטים בארץ שלוקחים את הללו שאין להם סיכוי לתעודת בגרות, עובדים אים באופן יסודי ומגיעים לרמת הצלחה גבוהה יחסית. לדעתי כך ושם צריך לעבוד קשה יותר. חבל שזה לא מתפתח מהכיוון הזה יותר.
העלית נקודה קשה!
ג'ודי.
צודקת. אמנם דו"ח אדווה רק מוכיח מה שאנחנו יודעים כבר הרבה שנים שמעבר ליצירת בית חרושת לציונים אין שום תרומה לתעודה הזאת אלא אפילו נזק לדעתי, בגלל דחיסת החומר האינטנסיבית באופן שטוח ונוסחתי החומר נשכח כלעומת שבא לקרבם של התלמידים. בארה"ב אפילו באונ' היוקרתיות ביותר נדרשים לעמוד בעיקר בבחינות כניסה שבעיני מייצגות את יכולות התלמיד באופן מדויק יותר. קשה מאוד ביקראל להשתחרר משיטות מיושנות ולהיפתח לחדשות. משום מה אצלינו הכל צריך להיות "כמו בישראל" והראיה שהחינוך בישראל לא נמצא באחד המקומות הגבוהים בעולם אולי צריך לשמש קטליזטור לבדוק מחדש נוסחאות ישנות שאינן עובדות.מישהו חושב ככה במסדרונות משרד החינוך, שוש?
חג חנוכה שמח!