כותרות TheMarker >
    ';

    בלוגון

    ארכיון

    גלגולה של תמונה

    34 תגובות   יום רביעי, 21/12/11, 08:07

    גלגולה של תמונה

     

    ''

     

    באנו לארץ מפאריז ב-1952 בעקבות אבי עמנואל רסין שהוזמן להקים את חברת "דלק". אימי תמיד ציירה ,דרך משפחת לוין-אפשטיין בתל-אביב הכירה כנראה את הציירת סלה רוסוטה והידידות בין שתיהן פרחה. לסלה היה בית בצפת ובקיץ 1954 נסענו להתארח אצלה לכמה ימים אימי שרה אחותי לילי ואני. היא ציירה את שלושתנו.אני שם הקטנה המצחיקה. על התמונה היא הוסיפה ארנבת ואשכול ענבים. אבי ראה את התמונה והודיע לה שהוא לא מוכן שאשתו ובנותיו יהיו בחברת הארנבת והענבים וביקש ממנה להוריד אותם. היא נפגעה ואמרה לו שהיא האומנית ושהוא לא יכתיב לה מה לשים בתמונה. ואז הוא הודיע לה שהוא לא מעוניין בתמונה. היא כעסה. הידידות עם אימא כנראה הסתיימה בעקבות זה. התמונה נשארה אצלה.

    אחרי מותה, ומות בעלה עברו כל התמונות לידידים שלה, משפחת ראסל, אותם הכירה בלונדון ובהמשך היה פרופ' ראסל ראש מחלקת ילדים בהדסה עין כרם. בשנות ה80 אם אינני טועה, נערכה תערוכה של העבודות של סלה בבית בימין משה בירושלים. הלכתי לראות את התערוכה והנה התמונה שלנו מוצגת שם, בלי הארנבת אבל עם הענבים, ובעלת המקום מסבירה כי זו האמנית ובנותיה. ניגשתי אליה ואמרתי לה שלסלה לא היו ילדים וכי זו אני אימי ואחותי. בשלב הזה, היו הורי עדיין בחיים ואחותי ואני שקלנו לקנות את התמונה להורי. הדבר לא יצא לפועל. אימי הייתה אומרת שאצלנו "תמונות וילדים עושים בבית" ולכן, למרות שמסביב לביתם בשדרות רוטשילד גרו רוב הציירים המוכרים באותה תקופה והם היו חבריה, לא קנתה אומנות.

    לפני מספר שנים, סיפרה לי ידידה שהייתה אחות ראשית אצל פרופ' ראסל כי הוא נפטר אבל אשתו גרה בארץ ובלונדון ונתנה לי את מספר הטלפון שלה. אחרי היסוסים רבים התקשרתי. הורי נפטרו בינתיים. הייתה לנו שיחה ממש נחמדה והא סיפרה לי שהיא הייתה חברה בלב ונפש של סלה וכי היא זוכרת את אימי ואת הויכוח על הארנבת. לדבריה התמונות אצל ביתה והיא תנסה לאתר את התמונות. אחרי כחודש היא התקשרה ואמרה לי שאף אחד לא יודע היכן התמונה ולא מוצאים אותה. חשבתי לי "לא נורא, כנראה שלתמונה הזו לא היה מזל ואמשיך לעשות את התמונות שלי בבית..."

    לפני שבוע, במוצאי שבת, כשביתי מלא אורחים מצלצל הטלפון. מדברת שרון ראסל גיצלטר:

    את לא מאמינה, מצאתי את התמונה, אצלי בבית, לא ידעתי שהיא שם, מאוד הייתי רוצה לתת לך אותה" ושלחה לי באיפון את הצילום.

    אמרתי לה שבמשרד של אבי היו שתי תמונות של סלה של פרחים ושלחתי לה באי-מייל את הצילום.

    אתמול הלכתי אליה, אישה צעירה לבבית ומקסימה. היא סיפרה לי שלקחה את הטלפון שלי מאימה בלונדון. התקשרנו אליה, והיא סיפרה לי על סלה,  שהייתה ניצולת שואה והגיעה לארץ.על שני בעליה, ועל כך שהיא הציגה בקהיר בזמנו ושהמלך פארוק הזמין אצלה ציורי עירום של הנשים היפות שהיו סביבו. הייתה לה שם הצלחה גדולה.  סיפרתי לה שיש ציור עירום של אימי שאבי היה מחביא בחדרו, כדי שרק הוא יוכל להסתכל עליה.

    עכשיו התמונה תלויה אצלי. כולם חושבים שהתמונה של לילי אחותי היא בעצם התמונה של ביתי גבי. והתמונה שלי? עם פרצוף כזה מי היה צופה את הגלגולים שלי בחיים...

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (34)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/1/12 18:43:
      יפה
        25/12/11 18:41:
      מרתק תודה ,אור בריאות ואושר !
        24/12/11 13:32:
      מרתק, תודה.
        23/12/11 07:35:

      צטט: טימפי 2011-12-22 21:18:29

      א. מה בשם אלהים יש לך נגד הפרצוף שלך? ב. בסלון ביתי תלוי ציור שלי מגיל 10 בערך, שציירה רבקה קראוס, ציירת מקצועית שאיני יודע עד כמה היא מוכרת ונפטרה כבר לפני שנים רבות. ג. בילדותי הכרתי את נחמיה שטנצל שעד כמה שידוע לי היה צייר בהחלט מוכר, שהיה מבאי ביתם של סבא וסבתא שלי. אצל אמא שלי תלוי ציור יפה מאד שלו בו מצוייר חדר האוכל הישן של גבעת חיים איחוד שהיה צריף שבדי ענק.

      אני הקטנה משמאל אני חשבתי מצחיקה ושובבה וחברה כתבה לי פגיעה

        22/12/11 21:18:
      א. מה בשם אלהים יש לך נגד הפרצוף שלך? ב. בסלון ביתי תלוי ציור שלי מגיל 10 בערך, שציירה רבקה קראוס, ציירת מקצועית שאיני יודע עד כמה היא מוכרת ונפטרה כבר לפני שנים רבות. ג. בילדותי הכרתי את נחמיה שטנצל שעד כמה שידוע לי היה צייר בהחלט מוכר, שהיה מבאי ביתם של סבא וסבתא שלי. אצל אמא שלי תלוי ציור יפה מאד שלו בו מצוייר חדר האוכל הישן של גבעת חיים איחוד שהיה צריף שבדי ענק.
        22/12/11 13:13:
      אוהבת את מה שכתבת ולהעלאת המורל...http://www.youtube.com/watch?v=TNAQ8LLptUo
        22/12/11 10:42:

      צטט: ...אירית... 2011-12-21 22:26:12

      סיפור מרגש. והציור יפיפה. התמונה חזרה למקומה. אצלך.

       ממש מצחיק אותי להסתכל על עצמי על הקיר שלי

        22/12/11 10:39:

      צטט: sari10 2011-12-21 18:07:32

      דניאלה,

      איזה יופי של סיפור. מעניין.

      והתמונה מאוד יפה! ♥

      איזה כיפית את.תודה וחג שמח 

        22/12/11 10:38:

      צטט: רמיאב 2011-12-21 16:37:17

      סיפור של ציור בתוספת רקע של קטעי חיים, משתלבים לחוויה מרגשת.
       להפגש עם הזכרונות כשהם עצמם נשארו כמו שהיו...
      חגשמח, רמי

       

       חג שמח ותודה לך כמו תמיד על ההתיחסות.

        22/12/11 10:38:

      צטט: אירוניה 2011-12-21 14:30:12

      את משמאל ? אם זכרוני אינו מהתל בי, אלה הפנים של הילדה שהכרתי בכתה ה'-ו'-ז'-ח'4.....חמודה שכזאת. גלגול תמונתי מעניין.

       תודה תודה-כתבתי לך בבלוג שלך אשמח על זיהוי כי איך אני אדע מי זוכר אותי?

        22/12/11 10:25:

      צטט: רומפיפיה 2011-12-21 14:28:49

      אכן כן, כמה מפתיע

      גלגולה של תמונה...

      יופי!!!!!!

       ממספרת סיפורים כמוך זה ממש שווה.תודה

        22/12/11 10:23:

      צטט: הטרמילר 2011-12-21 13:36:27

      סיפורים כאלה עושים לי את זה. הציור שלכן מקסים ואני רואה בו ארנבת כי כך רצתה האמנית. דלק?! לא פחות ולא יותר... חחח מרשים.

      פעם אני אגיע לסיפורי הנפט במשפחה-זו סגה נפרדת. 

        22/12/11 10:23:

      צטט: dafone 2011-12-21 11:57:17

      התמונה, גם בקטן ומהמסך, יפהפיה.
      והסיפור- מעורר מחשבה ומרתק. וזה רגיל אצלך בפוסטים.
      חג שמח!
      דפנה.

       תודה שאת עוקבת הפוסטים והתמונות. חג שמח גם לך

        22/12/11 10:22:

      צטט: אור2011 2011-12-21 11:36:26

      לא יאומן איך הדברים בחיים קורים בעיני זאת תמונה יפהיפיה

      היא הייתה ציירת טובה-ותראי מה קורה לכל היצירות של הציירים שלא במוזיאונים. 

        22/12/11 10:21:

      צטט: Lola Bar 2011-12-21 10:36:21

      הוי דניאלה,

      הסיפורים שלך תמיד מרגשים אותי. הם עולם ומלואו ונוגעים בהיסטוריה חסרת גבולות.

      זה מדהים לאתר ציור כזה לאחר חמישים שנה.

       

      את עושה לי חשק להמשיך-יש עוד הרבה באמתחת. תודה. 

       

       

        22/12/11 10:20:

      צטט: ד-ארט 2011-12-21 10:35:59

      מאיפה מתגלגלים לך כל הסיפורים המעניינים האלו? מה היה לאבא שלך נגד ענבים וארנבים?

       הכל בראש שלי והכל היה אצלו בראש שלו..

        22/12/11 10:19:

      צטט: יאהולי 2011-12-21 09:17:10

      מכל הגלגולים שלך את מוציאה יופי של גווילים.

       אולי אם אלמד אומנות הלחימה אתגלגל יותר טוב?

        22/12/11 10:18:

      צטט: razam-דודי רצם 2011-12-21 09:19:59

      סגירת מעגל מעניינת. אהבתי את דברי אמך בפיך "אמשיך לעשות את התמונות שלי בבית"...תודה

      באמת הרבה מהאימרות שלה אני מבינה עכשיו 

        22/12/11 10:17:

      צטט: עליזהלה 2011-12-21 08:49:27

      שלוש יפיפיות, וציירת מוכשרת מאד. ברור שיהיה כאן סיפור מקסים ותמונה מרשימה. אתן ארכיון חי. כמה יפה. תודה.

      תודה על כל המחמאות-זה היה מזמן יש ארכיון חי? או עבר הזמן מדף שלי?

       

        22/12/11 10:15:

      צטט: raquelle 2011-12-21 08:40:16

      סיפור באמת מדהים.

       אמרו לי שסיפורים קורים למי שאוהב לספר סיפורים.

        21/12/11 22:26:
      סיפור מרגש. והציור יפיפה. התמונה חזרה למקומה. אצלך.
        21/12/11 18:07:

      דניאלה,

      איזה יופי של סיפור. מעניין.

      והתמונה מאוד יפה! ♥

        21/12/11 16:37:

      סיפור של ציור בתוספת רקע של קטעי חיים, משתלבים לחוויה מרגשת.
       להפגש עם הזכרונות כשהם עצמם נשארו כמו שהיו...
      חגשמח, רמי

       

        21/12/11 14:30:
      את משמאל ? אם זכרוני אינו מהתל בי, אלה הפנים של הילדה שהכרתי בכתה ה'-ו'-ז'-ח'4.....חמודה שכזאת. גלגול תמונתי מעניין.
        21/12/11 14:28:

      אכן כן, כמה מפתיע

      גלגולה של תמונה...

      יופי!!!!!!

        21/12/11 13:36:
      סיפורים כאלה עושים לי את זה. הציור שלכן מקסים ואני רואה בו ארנבת כי כך רצתה האמנית. דלק?! לא פחות ולא יותר... חחח מרשים.
        21/12/11 11:57:

      התמונה, גם בקטן ומהמסך, יפהפיה.
      והסיפור- מעורר מחשבה ומרתק. וזה רגיל אצלך בפוסטים.
      חג שמח!
      דפנה.

        21/12/11 11:36:
      לא יאומן איך הדברים בחיים קורים בעיני זאת תמונה יפהיפיה
        21/12/11 10:36:

      הוי דניאלה,

      הסיפורים שלך תמיד מרגשים אותי. הם עולם ומלואו ונוגעים בהיסטוריה חסרת גבולות.

      זה מדהים לאתר ציור כזה לאחר חמישים שנה.

       

       

       

        21/12/11 10:35:
      מאיפה מתגלגלים לך כל הסיפורים המעניינים האלו? מה היה לאבא שלך נגד ענבים וארנבים?
        21/12/11 09:19:
      סגירת מעגל מעניינת. אהבתי את דברי אמך בפיך "אמשיך לעשות את התמונות שלי בבית"...תודה
        21/12/11 09:17:
      מכל הגלגולים שלך את מוציאה יופי של גווילים.
        21/12/11 08:49:
      שלוש יפיפיות, וציירת מוכשרת מאד. ברור שיהיה כאן סיפור מקסים ותמונה מרשימה. אתן ארכיון חי. כמה יפה. תודה.
        21/12/11 08:40:
      סיפור באמת מדהים.