
אשתי מתקשרת אלי: "תוכל להגיע ב-12 בערך לעו"ד... בדרך העצמאות ... ? יש אצלה מפתח שעלי לקבל ממנה. היא אומרת שהיא מכירה אותך". כמובן שאוכל, וכמובן שהיא מכירה אותי. "אין בעיה", אני משיב. אחרי הכל, את דרך העצמאות אני מכיר פחות או יותר בעל פה. אני יוצא למקום כך שאגיע ב-12:00. ההפתעה הראשונה מחכה לי בכניסה. מחוץ לשער הכניסה לבנין לא מופיע שלט של עוה"ד. או קיי. ניכנס פנימה. יש שם שילוט עם לא מעט שמות - אבל לא שלה. אני עולה קומה אחת ברגל, נכנס למשרד עו"ד ושואל את המזכירה למיקומה של אותה עו"ד. "קומה ארבע" היא עונה לי. כשהפרשי הגובה בין מפלס למשנהו הם כארבעה מטרים, זה כבר ענין למעלית. קומה ארבע. המקום מאוכלס על ידי עו"ד אחת בלבד - אבל לא זו שאני מחפש. המזכירה לא מכירה את עוה"ד החסרה לי. אני מבקש ממנה את יומן עוה"ד ומתקשר מן הנייד שלי לשלושת המספרים הרשומים שם. האחד מגיב כפקס, האחרים (לרבות הנייד) לא מגיבים כלל. המזכירה מציעה לי לעלות לקומה 5, כי שם משרדו של עוה"ד שהבנין בבעלותו - ושם וודאי ידעו. או קיי. - בקומה 5 יודעים: היא בקומה 3. אני נכנס, היא מקבלת אותי בשמחה ובחיוך רחב. יושבים אצלה לקוחות. זה לא הזמן לשאול אותה היכן היא מחביאה את השלט המבשר על מיקומה. בינתיים כבר 12:18. ביציאה אני מסתכל שוב בחיפוש אחר השלט, שמא הוא קיים ואני רק החמצתי אותו. אדם לא צעיר חולף על פני ושואל את מי אני מחפש... |
ronijavinski
בתגובה על מצוות ניחום אבלים
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לסיפור זה יש גם סוף שלא נכתב:
כעבור ימים ספורים, בדרכי לרכבת, עברתי ליד אותו בניין והחלטתי להיכנס שוב לחדר המדרגות,
אלא שהפעם הסתכלתי גם על הקיר הימני.
ושם, על שלט מעוצב - התנוסס שמה.
לפחות עשיתי כושר
ברגליים ובמוח.
תודה רבה.
קראתי ונהניתי.
העבר סיפוריך לקפה, וכולנו נוכל לקרוא ולהנות
לו הייתי צריך לתת לה משהו, הייתי כנראה צריך להיזהר יותר, אבל לקחת - אני לוקח ממי שנותן.
תודה,
איך לא חשבתי על זה?...
מס שלטים בחיפה הוא מאד גבוה.
וכידוע לך עוכות דין בחיפה מרוויחות טיפין.
אז מה לא ברור.....
מתוך הלך המחשבה שלך, חששתי שאני נמנה דווקא עם אלה שאינם רואים...