לבטים מתגנבים אליי תחת שמיכה

כמקצוענים פועלים הם בחשיכה

ולבטים מתגנבים אליי לאור היום

כבר אין לאן לברוח, נורא ואיום

נוגסים מכרסמים בי, לועסים וטוחנים

כמעט ונופלת למלכודת החוסר אונים

אוספת כוחות ממלאה עוד מצבר

משננת: "חביבתי, הכל עובר"

מביטה בראי השתקפות דהויה

מודה לעצמי ולאחד בשם יה

ולרגע אחד אני לגמרי ישנה

כשהלבטים מכוסים עלי תאנה.