ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
לפני כשבוע התאשפזתי בבית חולים. בעוברי במסדרון גיליתי להפתעתי ידיד ותיק הנמצא בחדר סמוך. מיד ניגשתי לאחות וביקשתי שיעבירו אותי לחדרו.
"גברת, זה חדר לגברים בלבד!" נזפה בי האחות.
"למה?" שאלתי לתומי "יש לנו אותה מחלה. אנחנו באותה המחלקה. מדוע שימנעו ממני לעבור לחדרו?"
האחות התבוננה בי כעל מטורפת, והמשיכה בדרכה.
זה הזכיר לי תקופה אחרת. בהיותי צעירה לימים שיחקתי כדורסל. באתי לקבוצת הכדורסל בעירנו וביקשתי להצטרף.
"זו קבוצה של גברים." הסביר לי המנהל.
"אבל אין קבוצת נשים באזור שלנו" הקשיתי. המנהל התבונן בי והניף יד מתנצלת.
"מצטער." אמר.
שני הסיפורים הנ"ל בדויים לחלוטין. נראה לכם שאני, ביישנית בת ביישנית, תעז לבקש דברים כאלה?
ומדוע הבאתי אותם? משום שרציתי להזכיר שיש מקומות מופרדים במרחב הציבורי . איש לא יחלוק על כך שהשירותים הציבוריים, למשל, צריכים להיות מופרדים לגברים ולנשים. מדוע בעצם? כי כך הורגלנו וחונכנו. בתרבות שלנו נוהגים כך ואיש לא שואל שאלות. דרך אגב, זכור לי שבקיבוצי השומר הצעיר היו פעם מקלחות משותפות לגברים ולנשים בשם השוויון. האם מקלחות כאלה קיימות גם היום?
אבל קרו לי כמה סיפורים לגמרי אמתיים במהלך חיי:
בהיותי בת שתים עשרה בערך הלכתי עם חברתי לסרט. הצגה יומית. לצדי ישבה חברתי ובצדי השני התמקם לו גבר מבוגר. יש להניח שלא הייתי זוכרת את האירוע אילולא חשתי לפתע יד עקשנית המלטפת את רגלי בחסות החשיכה. נבהלתי. ניסיתי להידחק לכיוון חברתי, אך היד העקשנית הייתה בעקבותיי. אילולא הייתי ילדה ביישנית, הייתי בוודאי צועקת: "סלק את הידיים המזוהמות שלך ממני!" אבל, כאמור, הייתי ביישנית ושתקתי. זכור לי שחסמתי בידיי את הגישה למבושיי המוצנעים וחיכיתי הכיליון עיניים שיידלק האור באולם. על מה דיבר הסרט – אין לי מושג.
גדלתי מעט והתחלתי לנסוע באוטובוסים. כאן יש לי אין-ספור סיפורים לספר לכם. נראה לי שכל אישה וכל בת עברה את החוויות המפוקפקות שעברתי אני, ואספר רק את חלקן:
ישבתי באוטובוס ליד החלון. איש עם עיתון התיישב ליידי. כשהאוטובוס החל לנסוע, האיש פתח לתומו את העיתון לרוחבו ועיין בו בריכוז. בחסות העיתון הפרוש - מרפקו החל למשש את חזי ללא הפוגה. הצטמקתי לי בצד ונצמדתי לחלון, אך האיש המרוכז היטב בעיתונו, לא הבחין כביכול במתרחש סביבו. ואני, שוב התביישתי לומר מילה, אך כשהאוטובוס עצר אזרתי אומץ וביקשתי לצאת. מאז הקפדתי לא לשבת ליד החלון. תמיד ישבתי בכיסא הסמוך למעבר.
ומי לא חוותה אפילו פעם אחת בשעת עומס (ושלא בשעת עומס) בעת עמידה באוטובוס גבר הנצמד אל אחוריה ומתחכך בה? שתקום!
היום, תודה לאל, יש לי מכונית ואינני נזקקת לשירותי אוטובוסים.
והרשו לי לרגע לקפוץ לחו"ל: בבירת גואטמלה החליטו להקצות קווי אוטובוסים המיועדים לנשים בלבד במטרה לצמצם את מספר ההטרדות והתקיפות שמהן סובלות נשים הנוסעות בתחבורה ציבורית. שם מדובר בהטבה לנשים בהדרתן.
ומדוע סיפרתי כל זאת? הרי גם אני בעד שוויון לנשים. גם אני רוצה שלא ידירו אותי ממקומות ציבוריים.
כתבתי על כך משום שלדעתי איבדנו כל פרופורציה בנושא הזה. העיסוק בהדרת נשים הפך לאובססיה חולנית ממש. ואיפה? רק אצל החרדים.
עוד רציתי לומר כי לדעתי הדרת נשים תלויה בעיני המתבונן. שהרי באותה מידה שהאישה מודרת ממקום מסוים, במקביל גם הגבר מודר ממקום אחר. מי המקופח כאן? – תלוי בעיני המתבונן.
ואני שואלת: אוכלוסייה החיה בנפרד כמעט בכל תחומי החיים, מדוע נמנע ממנה הפרדה כזאת באוטובוסים המיועדים רק לה?
ועוד שאלה: מי אמר שלשבת מאחור פחות מכובד מלשבת קדימה?
במונית שרד למשל– הישיבה מאחור היא המכובדת יותר. האם המלכה אליזבט יושבת במונית מקדימה או מאחור? דווקא ישיבת נשים באוטובוס מאחור מאפשרת להן לראות את הגברים ולשלוט בנעשה סביבן, לעומת זאת הגברים לא יכולים לראות את הנשים. זה דווקא יתרון. לא ככה?
אם שני המינים מעוניינים בכך. מי אנו שנמנע מהם זאת? האם החוכמה נמצאת רק בצד שלנו?
הייתי מצפה שהעיתונות תעסוק יותר בחוקים המפלים בין גבר לאישה בעבודה, בתשלומי מס הכנסה וכו' . חוקים מפלים הקיימים בשפע בארצנו ובעולם כולו, ומוטב שיעסקו בהם במקום להיטפל לחרדים.
ואם כבר נלחמים כנגד הדרת נשים – אני רוצה להגשים חלום ולשחק פעם אחת בקבוצת כדורסל המיועדת לגברים בלבד. מי יגשים לי את החלום?
|
רנבו2
בתגובה על שירה חדשה/ יוסף אמיד
הלנה היפה
בתגובה על הפורום הבין-לאומי להוראת עברית כשפה זרה
גילהסטחי
בתגובה על נטיית מילת היחס - עם -
הלנה היפה
בתגובה על בחינם - הפורום הבין-לאומי המתוקשב למורים לעברית כשפה שנייה
ורד אוריאל
בתגובה על הופעה שלי ביום ראשון בנמל תל-אביב
ורד אוריאל
בתגובה על ההופעה שלי ב"בית היוצר" נמל תל-אביב
Innovative Software Development
תגובות (79)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הדגש בדבריי היה על איסורים קיצוניים,
חבל לי שאת ממהרת ללמוד עליי, תיאוריות שאולי בטעות יסודן
חבל לי גם שאינך מוכנה לקבל דיעה שונה משלך.
דבר נוסף,
לדעתי, המאמר שלך כתוב מאוד יפה
ובאור מאוד חיובי, אלא מאי?
מכחיש ומגלגל מתחת לשטיח אירועים קשים
ופוגעים שאין להשלים עימם.
תודה
זיוה
תשובה כללית לכל הפונים. ראשית נהניתי מאוד להתכתב אתכם. עם חלקכם היה לי ממש נעים לשוחח, אף שדעותינו שונות בתכלית.
רציתי רק להעיר דבר אחד: אני כתבתי ממקום של אהבה. אינני נמנית עם החוג החרדי. כאב לי העליהום התקשורתי שעשו להם.
ניסיתי להראות נקודת מבט שונה. להראות שגם בחברה החילונית לא הכל מושלם. לא באתי להתנגח עם אף אחד. אינני כזאת. ולא באתי להיות מליצת יושר לכל המנהגים והמעשים שנעשים בחברה החרדית או הדתית.
רציתי לראות גם את האור ולא רק את החושך בכל אחד מהמגזרים.
אני מפנה אתכם לחלק האחרון בתכנית המקור מה-27.12.11, הדנה בכך:
http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=855584&sid=126
ביום חמישי הזה חל צום עשרה בטבת. אני אצום. הצום הזה מזכיר לי כל שנה מדוע הוגלינו מארצנו ונחרב בית המקדש שלנו. הפלגנות ושנאת החינם בינינו גרמו לכך. הלוואי שלא נחזור על טעויות העבר.
אני מצרפת קישור לסרט על החרדים. והאמינו לי- יש הרבה ללמוד מהם:
http://www.youtube.com/watch?v=i5zNjQktisI
עוד משהו חשוב שיש לי לומר: אנשים שונאים- הם אנשים השונאים בעיקר את עצמם. למדו לאהוב את עצמכם ולא תזדקקו לשנאת הזולת.
אני משתדלת כל יום ללמד זכות גם על כאלה שיש לי ביקורת עליהם (ויש לי הרבה ביקורת על החרדים ועל הדתיים)
לשמחתי, עיסוקיי מרובים מאוד. זאת הסיבה שכמעט לא כתבתי ב'קפה' בשנתיים האחרונות.
מי שמעוניין להמשיך לשוחח מתוך כבוד הדדי, מוזמן ל'בית הסופר' בשבוע הבא ב12.1.12 בשעה 7.30 אקריא שם משיריי בין יתר המשוררים. אשמח לראותכם.
ההימור שלך מלמד עלייך הרבה מאוד, וחבל.
אני זוכרת בבירור מי היו האנשים האלה. אי אפשר לשכוח! לא היה עליהם כל סממן חרדי או דתי. לידיעתך.
מעניין אם בדקת מצד מי היו ההטרדות באוטובוס
האם מאנשים שאיסורי הדת ו/או המגזר מנעו מהם קשר טבעי ונורמלי עם אישה?
אני מהמרת שאלה היו המטרידים (שמרפקם גלש על חזך, וידם לכיוון ירכייך)
לא עשיתי מחקר בנושא. אולי אתה צודק ואולי לא. מנסיוני האישי, אני יכולה להעיד שבמרחב הציבורי המשותף חוויתי בהטרדות בעוד שבמרחבים המופרדים לא חוויתי בהן.
ידוע לי כי בשבדיה, לאחר שנאסרה פורנוגרפיה עם ילדים - יש הטרדה מינית של בעלי חיים
אני מעתיקה את הפסקה הראשונה בכתבה:
ארגון וטרינרי שבדי טוען כי התופעה הולכת ונפוצה בשבדיה ומעריך: מדובר ב-200-300 חיות בשנה הסובלות מפגיעות באיזור אברי הרביה כתוצאה מיחסי מין בהם מעורבים בני אדם וחיות.
אם נלך לפי השיטה שלך - אפשר להבין מדבריך שכל החוקים כנגד הטרדות למיניהן לא רצויים, שכן אם לא יהיו חוקים - האנשים יטרידו פחות.
בראבווווו
הנה, אפילו הוא חושב שאת צודקת
אינני בעד הפרדת נשים וגברים באוטובוסים, ולא אעלה על אוטובוס כזה.
אבל אני נגד כפייה חילונית על החרדים. חרדים ששני המינים שלהם מעוניינים בתחבורה מופרדת המיועדת רק עבורם- מדוע לא נאפשר להם זאת?
ונראה לך שמישהו ייתן לי להיות חברה שווה בקבוצת כדורסל גברית?
היי, איך שכחתי אותך:)
בראבוווו. תודה על המילים החמות שלך. נזקקתי להן.
שרי יקרה,
כאחת שגדלה בסביבות נפרדות, אני יכולה לראות את נקודות הזכות שבהפרדה.
1) אין אלימות. בבתי ספר לבנות- אין אלימות. בכך נפתרה בעיית האלימות לפחות ב50% מבתי הספר הדתיים.
2) ההפרדה לא יצרה פחד ועוינות. להפך. אני אומרת זאת מניסיון. לקראת סיום בית הספר התיכון היו לנו שיעורים לחיי משפחה, ושם למדנו להעריך ולכבד את הצד השני. והבנים מצדם למדו גם כן להעריך ולכבד את בני המין השני. וכשנפגשנו, נפגשנו מתוך יחס של כבוד והערכה.
לא כן ברבים מהמקרים ששהיתי במקומות ציבוריים. שם, ורק שם התנסיתי בהטרדות. אני בטוחה שזה לא סוד עבורך שגם כאן, בקפה, יש הטרדות כאלה. אפילו אני (בגילי המופלג) קיבלתי כמה מכתבים לא נעימים. אני יכולה לתאר לי מה עוברות כאן נערות ובחורות צעירות. זה לא קורה בסביבה נפרדת. אמנם אני לא הייתי בסביבה נפרדת לגמרי כי הייתי פעילה בתנועת נוער- בני עקיבא, ואני חושבת שההפרדה הלימודית גרמה ליצירת קשר הרבה יותר טוב בין המינים בעת הפעילות המשותפת בתנועת הנוער.
גם אצל החרדים לא קיים פחד מפני בני המין השני. כתבתי דף תשובות בעיתון חרדתי במשך למעלה מעשר שנים. המון אנשים ונשים פנו אליי בשאלות אישיות. מעולם (כן, מעולם) לא נתקלתי בבעיה של פחד מפני המין השני. יחד עם זאת- חולים ומטרידנים סדרתיים יש בכל מקום. הם לא תוצר של הפרדה.
הגברים החרדים לא יורקים על ילדות ולא אלימים כלפיהן. מי שעושה כן הוא מופרע. ומופרעים יש בכל מקום.
לא כתבתי שנשים חרדיות במילא מוטרדות מינית. ההפך הוא הנכון. נראה לי שאישה חרדית צעירה תמשוך אליה פחות מבטים ונסיונות הטרדה במרחב הציבורי הכללי לעומת בחורה שהולכת עם גופיית בטן ומכנסיים קצרים.
מתוך הכרותי את החברה החרדית- אני יודעת שיש כבוד והערכה בין המינים. כמובן שיש גם יוצאים מן הכלל כמו בכל חברה.
לצערי, קיימים חוסר הבנה וניכור בין החברה החילונית והדתית כלפי החברה החרדית משום שלא מכירים אותה מספיק. ההיכרות שלנו ניזונה מהתקשורת. והתקשורת עושה עוול לאוכלוסייה הזאת.
יש לי ביקורת רבה על צורת החיים החרדית, אבל נראה לי שהעליהום התקשורתי שעשו להם כלל חוטא לאמת.
למר בק,
צר לי על קביעותיי הרחימאיות. אני לוקחת אותן בחזרה.
שנה טובה ורפואה שלמה.
רחל
אסיים באיחולי שנה טובה, מתוך תקווה שאינך מלאה בסלידה עמוקה ללוח השנה הגריגוריאני כלוח טמא. אזכיר לך רק עד כמה יכולה היהדות להיות חשוכה בחוק שחוקק חבר הכנסת אבנר שאקי - שסלידתו העמוקה מ"מניינם" איפשר לחברי כנסת וחברי ממשלה להנפיק מסמכים נושאי תאריך עברי בלבד.
לזהר קציר,
ראשית עליי להחמיא לך. עליפי כתיבתך, זיהיתי אדם חכם שיכול לחשוב גם מחוץ לקופסה. אינני יכולה לומר זאת על כל המגיבים.
בקשר לסיפור הפרטי שלי בנוגע להטרדות: באוטובוסים שלנו יש הטרדות רבות, זאת כל אישה יכולה לומר לך. הסיפור הפרטי שלי הינו דוגמה המלמדת על הכלל. כל הנשים עברו הטרדה מינית בצורה זו או אחרת במקום ציבורי. שאל את הנשים הנמצאות בסביבתך הקרובה. הן יספרו לך.
אצל החרדים הצורך לעשות הפרדה באוטובוסים איננו נובע מכך שהדבר אינו נוח למספר גברים (לדבריך).
מתוך הכרותי את הציבור אני יכולה להעיד שההפרדה באה ממקום של כבוד ולא להפך.
אמנם אינני אישה חרדית אבל אני מכירה רבים מהם. כתבתי פעם בעיתון חרדי. היה לי מדור של שאלות אישיות. אני יכולה להעריך שעשר שנים של כתיבת המדור והתכתבות אינטנסיבית עם חרדים, מעניקה לי את היכולת להכירם היטב. הם לא מפלצות כמו שעושים מהם. רובם אדיבים מאוד לנשים. רובם עדינים ונותני כבוד לאישה.
לקחו כאן סיפור של קבוצה קיצונית והפכו אותה למייצגת. המציאות שונה בתכלית.
החברה החרדית מאמינה בהפרדה, ומדוע שלא נאפשר אותה להם אם שני המינים מעוניינים בכך?
אגב, החרדים פתחו בעבר קווי אוטובוסים פרטיים ונפרדים עבורם, אולם הממשלה התנגדה לכך! שר התחבורה לא רצה שהם יקימו חברת אוטובוסים פרטית- ולכן החליט שהמדינה תפתח קווי 'מהדרין' עבור החרדים. הייתה זאת המדינה שלא אפשרה להם, וכחלופה פתחה להם את קווי המהדרין.
בתגובתך אתה מבחין בין מקום ציבורי לפרטי. אתה טוען שמקום ציבורי צריך להיות נגיש לכולם באותה המידה. נכון?
אז אמור לי בבקשה למה ,למשל, השירותים הציבוריים, המצויים במקום ציבורי נפרדים? למה מונעים ממני להיכנס לשירותים של גברים? מה ההדרה הזאת? מה ההדרה הזאת? נו, טוב, הקצנתי מעט... רציתי להראות שקיימים מקומות מופרדים במרחב הציבורי. מדוע? כי זה לא תרבותי- לדעתנו- לעשות את צרכינו בשירותים משותפים. תיאורטית יכול עכשיו לבוא מישהו מארץ 'נאורה' יותר ויאמר שההפרדה הזאת בשירותים היא בגלל תרבות חשוכה. מה תאמר לו?
ונחזור שוב לטענתך: המרחב הציבורי צריך להיות נגיש לכולם. ואני שואלת, האם ידוע לך כמה חרדים לא יכולים לעבור במרחב הציבורי בגלל שלטי חוצות למשל? מדוע במרחב הציבורי האמור להיות נגיש לכולם - יש שלטי חוצות עם נשים עירומות כמעט לגמרי? מדוע אנו כופים על ציבור שאינו מעוניין בכך לראות יום-יום נשים ערומות מוכרות מכוניות, משחות שיניים וכו? עיתונים חילוניים עם פרסומות כאלה הם אינם מכניסים לביתם, אבל כשהם יוצאים למרחב בציבורי כופים עליהם לראות פרסומות שאינם עולות ברנה אחד עם תרבותם. מדוע אין התחשבות בהם? בצורה זו - אנו מדירים אותם מרחובותינו וגורמים להם להסתגר באזורים החרדיים בלבד.
ולא אדבר כאן על חוסר הכבוד שמביעים המפרסמים כלפי הנשים, כאשר הם מפרסמים פרסומות כאלה.
בקיצור: אם רוצים שלכולם תהיה זכות שווה להלך בכל מקום - גם תלאביב צריכה לדאוג שחרדים יוכלו להלך בה.
אתה תאמר - אז שלא יבואו לתל-אביב.
והחרדים יאמרו - טאז שלא ייכנסו תל-אביבים לאזורים חרדיים.
מה ההבדל? האם לתל-אביבי צריך להיכנס לכל מקום ואילו לחרדי לא צריך לאפשר זאת?
במצב זה- החרדים כופים עלינו להתנהג בצורה מסוימת ברחובותיהם, והתל-אביבים כופים על החרדים לראות שלטי חוצות שאינם רוצים לראות. והכל במקומות ציבוריים.
ועוד הערה:
גבר חרדי אינו "סובל" ממראה אישה וגם אינו סובל ממשמע קולה. טעות בידך. אולי כדאי פעם אחת ולתמיד לומר זאת.
גבר חרדי לא מאבד את עשתונותיו למראה אישה. גבר חרדי נותן כבוד לאישה ומשום כך רוצה בהפרדה.
אתה כותב: "אדם נורמלי צריך לדעת לחיות במרחב הציבורי על כלל השוהים בו, ומי שמפר את הכללים צריך להיות מודר ממנו."
זהר, שנינו מכירים הרבה אנשים נורמאליים שהפרו את הכללים במרחבים הציבוריים. ראה מקרה קצב, רמון ואיציק מרדכי. כולם, כולם אנשים נורמאליים שחיו במרחבים ציבוריים משותפים, ותראה מה קרה להם.
מי שהיה בצבא, יודע כיצד מדברים חיילים על המין השני. מי שהיה פעם במפגש חברתי של גברים בלבד יודע אילו בדיחות רצות שם על בחורות. ולמה זה קורה? - כי הם נורמאליים.
בין גברים ונשים נורמאליים יש מתח מיני. כן. נראה לי שאני לא צריכה לספר לך את זה.
רק בין אנשים חריגים ולא נורמאליים אין משיכה מינית הדדית.
ועכשיו בקשר למקרה הפרטי שלי כביבול:
הבאתי אותו מכיוון שהוא מייצג. כל הנשים שקראו את המקרה שלי הזדהו. כל אישה חוותה הטרדה מינית לפחות פעם אחת בחייה. זה לא מקרה פרטי שלי.
לסיכום:
על-פי תרבותי וחינוכי - קשה לי לראות בחיוב הפרדה בין אנשים, אבל ניסיתי במאמרי זה להבין את האנשים שאינם אני.
לזאב בק,
כתבת: "על מנת למנוע תקיפה מינית את מוכנה לקבל בהבנה פתרונות שמקורם בדת פרמיטיבית וחשוכה?"
זאב היקר, מניין לך שמדובר בדת פרמיטיבית וחשוכה? מה הדקלום הזה? מה המנטרה הזאת שאתה מוציא מפיך כל כך בקלות?
על פי תפיסתך כל הדתיים והחרדים הם פרמיטיבים וחשוכים, ומאחר שאני נמנית עם הציבור הדתי - יש להניח שגם אני מבחינתך פרמיטיבית וחשוכה.
הלכתי לבלוג שלך. רציתי לראות עם מי יש לי הכבוד לדבר. נברתי ולא מצאתי,למשל, את פרטי ההשכלה שלך, וחבל, כי אז אולי הייתי יכולה לומר כמה דברים.
בניגוד אליך, אני מכבדת אותך ואת שכמותך. יש לי פה בקפה דה מרקר חברם לרוב אף שאינם נמנים עם המגזר שלי. מצאתי כאן הרבה חברים אמתיים. בני אדם. שמקבלים אותי למרות היותי חשוכה ופרמיטיבית לדבריך.
ולכן, משום שאני מכבדת אותך, אמשיך להשיב על טענותיך.
אז נמשיך הלאה: אתה כותב: "אין לי אמונה רבה בעתידה של מדינת ישראל"... חבל מאוד, זאב. אולי כדאי שנשנס מתניים יחדיו כדי ש-כן יהיה עתיד למדינה? אולי כדאי שנאחד כוחות ונציל את המדינה הזאת מכליונה?
אני ממשיכה לקרוא את תגובתך: "הדרת נשים היא סמפטום להדרדרות החברה לעמקי המאפליה של אמונות חשוכות על-ידי יהדות וודו פחות נאורה מזאת ששלטה בכיפה לפני אלף שנים."
אוי, זאב, זאב,... שוב 'אמונות חשוכות'? וודו? 'לא נאורה' ? - שוב המנטרה הזאת? מי סיפר לך? מי קבע מה נאור ומה לא? את מי אתה מצטט?
כדי שאוכל להתייחס לדבריך- חשוב שתיתן לי הוכחה נוקבת, מבוססת, אמפירית לעניין חשכתה של הדת. אני רוצה הוכחה מדעית אמפירית לעובדה שאתה ושכמותך נאורים ואילו מאמיני הדת הם חשוכים. סתם לזרוק משפטים לאוויר- זה עדיין לא עושה אותם צודקים. זאב יקירי, הוכחות אני רוצה. ביסוס הגיוני, אמפירי, במחילה.
עכשיו אתה עובר לנושא התקיפה המינית ואומר כי היא סממן אחר למדינת ישראל. כלומר, עכשיו, אם אני מבינה, אתה פונה לביקורת כלל מדינתית. לדעתך החוק איננו החוק. זאת מדינה שאין בה חוק. כל אחד עושה כטוב בעיניו, ואחר-כך אתה עובר לביקורת על הפרלמנט ובעיקר על היושב בראשו.
הופה... הגענו לפואנטה. יושב בראש הפרלמנט- הוא בעצם הבעיה שלך. מי הם החרדים האלה לעומת הבעיה העיקרית- יו"ר הפרלמנט... וגם החינוך איננו חינוך, אתה אומר.
זאב, אני שואלת אותך עכשיו ברצינות רבה: אם כל-כך רע לך כאן, מי מכריח אותך לחיות בישראל? מדוע אתה בכ-זאת נשאר לסבול?
והתשובה על פי הבנתי היא זאת: יש לך בתוך תוכך נשמה טהורה. אתה נשאר כאן כי אתה קשור למדינה שלנו. אתה נשאר כאן כי אתה קשור לאוכלוסיה הזאת באלפי נימים נסתרות. אתה נשאר כאן כי אתה יודע שאתה אח שלי, אף אם לעתים יש בינינו חילוקי דעות נוקבים. אנחנו נשארים אחים.
לביום - אני מאחלת לך ולי שנוכל לראות גם את המאחד בינינו ולא רק את המפריד, ושנלמד לאהוב זה את זה למרות השונות שלנו.
רחל שלום,
דומני שיש הבדל בין קו לנשים בלבד שכל אשה יכולה לנסוע בו בביטחה למחוז חפצה והצורך בו נובע מרמת הסיכון הנשקפת לנשים במקומות הללו, לבין קו בו הנשים אינן מורשות בגלל היותן נשים (לא תוקפניות, לא עבריניות) לנוע בחופשיות ברחבי האוטובוס, רק בגלל שמראן איננו נח למספר גברים שם.
ההבדל הוא בין מקום שההימצאות או השייכות אליו וולונטרית, כמו קיבוץ של השומר הצעיר, או לחילופין הקהילה בעדה החרדית לבין המרחב הציבורי הכללי.
במרחב הציבורי הכללי, לכולם צריכה להיות גישה לכל מקום והמגבלה היחידה היא החוק. מותר לכולם להיות בכל מקום.
לטעמי, גבר ש"סובל" ממראה אשה או ממשמע קולה, וזה מה שגורם לו לאבד את עשתונותיו, מקומו במוסד טיפולי או מאחורי סורג ובריח. אדם נורמלי צריך לדעת לחיות במרחב הציבורי על כלל השוהים בו, ומי שמפר את הכללים צריך להיות מודר ממנו.
לא מצליח להבין את ההשוואה שערכת. אם מישהו תקף אותך מינית - מקומו בבית הסוהר, זה בודאי לא אמור להצדיק הפרדה בין אנשים.
קראתי את הפוסט שלך בתדהמה הולכת וגוברת.
א. הדרת נשים.
ב. תקיפה מינית.
בנסיון למנוע תקיפה מינית את מוכנה לקבל בהבנה פתרונות שמקורם בדת פרימיטיבית וחשוכה ?
מי שקורא את דברי מבין שאין לי אמונה רבה בעתידה של מדינת ישראל.
הדרת נשים איננה בעיה כלל וכלל. זהו סימפטום. סימפטום להדרדרות חברה למעמקי המאפליה של אמונות חשוכות, על ידי יהדות וודו פחות נאורה מזאת ששלטה בכיפה לפני אלף שנים.
תקיפה מינית ללא תגובה תקיפה וקיצונית של החוק, ללא חינוך הולם בבתי הספר שיידע ילדים בגבולות המותר והאסור - היא סממן אופייני אחר של מדינת ישראל.
החוק איננו חוק - מותר להורות לנשים ללכת במדרכה ממול.
החוק איננו חוק - הסיכוי להעמדה לדין של שולחי ידיים אפסי.
החוק איננו חוק - כי זאת מדינה בה יושב ראש הפרלמנט מחוקק חוקי חנינה לעבריינים.
והחינוך איננו חינוך.
נסיון לקבל פתרונות טכניים למניעת עבריינות מין כאמצעי לחפות על סימפטום של יהדות וודו פרימיטיבית הוא טאטוא מתחת לשטיח את הבעיות הקרדינליות שיפילו את המדינה שקמה ביזע ודם - ותיפול בטמטום ובורות.
רחל רחל,
כמה שאני שמחה שאת כאן.
אני מקווה שה"ספתח" גם הוא בדוי , וכי את בריאה ושלמה.
לעניין הדרת הנשים.
הגישה שלך מעניינת, מאירה כהרגלך נקודות נוספות (כל כך התעגעתי לכתיבה ולנקודת המבט שלך..) ובכל זאת - אוסיף סיפור קטן אמיתי ותראי שהישיבה מאחור באוטובוס היא בכל זאת הדרה -
בתי, בעת שרותה הצבאי עלתה לאוטובוס מצפת הביתה.
השעה הייתה שעת לילה מאוחרת. האוטובוס היה עם הפרדה לנשים ולגברים, ופניו היו לבני ברק.
במהלך הנסיעה היא נרדמה, וכשהתעוררה גילתה להפתעתה כי האוטובוס נוסע בכביש 6 ולא עובר דרך נתניה.
מבוהלת (השעה הייתה כאמור מאוחרת בלילה) ניגשה לנהג. וזכתה לצעקות מפיהם של הגברים הנוסעים.,
על כך שהגיעה לקדמת האוטובוס.
מי שבא לעזרתה היה דווקא הנהג, אשר הסביר לנוסעים כי יש לה בעיה אמיתית. ואף עזר לה בכך שירד מכביש 6 והוריד אותה במקום שיכולנו אנו לבוא לקחתה.
מקווה לקרוא אותך שוב!
חג אורים שמח!