היא הייתה רכה כמו הרוח נשימתה מתוקה ושפתיה עונג מר וכואב. גופה היה נימוח מול גופו והייתה בה הבטחה טבעית וטהורה. היא נמזגה מולו כמו הייתה סילואטה של אישה אוורירית ורכה. היה בה רוך אין סופי ותובעני בעדנה. הייתה בה נתינה שכולה לקיחה והיא נתנה כשעיניה בורקות והיה בה רצון לקבל הכל. וזה היה טוב.

פתאום היה בה לעג מתפרץ. כאילו צחקה על שהתפתה להאמין. פתאום חשפה את סודותיהם לעיני כל ולא נותרה קרבה מוצנעת הכל חולל לאור השמש. היה צחוק לועג באוויר.

אצלו לא הייתה דמעה. הוא לא בכה. בחלומות שלו היא תמיד הלכה, רגע לפני ההתכה רגע לפני ההגשמה. ההבטחה האין סופית התמוגגה ונגמזה לתוך התרחקות תמימה לא בועטת רק לעגנית וצוחקת. אומרת אין לך זכות להיות עצוב אתה הרי יודע מההתחלה שאני לא אתך, לא באמת. הרי בתוך תוכך ידעת שזה רגע גנוב כמו כול אלה שהיו, לך.

הוא התעכב במכוון רצה שתמתין אתו שיישארו מאחור ויוכלו לגנוב עוד נשיקות מתוקות ביחד. הוא רצה שתתמזג לתוך גופו בלי שיצטרך להסתפק בקרן החדר אבל היא הלכה עם כולם. שוכחת את ההבטחה שלא ממש נתנה שהוא רק אווה. פתאום היה לגמרי לבד וכולם הלכו אתה.

אחר כך הוא רץ להספיק. ליבו עורג בלי קול אפילו שהוא ידע שזה יבוא הוא לא הופתע. מדי פעם ראה אותה ממש לפני שנעלמה מעבר לפינה ושערה לטוף ביד זרה. נכנס לחדרים כדי למצוא אותה וראה ערומות למכביר אבל לא אותה. היא הייתה במסתורים לוקחת נשיקות גנובות עם מישהו אחר.

זה היה בנסיעה לעבר

לא היו לה פנים או מתאר

חזקה הייתה, להבה שקטה

הוא נפתח נכמר לקראתה

מבטה היה מלא הבטחה חמה

מגעה מגע נוצת פלומה

התמסרה לו עד תום בלי סייגים

והוא האמין שמגיע לו, תמים

היו לה שפתיים מתוקות

נישקה אותו נשיקות גנובות

היה חשמל מרטיט במגעה

והוא קבל ונתן בהכנעה

ועבר עוד קצת זמן מנעמים

והיא רעתה לפעמים בשדות זרים

מדי פעם נעלמה עם אחרים

והוא חשב שככה זה החיים

אחר כך כולם הלכו ביחד

והיא לא הבחינה שהוא מאחר

או שלא רצתה או שהיה אחר

והוא חשב שככה זה

אחר כך מישהו סרק את שערה

ורכותה נגעה ביד זרה

צחוקה פעמונים מתגלגל משתחרר

והוא לא היה עצוב, הרי איחר

כשהתעורר ועדיין חשכה

כבד ליבו ורוחו בוכה

פתאום הבין שחלם את חייו

שהיא תמיד הלכה והוא תמיד אהב