הרבה מושגים התערבבו זה בזה השבוע. הדרה והאדרה, טקס וטקסט. משהו השתבש בדרך • בלשכת ראה״מ, הודו בטעות שעשו בשכתוב הטקסט בטקס בכרמל, דבר שלא הפריע לתקשורת ולאופוזיציה לתקוף בציניות את נתניהו. בשבוע שעבר השוו אותו לפוטין והשבוע למנהיג המת של צפון קוריאה קים ג׳ונג איל. ההשוואה לאסאד ולמובארק בדרך.. • מעבר לפוליטיקה נרשם השבוע עימות מול מדינות אירופה הגדולות • זה החל בהודעת הגינוי של בריטניה, צרפת וגרמניה בנוגע לבנייה בהתנחלויות ופעולות תג מחיר, נמשך בהודעת גינוי לא פחות חריפה של משרד החוץ כלפי אותה מדיניות, והסתיים בינתים עם הודעת תמיכה אמריקאית במדיניות הישראלית • התפתחות מדינית נוספת שנרשמה השבוע: שינוי הגישה של ארה״ב כלפי הגרעין האיראני וקבלת העמדה הישראלית הקובעת, כי לאיראן תהיה יכולת גרעינית ב2012 • המשמעות: האמריקאים רומזים כמעט בגלוי על האופציה הצבאית • אני מתכבד להזמין את ראש הממשלה מר בנימין נתניהו - הראשון שהבין את גודל האירוע", קרא המנחה בטקס במלאת שנה לאסון הכרמל, ומבלי שידע, פתח בסערה פוליטית, שהולידה תגובות רבות מכל עבר.

דברי השבח לנתניהו, שהוכתבו למנחה על ידי (מישהו ב) לשכת ראה״מ, הפכו עד מהרה לנושא מרכזי (״מקור נאמן״ בהרחבה) והסיטו את תשומת הלב מכל דבר אחר. במקום לדבר על הטקס דיברו על הטקסט. מישהו בלשכת ראה״מ היה עסוק יותר מידי בנושא ה״הדרה״, והלך צעד קדימה והפך את זה ל״האדרה״. האדרת נתניהו.

״הראשון שהבין את גודל האירוע״, אמר המנחה, ומי שכתב את זה חשב שנתניהו יאהב זאת. אנשיו הרי אומרים בכל הזדמנות, כי הוא היה הראשון שהתריע מפני הגרעין האיראני, הראשון שהתריע מפני חמאסטאן בעזה, מפני המשבר הכלכלי העולמי ומפני האביב הערבי. אלא שהפעם הגזים כותב הטקסט. יש מקומות שצריך לשמור על צניעות. טקס זיכרון במלאת שנה לאסון הכרמל, ערב הגשת דו״ח (קשה) של מבקר המדינה, אינו מקום לדברי קילוסין לראה״מ.

״זו היתה טעות״, הודה יועז הנדל, ראש מערך ההסברה במשרד ראה״מ. הוא אמנם לא הצביע על הגורם בלשכה, שאחראי על שיכתוב הטקסט, אך הדגיש כי הלקחים הופקו.

הצביעות חוגגת

למרות חוסר הטאקט בדברי הקריינות, הרי שגם תגובת האופוזיציה היתה מתלהמת, ועימה התגובה הצפויה של התקשורת.

אם בשבוע שעבר השוו את נתניהו לפוטין, עקב החל טתו להקדים את הבחירות לראשות הליכוד, השבוע השוו אותו לקים ג׳ונג איל - מנהיגה המת של צפון קוריאה. ״קים ביבי״ - כינו אותו בתקשורת, ועשו אנלוגיה בין גלי הערצה לרודן הצפון קוריאני, להערצה שנשפכה מפיו של המנחה...

גורמי האופוזיציה לא החמיצו את ההזדמנות להכות בנתניהו. סוף סוף נמצא סדק קל בעדו יכלו לחדור, להכות וללעוג. הביקורת לא נועדה לנחם את משפחות הנספים שהשתתפו בטקס, אלא לגרוף הון פוליטי על גבם. ואכן חברי האופוזיציה התחרו זה בזה, מי יכנס יותר בנתניהו ומי יהיה יותר ציני בתגובתו.

״אני משוכנע שזו היתה טעות, ולא תקרה עוד בפעמים הבאות״, חזר ואמר יועז הנדל, ראש מערך ההסברה. ״יש ענינים הרבה יותר חשובים״.

ואכן בלשכת ראה״מ עברו במהירות לענינים שעל סדר היום. על הפרק שני נושאים: ההדרה (שוב פעם הביטוי הזה...) שעושה אירופה למדיניות הישראלית, ושינוי הגי שה האמריקאי בעניין האיראני. לשתי הסוגיות יש השפעה חשובה וישירה על הענינים המדיניים והביטחוניים של מדינת ישראל.

בשני המקרים ניצבת מדינת ישראל בחזית, אף שהיתה מעדיפה להשאר בצל. בעניין האיראני, יש לה כמובן אינטרס שהעולם יוביל את המיתקפה, וגם בעניין הגינוי האירופי (להלן) והתגובה החריפה, עדיף היה כמובן להמ נע מכך. אולם הצביעות האירופית חוגגת. במקום לעסוק בנעשה בסוריה ובעולם הערבי, עוסקים בזוטות ישראליות.

הודעת גינוי חריפה

״אירופה נגד ישראל״, זעקו הכותרות. זה החל בהודעת גינוי חריפה של בריטניה, צרפת, גרמניה ופורטוגל, בנוגע לבנייה בהתנחלויות ופעולות תג מחיר, והמשיך בהודעת גינוי לא פחותה בחריפותה מצד משרד החוץ כלפי אותן מדינות. ״הפכתן להיות לא אמינות ולא רלוונטיות״, נאמר כלפיהן.

המשבר הדיפלומטי פרץ ביום שלישי בלילה, לאחר שארבע המדינות הנ״ל גינו בחריפות את הבנייה בהת נחלויות ואת אלימות המתנחלים. החברות האירופיות במועצת הביטחון פרסמו הודעת גינוי יוצאת דופן בעוצמתה, שבה קראו לממשלת ישראל לשים קץ להתקפות שמבצעים מתנחלים, ואמרו כי ההתנחלויות ״מעבירות מסר הרסני״ בנוגע לכוונות מדינת ישראל.

הודו, ברזיל ודרום אפריקה, אף הן חברות המועצה, פרסמו הודעת גינוי משלהן בתום ישיבה שקיימה מועצת הביטחון בנושא המזרח התיכון. שגריר רוסיה באו״ם אף הטיל ספק במחויבותה של מדינת ישראל לפתרון של שתי מדינות.

נציגי ישראל וארה״ב לא ידעו דבר על כוונת הנציגים האירופים לצאת בהצהרות נגד מדיניותה של ממשלת ישראל. בניגוד למקובל, איש לא הכין אותם לזה. במשרד החוץ כעסו על ההודעה הזו, וכאשר מכעיסים את ליברמן, הוא מגיב בהתאם. רוחו שורה על פקידי המשרד.

לאחר התיעצות הוחלט להגיב במיתקפה ישירה נגד המדיניות האירופיות שעמדו מאחורי הודעת הגינוי. מדו בר בדבר חריג ויוצא דופן כיון שגרמניה, בריטניה וצרפת הן המדינות החזקות והמשפיעות ביבשת האירופית.

"פתחו את המגאפון"

בהודעה החריפה של משרד החוץ נאמר כי ״החברות האירופיות בחרו לעשות מה שקל ולא נחוץ, במקום לאזור אומץ ולעשות את מה שקשה ונחוץ מאד״. ההודעה אף מציעה למעצמות, ״להתמקד בסדר היום הבינלאומי ולא להפוך על ראשו את סדר העדיפויות הראוי של הקהילה הבינלאומית״.

על פי משרד החוץ, ראוי היה שהמדינות האירופיות יעסקו בהתמודדות עם סוגית הגרעין האיראני, בטיפול במוקדי האלימות בסוריה ובביסוס הדמוקרטיה במדינות האביב הערבי.

בכיר במשרד החוץ אמר כי תוכן ההודעה החריפה היה מקובל על כל הבכירים. ״אפילו המתונים שבסמנכ״לים חשבו שהפעם צריך להגיב בחריפות״, אמר. לדבריו, שגרירי המדינות האירופיות שביצעו את המחטף וגינו את מדינת ישראל, עשו זאת ללא אישור מקבלי ההחלטות, ולכן המטרה היתה להגיב מיד בחריפות - ״לבלום את זה כשזה קטן״..

מה שהכעיס במיוחד בהודעת הגינוי, היה הסעיף בעניין השיחות הישירות בין מדינת ישראל לפלשתינים. ההודעה האירופית קבעה כי על הצדדים למסור את הצעותיהם לגבולות והסדרי הקבע לידי נציגי הקוורטט. זאת בעוד מתווה הקוורטט המקורי דרש מהצדדים לגשת למשא ומתן ישיר.

עוד ציינו כי ההודעה, המגנה את הבנייה בהתנחלויות ואת הפעולות האלימות נגד הפלשתינים, הוצאה במחטף. ״הם טוענים שאנחנו נוהגים בדיפלומטיית מגאפונים כאשר אנחנו מפתיעים אותם עם החלטות, ומבקשים שנעבוד בתיאום, ופתאום מפילים עלינו את ההודעה הזו, בלי התייעצות. הם פתחו את המגאפון בצורה מקסימלית״.

"מירוק עוונות אירופי"

לשכת ראה״מ לא פיגרה אחר תגובת משרד החוץ. ראש מערך ההסברה הלאומי, פירסם הודעה באומרו כי ״ביחס לכיבוד זכויות אדם ושמירה על שלטון החוק, מוטב היה לו הקהילייה הבין לאומית היתה מתמקדת קודם במה שקורה בסוריה ובשאר חלקי המזרח התיכון לפני שהיא מבקרת את מדינת ישראל״.

בראיון לתקשורת, אמר הנדל כי אירופה עוסקת במי רוק עוונות, לנוכח אוזלת היד שהיא מפגינה בכל הקשור לטבח באיזור. ״מדינת ישראל היא הדמוקרטיה היציבה היחידה באיזור, אנשים נטבחים מסביב, ולמרות כך אנחנו זוכים לגינויים. מכאן ההודעה החריפה שהוצאנו״, הסביר הנדל.

מנגד לא כולם במערכת הפוליטית שותפים לדעה הזו. יושבת ראש האופוזיציה, ציפי לבני, אמרה כי הדבר יפגע במדינה. ״מדינת ישראל פותחת במלחמה מול הידידות הגדולות ביותר שלה באירופה. הן גינו את מדינת ישראל ואף אחד כאן לא ידע כלל שהן יעשו זאת. ללא לגיטימיות מהעולם לא נוכל לפעול נגד הטרור כפי שעשינו בעבר.

אין היום אמון בראש הממשלה והמצב עלול להגיע למקום שבו תיפגע גם הדרך שבה ידידינו בעולם תופסים את מדינת ישראל״. גם שר הביטחון אהוד ברק, יצא נגד הודעת גינוי משרד החוץ. הוא לא אהב את ההשתלחות במדיניות אירופה.

בניגוד ללבני ודומיה, יצאה ארה״ב בדברי תמיכה במדינת ישראל, והצטרפה לגינוי נגד עמדת אירופה. - משרד החוץ האמריקאי הגיב באומרו שהודעה שכזו פוגעת בסיכויים לחידוש המשא ומתן.

דוברת משרד החוץ האמריקאי, כי ארה״ב מסרבת להצטרף להצהרה האירופית ״בשל הסיבות הרגילות״. לדבריה, ״המדיניות של ארה״ב נותרת כשהיתה, אנחנו לא מכירים בלגיטימיות ההתנחלויות הישראליות, אבל אנחנו לא חושבים שהצהרה מטעם מועצת הביטחון של האו״ם היא הדרך להביא את שני הצדדים בחזרה לשולחן המשא ומתן״.

פגישת שני הברקים

האמריקאים הפתיעו השבוע לטובה גם בעניין האיראני. סוף סוף יש שינוי בגישה שלהם כלפי מתקני הגרעין של אחמדיניג׳אד. הדברים באו לידי ביטוי בהצהרות התקיפות של הרמטכ״ל האמריקאי ושל שר ההגנה, שהיה בהן רמיזות עבות לאופציה צבאית.

הממשל האמריקאי הנמצא שנה לפני הבחירות לנשיאות, כבר לא מאותת סתמית לאיראנים, אלא משגר לעברם אזהרה ישירה. זה החל בדברי שר ההגנה ליאון פאנטה שדיבר על יכולת גרעינית איראנית לייצר פצצה במהלך השנה הקרובה ונמשך בדברים דומים שהשמיע הרמטכ״ל האמריקאי דמפסי. זה בדיוק מה שטוענת מע רכת הביטחון הישראלית (בניגוד לדעתו של ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן).

העמדה המשותפת הישראליתאמריקאית, מלמדת כי שתי המדינות מתואמות לחלוטין בעניין לוחות הזמנים של הפצצה האיראנית. בסוף השבוע נפגשו שני הברקים, אהוד ואובמה ולממשל היה חשוב להציג את התמונה לעיני כל. מניתוח התמונה נראה היה כי אהוד ברק מרוכז בטיעוניו (נגד איראן?), בעוד ברק אובמה החזיק יד פתוחה, כאילו מנה חמש (אצבעות) וסיבות שלא לצאת עכשיו למבצע נגד איראן.

כך או כך, ברק חזר מארה״ב והחל מיד בהצהרות חרי פות נגד איראן, מה שגילה כי זה היה נושא השיחה המרכזי שלו עם הנשיא. האם אותה שיחה בת חצי שעה בצהרי יום שישי שעבר, היא שהביאה לשינוי בעמדת הממשל? האם ניתן אור ירוק מברק א׳ (לברק א׳) לצאת לפעולה צבאית. בסביבתו של ברק מכחישים. אם ינתן אישור שכזה, הוא ימסר תחילה נתניהו ולא לשר הביטחון (יש כבוד).

רק לא דגן

חלוקת העבודה בין נתניהו לברק ברורה. ברק עומד בקשר עם הממשל הדמוקרטי, מתוקף היותו ראש הממשלה לשעבר, וכן רמטכ״ל ושר בממשלת יצחק רבין. הקשר שלו הוא מול ממשל הנשיא לשעבר ביל קלינטון. לפיכך הוא נמצא בקשר מדיני עם מזכירת המדינה הילרי קלינטון רעייתו של הנשיא לשעבר ועם שר ההגנה פאנטה שכיהן כראש מטהו של קלינטון.

ברק קרוב לדמוקרטים, ואילו נתניהו קרוב יותר לרפובליקנים ומעוניין בנצחון שלהם על אובמה. כל נשיא רפובליקני, יהיה מי שיהיה, טוב בעיני נתניהו מאובמה, ומעל כולם ניוט גינגריץ׳. בעבר כיהן גינגריץ׳ כיו״ר בית הנבחרים ולשניים יש קשר הדוק, עד שהיו שכינו אותם ״ניוטניהו״. המחנות בממשלת נתניהו ברורים איפוא. נתניהו עם הרפובליקנים, ברק עם הדמוקרטים ושר החוץ ליברמן עם פוטין.

כך או אחרת, שר ההגנה פאנטה ויו״ר המטות המשול בים, הגנרל מרטין דמפסי, הבהירו כי הם שוקדים על הכנת כוח צבאי ויבצעו את הוראת הנשיא, אך ימליצו לנקוט פעולה צבאית רק כמוצא אחרון. אולם עצם האיזכור של הנושא הצבאי, כבר עושה את שלו.

המסר לעולם הוא שראשי הממשל מתחייבים שלא יהיה גרעין איראני, ואם אובמה אומר את זה הוא מתכוון לכך, על כל המשמעות שבדברים. כיצד יתגלגל הלאה כדור השלג? האם צפויה מתקפה בקרוב? האם מדינת ישראל לא תהיה לבד מול איראן ? תלוי את מי שואלים (רק לא את מאיר דגן..).