חבר מביא חבר

קצינים מתרעמים: מדוע מביאים מפקדים מבחוץ ומדלגים עלינו?

תחום האחריות של המפקדה החדשה, יתחיל במקום בו נגמר תחום האחריות של הפיקודים האזוריים האחרים - צפון, מרכז, דרום. בראש הפיקוד הוצב כאמור שי אביטל, ויש הטוענים כי מדובר במינוי לא מקצועי של ״חבר מביא חבר״.

בהודעת דובר צה״ל נאמר כי האלוף שי אביטל, יוחזר מהאזרחות לצבא כדי לפקד על מפקדת העומק - היחידה החדשה שמקים הצבא. לפני כעשר שנים פרש אביטל מהצבא, ועתה כאמור הוחזר.

בעברו היה אביטל מפקד סיירת מטכ״ל, במלחמת לבנון הראשונה, ובהשתלטות של הסיירת על אוטובוס קו 300 החטוף. לאחר מכן שימש כמפקד חטיבת שריון, מפקד אוגדה משוריינת ומפקד גיס. לאחר שחרורו מהצבא, התמודד במסגרת מפלגת קדימה בבחירות 2006 וזכה במקום נמוך. משלא נכנס לכנסת, התמנה למנכ״ל המשרד להגנת הסביבה, והחזיק בתפקיד עד 2009.

בניגוד לעצם ההחלטה על הקמת מפקדת העומק, שזכתה לתמיכה רחבה בצבא, הרי שהמינוי של אביטל, עורר ביקורת. מדובר בקצין בן 59 שפרש כאמור לפני עשור שנים, לאחר שמילא תפקיד מרכזי אחד בלבד, כמפקד גיס. יש לו אמנם ניסיון עשיר כמפקד הסיירת, אולם מאז עברו שנים ארוכות, והרבה דברים השתנו, בעיקר הקדימה הטכנולוגית.

במפקדה שאביטל יעמוד בראשה יהיו כמאה קצינים וחיילים, ומי שיעמוד בראש יהיה חייב לנהל אותם בהצלחה. לא ברור מה תהיה יכולתו של אביטל, לאור העובדה שלא השתתף בזירות המלחמה המרכזיים בעשור האחרון. פרשנים צבאיים שניסו להתחקות אחר הצלחותיו של אביטל בצבא, לא הצליחו למצוא משהו מיוחד, ולכן ציינו כי מדובר במינוי אישי של הרמטכ״ל גנץ ושר הביטחון, אהוד ברק, בבחינת חבר מביא חבר.

לדבריהם, ניתן היה למצוא קצין מתאים יותר בדרגת תת אלוף ולמנותו לתפקיד, ואגב כך להעניק לו דרגת אלוף. בפעם הקודמת שהצניחו מישהו מהאזרחות, זה היה גבי אשכנזי, שהסתכסך קשות עם ברק. גם גנץ הגיע לרמטכ״לות, רגע לאחר שעזב את הצבא, אבל הפעם זה שונה. אביטל לא היה כבר עשר שנים בצבא.

לביקורת הזו מצטרפים קצינים בצבא, שחשים כי שר הביטחון והרמטכ״ל מביעים בהם אי אמון ומביאים קצינים מבחוץ. אותם קצינים ציפו מגנץ, שיעמוד מול ברק וימנע את המינוי של אביטל, הנחשב לחברו של ברק מימי הסיירת.

והיה מי ששאל: האם נשאר עוד קצין אחד יוצא הסיירת, שביקש ולא קיבל? לגנץ ולברק הפתרונים. יוצא סיירת נוסף, עומד בראשות הממשלה, ולא מביע עמדה בנושא.

מחלקת אויב

"המחבלים" החדשים של הצבא יהיו חיילים שיוכשרו למשימה זו

לא רק ״מפקדת העומק״, היא חדשה בצבא. בקרוב תוקם גם מחלקה חדשה נוספת, שתיקרא ״מחלקת אויב״. תפקידה יהיה לשפר את תפקוד הלוחמים באירועים מול מבצעי פיגועים. במסגרת זו יוכשו חיילים לשמש כ״מחבלים״ באימונים.

בדומה לחיה״א, שם יש ״טייסת אדומה״, המדמה מטוסי אויב אדומים, ומתרגלת בכך את כל צוותי הטייס האחרים, יוקם עתה גם ביבשה ״כח אדום״, כדי לשפר כאמור את איכות האימונים במרכז לאימוני יבשה בבסיס צאלים.

עד עתה השתמשו במתקן הזה בחיילים מאותה יחידה שהתחפשו למחבלים. הם עטו על ראשם כאפיות ו״תקפו״ את חבריהם במהלך האימון. אולם התפקוד שלהם היה חובבני, ואיכות האימון נפגמה. הלוחמים גברו עליהם ללא קושי. בצבא החליטו איפוא להקים יחידה מיוחדת, בה יוכשרו לוחמיה ל״מחבלים״.

ה״מחבלים״ ישרתו באופן קבוע במתקן בצאלים, יל מדו ויאמצו את שיטות האויב, יפעילו סוגי נשק שונים נגד החיילים, ילמדו על משימות המחבלים, כולל הפעלת נשק דמה נגד טנקים. עדיין לא נמצא מפקד ליחידה. כנראה ששום יוצא סיירת אינו מוכן לקבל עליו את התפקיד...

שרון חדש

הביוגרפיה שכתב גלעד שרון על אביו, מסתירה ומסווה את כל פגמיו.

לפני 6 שנים נפל אריאל שרון למשכב, וטרם התעורר. מאז חלו באיזור תמורות רבות, עליהן נכתב רבות. הקלי שאה החוזרת על עצמה קובעת, שאם שרון היה מתעורר ושומע מה עבר ועובר על מדינת ישראל מאז חלה, הוא היה מעדיף להשאר לישון.

בנו גלעד שרון, הוציא בימים אלו ספר ביוגרפיה, ובו 600 עמודים, המפארים מהעמוד הראשון ועד האחרון את אביו. גלעד משווק את עצמו בספר כיועץ צללים שסיפק לאביו ״עצות זהב״ במהלך כל הקרירה. לפי הספר, הוא האיש ש״הבריק״ את רעיון ההתנתקות מרצועת עזה,

הוא זה ששכנע את אביו למנות את נתניהו לשר אוצר בממשלתו, והוא זה שהאמין כל העת כי אביו יגיע ויזכה בתפקיד ראש הממשלה.

גלעד מבסס את הספר על פתקים שכתב אביו לאורך השנים. מתברר כי אריאל שרון שמר את כל הפתקים, כולל אלו שקיבל מעמיתיו בישיבות הממשלה. בספר מקפיד הבן שלא לכתוב על הצדדים הפחות יפים של אביו. הוא לא מזכיר ששרון היה איש מדון, שרב והסתכסך עם כל ראשי הממשלות שכיהן תחתיהם: מבגין ועד נתניהו.

על פי הספר, שרון הוא אדריכל הניצחון במלחמת תשכ״ז, האיש שחזה את מלחמת יום הכיפורים ובסוף ניצח אותה, ניצח את מלחמת לבנון הראשונה, אחראי להפצצת הכור בעיראק, הביס את הטרור המשתולל ועוד ועוד. לעומת זאת מתעלם הבן מהדברים שבן גוריון אמר על אביו: ״אילו נגמל מחסרונו, לא לומר אמת בדיווחיו, היה מנהיג צבאי למופת״.

שרון הבן לא מספר גם כיצד אביו הקים ישובי דמה בפתחת רפיח, כדי לחבל בהסכם השלום עם מצרים. כמו כן אינו מספר כיצד אביו ערך מלחמה פוליטית (ונכשל) כדי לקבל את תיק הביטחון בממשלת בגין, לאחר שעזר ויצמן התפטר מתפקידו. רבים אז חששו ממינוי שרון, וז כורה במיוחד ההתבטאות של סגן ראה״מ דאז ושר האוצר שמחה ארליך, שאמר כי ״שרון כשר ביטחון, מסוגל להקיף את הכנסת בטנקים״...

שרון הבן בא בחשבון בספר עם ועדת כהן, שמצאה את אביו אשם מיניסטריאלית באירועי סברה ושאתילה. בספר הם מתוארים כמעין סוכני חרש שעקבו אחר שרון במטרה להרשיעו. גם שרי הממשלה שאישרו את מסקנות הוועדה, ואילצו את שרון להתפטר ולא לשמש עוד כשר ביטחון, מוצגים כמי שעשו זאת אך ורק מתוך קנאה אישית.

״בזמן ישיבת הממשלה, קראו אוהדיו בחוץ - ׳אריק אריק׳, והם שהשפיעו על השרים לפטרו, כדי למנוע ממנו את התמיכה במרכז הליכוד״ מספר הבן.

לאורך הספר מחטיף הבן לדמויות מפתח בצמרת המדינה. אולמרט מתואר כאדם יהיר וזחוח דעת. על פרס הוא מספר, שבכל פעם כשרצה להפגש עם ערפאת ולא נתנו לו, פניו היו נופלות, ״כמו ילד שלקחו לו צעצוע״. אבל את עיקר הביקורת הוא שומר כמובן לבנימין נתניהו. בקטע הבא.

זכות השתיקה

מה חשב שרון על נתניהו לפני בחירתו הראשונה לראה"מ?

לכל אורך הספר, מתאר הבן את ההומור בו ניחן אביו. על ההומור הזה לא היתה מחלוקת. כולם ידעו ששרון ניחן בה בכמויות.

כך לדוגמא מספר גלעד כי ב1990 התגייס אביו, כדי להציל את ממשלת שמיר מ״התרגיל שלא הריח״, אותו הוביל שמעון פרס. הבן מספר כי באחד הלילות פגש שרון את הרב אברהם שפירא ז״ל מאגודת ישראל. הפגישה נערכה בחורשה, והרב שפירא שניחן גם הוא בחוש הומור מיוחד, אמר לשרון: ״קצת מפחיד פה בלילה״.

שרון מיהר לענות: ״הרבה יותר מפחיד אם היית הולך עם שמיר לחולות ראשון לציון״, ברומזו על אליהו גלעדי, שאנשי הלח״י הוציאו להורג בהוראתו של שמיר.

לאחר מכן, ב96, גייס שרון את המפלגות החרדיות וכן את דוד לוי עם סיעתו גשר ואת רפאל איתן עם צומת, כדי לתמוך במועמד הליכוד, בנימין נתניהו (״טוב ליהודים״) לראשות הממשלה.

הבחירות הללו היו צמודות ונערכו לאחר רצח רבין. נתניהו התמודד מול פרס ושום סקר לא חזה את נצחונו. העבודה של שרון היתה איפוא קשה. כל קול נחשב לקובע, והוא חיבר את כל הקצוות כדי שמועמד הליכוד יזכה. גלעד מספר: ״אבא היה חוזר מידי יום מעוד פגישה או הופעה למען נתניהו, ואז היה אומר: ׳יש סכנה שהמועמד שלנו עוד ינצח בסוף׳״״.

כאשר כיהן שרון כראש ממשלה, הוא נהג להקניט את אולמרט על נסיעותיו לחו״ל, תוך שהוא מברך אותו על ביקורו במולדת ״בין נסיעה לנסיעה״. גלעד מספר על פתקי היעלבויות שהיו משוגרים לאביו מאולמרט.

גלעד שרון מייחד כאמור סיפורים רבים גם על עצמו, אולי בדרך לקרירה הפוליטית שלו. הוא הרי התפקד לקדימה ורואה עצמו חבר כנסת לאחר הבחירות הבאות.

מומחים ופרשנים המכירים את דמותו של שרון לאורך השנים, וקראו את הספר, מנתחים אותו באומרם, כי מהספר עולה דמות מיוחדת ורבת מימדים של מנהיג בעל עוצמה, כאשר כל הפגמים הוסתרו והסוו. אין התיחסות לאי היווני, אף מילה על מרטין שלאף, ואין זכר לסיריל קרן. שרון שלא ידענו. שרון שלא הכרנו״

בקצרצרה

הסיפורים הקטנים של השבוע

תת קרקעי הפיצוצים המסתוריים באיראן מעסיקים את כלי התקשורת בעולם כולו. וכך דיווח אחד מכלי התקשורת בארץ, הנחשבים לחשובים, לאחר הפיצוץ המסתורי (השני) באיראן. ״מתקן הגרעין לא נפגע, אך אתר איחסון תת קרקעי, נמחק מעל פני הקרקע״. והיו מי שכתבו בתגובה, כי ״הפיצוץ המסתורי באיראן, בוצע ככל הנראה באמצעות חומר נפץ מיוחד ומשוכלל, שמסוגל למחוק מעל פני הקרקע, דברים שמעולם לא היו עליה״״

המחזיקה בידיה מתקני גרעין. בצפון קוריאה עצמה נערכים להלווית המנהיג, שתיערך ביום שלישי הקרוב. משלחות דיפלומטיות ועיתונאים זרים לא יורשו להשתתף בהלוויה. צפון קוריאה מבקשת ״לחגוג״ לבד את האבל ולהיות סגו רה בעצמה. הזרים היחידים שמורשים להכנס בימים אלו למדינה, הם בעיקר סינים. שומרי הגבול הצפון קוריאנים, דורשים מהסינים לפרוץ בבכי מר, ורק אז מעניקים להם את האישורים הנדרשים לכניסה פנימה למדינתם. ואולי כדאי למדינת ישראל לאמץ את הגישה הזו בגבול הדרום ולדרוש מהסודנים לפרוץ בבכי כדי להכנס. סודנים לא בוכים, הם רק צוחקים עלינו ועל הטיפשות של הרשויות, שנתנו להם ולדומיהם להכנס עד כה ארצה.

הסטייק והסטייט שגרירי המדינות השונות באו״ם כמו גם הכתבים המסקרים את חילופי הדברים הקבועים בבניין, רגילים לחזות בעימותים קשים בין הנציגים הישראלים לפלשתינים. מה רבה היתה הפתעתם, כאשר השבוע בערב מיוחד עבור העיתונאים, שונו הטקסטים לחלוטין ועוררו הרבה פרצי צחוק. היה זה כאשר המשקיף הפלשתיני, שנוהג תדיר לדבר על דרישת הפלשתינים למ דינה (סטייט), שינה את המילה ודיבר על דרישה לסטייק. ״אני רוצה אותו בטמפרטורה של 67 מעלות עם הזכות להשיבו״, הכניס את כל קטעי המחלוקת לתוך הדרישה לסטייק. השגריר הישראלי רון פרושאור, לא נשאר חייב ובתגובה לרמזים על קוי 67 וזכות השיבה, רמז על הסירוב הפלשתיני לחזור למשא ומתן. ״אני מוכן לתת לפלשתיני את הסטייק שלו, ובלבד שיבוא לשבת ליד השולחן״״ ועתה לא נותר, אלא לדבר גם עם האיראנים על השולחן שלהם, ועל כל האופציות שעליו.

״מלחמת אחים״ - האחים יוחנן והראל לוקר, לא יוכלו להיות באותו חדר בלשכת ראה״מ, כאשר יעלו נושאים המענינים את שניהם מתוקף תפקידם. האחד (יוחנן) משמש כידוע כמזכיר הצבאי של ראה״מ והשני (הראל) כמנכ״ל המשרד. שניהם חתמו על הסדר ניגוד ענינים, לפיו אסור להם לשבת יחד בדיונים שיש לשניהם עניין בהם, דוגמת תקציב הביטחון. המזכ״צ מייצג את צרכי הביטחון, ואילו המנכ״ל את האינטרס האזרחי לצמצם את התקציב. לפיכך נתניהו יצטרך בדיונים הללו לחשוב היטב, את מי הוא מכניס ללשכה לצורך הדיון, כדי למנוע ״מלחמת אחים״. נתניהו עצמו לא רואה בעיה בעניין, והזכיר כי היתה יחידה בצבא בה שירתו שלושה אחים. ליחידה קראו סיירת מטכ״ל (שוב פעם הסיירת..) ושירתו בה הוא עצמו וכן אחיו יוני הי״ד ועידו.

עיתוי אומלל עוד לפני שזירת השבחים לנתניהו בטקס בכרמל (לעיל בהרחבה), ארע הסיפור הבא שהת רחש בשבוע שעבר. את הסיפור חשף הכתב עמית סגל. היה זה לאחר הארועים האלימים של פורעי הימין הקיצוני בבסיס חטיבת אפרים בשומרון. נתניהו ביקש להתייחס לנושא, ומצא את ההזדמנות באותו יום, בטקס שהתקיים לזכרו של יו״ר הכנסת לשעבר, דב שילנסקי. לאחר שדיבר בגנותם של הפורעים, אמר נתניהו: ״שילנסקי היה נאמן גדול לארץ ישראל, אבל היה נאמן לא פחות למדינת ישראל. הוא דגל בממלכתיות. אני אמר זאת משום שיש היום גרעין קטן שחושב שאפשר לבטל את הממלכתיות ולהפר את החוק״. אלא שנתניהו שכח דבר מרכזי אחד: שילנסקי, ניצול השואה, התנגד בזמנו לחוק השילומים, ולא הסתפק באבנים וגידופים, אלא נטל פצצה והניח אותה במשרד החוץ. אחר כך ישב בכלא. יש דברים שצריכים לדעת היכן אומרים אותם, ובמילים אחרות: לא מזכירים חבל בבית התלוי.

שינוי השם מזל טוב. משרד התשתיות שינה השבוע את שמו למשרד האנרגיה והמים. בעבר נקרא המשרד הזה רק ״האנרגיה״ אולם כאשר נתניהו מינה את שרון בקדנ ציה הראשונה שלו לשר בממשלה, שודרג המשרד וכונה המשרד לתשתיות לאומיות. באותה עת צורפו למשרד תחומי אחריות נוספים - משק התחבורה ומנהל מקרקעי ישראל. מאז מונו לתפקיד שרים תשתיות בכירים, פיצוי לכל מי שאמור היה לקבל תפקיד בכיר יותר. בקדנציה הזו מכהן עוזי לנדאו כשר התשתיות, אך השבוע שונה כאמור שם המשרד. זאת לאחר שמחקר של לשכת הפירסום הממשלתית - הלפ״מ, עבור משרד התשתיות, מצא כי הציבור לא מבין בדיוק מהו תפקידו של המשרד. לפיכך הוחלט להתאים את השם לתחומי עיסוק המשרד - אנרגיה ומים. במשרד מקווים עתה כי בימים אלו של משבר פיננסי בחברת החשמל, מחסור בגז עקב האירועים במצרים וחשש לבצורת חשמל בשנתיים הקרובות, אפשר יהיה להתגבר על הכל באמצעות שינוי השם.