חנוכה - מחזירים עטרה ליושנה אירופה היהודית, זכתה בשנים האחרונות לעדנה. קהילות של בעלי תשובה ולומדי תורה צצו בערים רבות, בודפשט, ברלין, ברטיסלבה, אמסטרדם אודסה ועוד. אלפי סטודנטים יהודים, גילו ומגלים את יהדותם, קול התורה חוזר לסמטאות רבות ברחבי אירופה. אולם אחת הערים שהיוותה מרכז משמעותי ביותר בתולדות ימי עם ישראל, נותרה עדין שוממה מבחינה דתית. פראג, העיר בה הזהיר אורם של המהר״ל, ה״כלי יקר״ רבי יהונתן אייבשיץ, הנודע ביהודה ועוד עשרות ומאות גדולי תורה, מלאה ועמוסה אמנם בתיירים ישראלים. העיר, נחשבת כמועדפת מבחינה תיירותית, מה גם שאנשי עסקים רבים מהארץ עשו חיל בעסקיהם בעיר. אולם קול התורה שהיה בה, נעלם. בית הכנסת של המהר״ל ה״אלטנוי שול״ זוכה למבקרים רבים, כך גם הגטו היהודי, המשמש כמוזיאון אחד גדול. תצוגת ענק של ״כלי הקודש״ שנבזזו על ידי הכובש הנאצי, מוצגת לעיני כל תייר. ואף מצבתו של המהר״ל שעברה בשנתיים האחרונות שיפוץ, עם מלאות 400 שנה לפטירתו ניצבת בעיר, אולם קול התורה, זה שהדהד מאות בשנים בין שבילי העיר, כמעט ונדם. השבוע ביום רביעי, נפל דבר. קול שירה יהודית נשמע בין בתיה של פראג, בית מדרש חדש פעיל הוקם בפראג, ברחוב דולאה 26, שם הוקמה השבוע ישיבה, כאשר פתיחתה לוותה בהכנסת ספר תורה, עם אורחים רבים מהארץ ומהעולם. בית המדרש שופץ, וסניף של ישיבת ״שובה ישראל״ הוקם במקום. קבוצת תלמידי ישיבה, יצאה למקום, יחד עם אברכים ת״ח, כאשר השבוע כאמור, בנר שני של חנוכה נחנך המקום. שיהווה מגדלור רוחני לתורה ולתפילה בעיר הגדולה. ״דווקא בימי החנוכה, בהם חוגגים את נצחון החשמונאים, לומדי התורה על היוונים, זה הזמן להדליק את אור התורה, בעיר פראג״ אומר אחד המארגנים, ומספר בהתלהבות על נקודת אור של תורה, שקמה לה בעיר שהייתה אחד ממרכזי התורה המפורסמים. ״אנו מקוים שמרכז רוחני, במקום בו מגיעים עשרות אלפי ישראלים ויהודים מכל רחבי העולם מידי שנה, ייתן מענה יהודי לכל אותם תיירים״ אומרים המארגנים, שיוצקים שוב חיי רוח, בעיר הגדולה, שחרותה בתודעת עולם התורה.
טלו קורה מבין עיניכם דומה שאין חודש, בו לא מזכיר אי מי, את העלות הגבוהה של ה״חרדים״ למדינה. פעם אלו הן הישיבות, הנאבקות על חיותן, חשמל כשר, צדק חברתי או ״בתים חינם לחרדים״. הנייר סובל הכל, והסיסמה הכה נפוצה היא, ״הכה בחרדים והצל את המדינה״. מובילי ההסתה, הם לרוב אנשי התקשורת, המהווים סדין אדום בפניו של כל אדם חרדי. זכינו, כולנו, להכיר את ״הגינותם״ של אנשי רשות השידור, כתבים, חוקרים עיתונאים ושדרנים, שיודעים להציג אותנו, כאשמים בכל תחלואיה התקציביים של המדינה. לרוב, איש מהם אינו מוכן לשמוע את האמת, הנתונים מעוותים, ואנשי ההסברה החרדיים, נאלצים להשתרך בהתגוננות, אחרי המסית התורן. זה שמקבל במה תקשורתית רחבה. ידיעה שפורסמה השבוע, מדגישה, את האיפה ואיפה ואת הצביעות המתחסדת של התקשורת, בכל הקשור לכסף, ולחרדים. ומטילה מעט אור על התנהלותה הכלכלית של רשות השידור. הידיעה ספרה, על כוונת הממשלה לדון לאפשר לשר הממונה על רשות השידור, הלא הוא ראה״מ בנימין נתניהו, להכשיר, את ״אי עמידתה במחויבויות הנדרשות להוצאה על הפקות מקומיות״ לאחר שרשות השידור הפרה את החוק בעניין. ״אי עמידתה במחויבויות״ אלה הן מילים יפות, לכסף, הרבה כסף, שנשאר בקופה של רשות השידור, ומשמש, לכיסוי משכורות הבכירים בה. כאשר אנשי הרשות, מעוניינים שהמצב יישאר כזה. על פי חוק אמורה רשות השידור להקצות כ-36% מהכנסותיה להפקות מקור, ב-2010 הוציאה הרשות כ-1.5% בלבד מהכנסותיה על הפקות מקור, השנה הוציאה כ-5.2% בלבד מתוך הכנסות של כ-870 מיליון שקל. הפער בין התקציב שהייתה אמורה להקצות הרשות לבין התקציב שהוצא בפועל הוא 268 מיליון שקל. כסף שאמור היה להיות מופנה על פי חוק למטרה מסוימת, ובעצם מהווה חוב למדינה, כעת מעוניינים פשוט למחוק אותו... ארגוני ה״יוצרים״ טוענים, כי רשות השידור צברה חובות מסוג זה בסך של למעלה ממיליארד שקלים. והם מוחים בתוקף על הכוונה לוותר לרשות השידור, בתרגום למילים פשוטות, יש כאן ויכוח על כסף, הרבה כסף. תגובת רשות השידור, כמובן הכחשה נמרצת. לדברי אנשיה ״מוסדות והנהלת רשות השידור עושים ככל שידם משגת על מנת להבריא את הרשות... למרות מצבה הכלכלי הקשה, הרשות הגדילה את ההוצאה על הפקות מקור במהלך 2011 השקיעה הרשות כ-24 מיליון שקל בהפקות מקור לעומת כ-8 מיליון שקל ב-2010...״ ועוד ועוד. נכון שלבנו לא מתמלא צער על כך שלא הופקו ״הפקות מקור״, שאין ביניהם ליהודי שומר מצוות דבר. אך אין ספק, שאיש מהדוברים, משני הצדדים, לא יפיק מלל פופוליסטי, ובו זעקה על מיליארד שקלים שחסרים לסל התרופות, לתקציב הבטחון, לחינוך למעוטי יכולת ולסיוע לעניים ונכים. אותם טיעונים דמגוגיים שנשמעים בכל פעם שיש צורך להעביר כמה פרוטות לחרדיים. הם אמנם רבים על הכסף, אך השאלה היא לא אם הכסף יגיע למעוטי יכולת, כי אם אילו במאים, שחקנים ו״אמנים״ יזכו בו. האם הכסף ישאר ברשות השידור, או שמא ינוע ל״יוצרים״ ישראלים אחרים בתחום התרבות והבידור. את הטענות הדמגוגיות על הכסף החסר, הם יפנו בסופו של יום, כמו תמיד לחרדים.
לא נותנים כבוד המשפט ״שלח לחמך? מאפיה שלחתי להם!״ מתייחס לשמעון פרס בביטויו כלפי החרדים. היה זה לאחר התרגיל שניסה פרס לרקוח, ולפיו יפיל את הממשלה ויזכה בראשותה, בשיתוף הח״כים החרדיים. משאו של מרן הגראמ״מ שך זצוק״ל, בנאום המפורסם, בו הטיח בפני הציבור החילוני את האמירה ״במה אתם יהודים״ אמירה שגרמה לסערה קשה. נגע גם בשלילת מתן רסן השלטון בידיו של פרס, וכך התנפץ לו חלומו הגדול של פרס המאוכזב. פרס התבטא אז בחריפות על ראשי הציבור החרדי, שלא הסכימו לשנות את דעתם ולכבד את רצונו למרות ה״מאפיה״ ששלח להם לדבריו במשך השנים. השבוע קיבל פרס תזכורת מכיוון אחר, למקום בו שלח לא רק מאפיה אחת אלא מאפיות לאין סוף, כאשר התגובה הייתה מבזה ומזלזלת. פרס, המשמש בתפקיד הייצוגי של נשיא המדינה, ביקר בתוקף תפקידו, בעיר לוד, עיר ובה חי ציבור יהודי וערבי בצוותא. נערי בית הספר הערבי שהשתתפו באירוע, שמעו גם שמעו על תרומתו של הנשיא לקשר יהודי ערבי, ועל ההשקעה שלו בציבור הערבי בארץ. כשבנוסף מורי בית הספר הכינו את הנערים לקום מלוא קומתם כאשר האורח נכנס. אולם 40 תלמידים החליטו, שהם לא קמים לפני ה״יהוד״ הזה. יהיה אשר יהיה, הם נשארים לשבת... ופרס? הוא לא יצא הפעם לתקשורת, ולהפך, ביקש להשתיק את העניין, רק שמנכ״ל העירייה בלוד, עו״ד יאיר רביבו, שסילק את הנערים מהאולם, רץ עם הסיפור לתקשורת...
זה הוא אשם שוטרי התנועה רגילים לתירוצים שונים ומשונים, המגיעים מפיהם של נהגים שנתפסו ״על חם״. נהגים רבים מגלים כישורים יצירתיים במיוחד, כשפנקס הדו״חות מונף אל מול פניהם הנדהמות. מה שלא ממש משנה לשוטר שממול, שהתרגל לשמוע סיפורי בדים לרוב. לאחרונה נתפס צעיר תושב הרצליה נוהג, או נכון יותר ״טס״, בכביש 6 במהירות של לא פחות ממאה תשעים ואחד קמ״ש. הצעיר שנסע במרצדס יוקרתית התחנן לשוטר שעצר אותו, שלא ישלול לו את הרישיון. לדבריו, הוא נסע במהירות הזו מדרום הארץ, ועד לרגע זה איש לא עצר אותו למרות שהיו ניידות לא מעטות בדרך... כשהתברר לו שהתירוץ לא מרגש את השוטרים שלמולו, המשיך הבחור וטען שלמען האמת, הוא ממש לא אחראי על המהירות הגבוהה, וכי מי שאשם בה הוא הרכב המשוכלל שהיה נתון תחת בקרת המחשב ובשליטתו. ״זה המחשב נסע מהר, לא הייתה לי שליטה״ אמר לשוטר, שהתאפק מן הסתם מלצחוק למשמע התירוץ המקורי. הסבריו של הנהג לא שכנעו את קצין המשטרה שזומן למקום, ושלל את רשיונו של הטייס הצעיר במקום.
להתענג בתענוגים הלצה יהודיה עתיקת יומין, מתחילה בשאלה. איך מזהים קרפיון במים? והתשובה, הנובעת ממסורת עתיקת יומין של אכילת געפילטע פיש, בקהילות מסוימות. היא: בגלל הגזר שמונח לו על הראש... ואכן, הקרפיון, הוא אורח מצוי על שולחן השבת, במשפחות רבות, במגוון אפשרויות בישול ותיבול, עם גזר ובלעדיו, ובתיבול השונה מעדה לעדה, כולם אוכלים דג, וכמו שדרשו דורשי הרשומות. האוכל ד״ג (קרפיון, מושט או סלומון) ביום ד״ג (ד+ג=ז, יום השבת) ניצול מד״ג (דינה של גהינום). אבל יש מי שמתייחס לקרפיון בצורה רצינית יותר. לפני כשבוע וחצי, הסתימה תחרות דיג הקרפיונים, תחרות שאורגנה על ידי עמותת ״ישראפיש״ לדיג ספורטיבי במדינת ישראל. במסגרתה נתפסו קרוב ל-400 דגים, במשקל של כ-900 קילו, כולם קרפיונים, שחייהם ניתנו להם לשלל מייד אחרי שקילתם ומדידתם. המדידה היתה נחוצה במיוחד לצורך קביעת הזוכים באליפות הקרפיונים, בה השתתפו דייגים מכמה מדינות, שהתמודדו על הפרסים בתחרות החשובה כל כך. הפרסים שחולקו לדייגים המובחרים, התחלקו לכמה קטגוריות, ביניהן הקרפיון הכי שמן והקרפיון שנתפס ראשון. הדייגים מבולגריה, רוסיה ועוד מדינות לקחו את הסיפור ברצינות של ממש, וניסו להעלות בחכתם הרבה קרפיונים, כשההעדפה היתה על דגים שמנים ככל האפשר. בפרס הראשון בתחרות, זכו בוריס בונים ואלכס גלאטמן, צוות שכינה את עצמו בשם העוצמתי ״בולדוג״, הם הצליחו לתפוס לא פחות מ-54 קרפיונים במשקל כולל של 126.3 קילוגרם בדיוק! הדגים אגב הוחזרו למים, בציפיה להגיע בסוף לשולחן שבת חגיגי.
הנוסע המתמיד ישנם חתולים מפתיעים. כזה הוא כזה הוא דודג׳ר, חתול בן 15 הרפתקן במיוחד, שגר בברדיג׳פורט שבדרום מערב אנגליה, דודג׳ר הלזה, לא שמע מן הסתם על חתולים ישראלים. אך גם הוא מצא לו עיסוק קבוע, כזה שזיכה אותו בכותרות העיתונים העולמיים. החתול הישיש דודג׳ר, אינו חתול רחוב, יש לו גם בעלים מכובדים, גברת בשם p ג׳ונס. אך במקום לשבת במשך היום בבית ולרדוף אחרי עכברי רחוב אקראיים, מצא לעצמו החתול תעסוקה ממשית יותר. הוא הפך לנוסע קבוע בקו אוטובוס הנוסע בין ברידג׳פורט לצ׳ארמאות׳, מסלול שאורכו 16 קילומטר. ״לפעמים הוא פשוט יושב באמצע הכביש ומחכה לאוטובוס כדי לעלות עליו״ ספרה גב׳ ג׳ונס, החתול הקשיש והחברותי למדי, מחכה מידי יום בתחנה, עולה על האוטובוס, ונשאר שם למספר סיבובים של ״הלוך ושוב״, לשמחת הנהגים והנוסעים. חלק מהנהגים אגב, דואג להביא איתו אוכל טעים לדודג׳, ואף להזכיר לו מידי פעם באיזו תחנה עליו לרדת, כדי להגיע לביתו.
מגנט אנושי המגנט משמש כחומר, שימושי באין ספור תעשיות, כילדים נהגנו להשתמש בו למשחקים מרתקים, שהציתו את דמיוננו. כך גם המקרר הביתי, עמוס המגנטים. על הדלת: ועדות צדקה, חנויות פיצה, חברות שליחויות, יצרני דגים למאכל, וסתם כרזות עממיות, הדבוקות בעזרת הכוח המגנטי לדלת המקרר. יש אנשים שאצלם המגנט הוא חלק מהגוף. תופעה נדירה היא זו של אנשים מגנטיים, כאלה שגופם כולל כוח מגנטי המושך אליו חפצי מתכת. לאחרונה התפרסמו ידיעות על כמה וכמה אנשים שכאלה, כאשר לפני שבוע, שבר אחד מהם - אטיבר אלצ׳ייב שמו - את השיא העולמי ב״הדבקת״ כפות מתכת לגופו. אלצייב, אזרח גיאורגיה בן 39, גילה רק לפני שנה את יכולתו למשוך מתכות לגופו כאשר לפני כשבוע וחצי, הוא קבע שיא עולמי חדש והצמיד לגופו 50 כפות. אטיבר, התכונן להסתפק ב-27 כפות שידבקו לגופו, 10 יותר מהשיא העולמי הקודם של אהרון קייסי מקנדה שאיזן על פניו 17 כפות ב-2009. אבל כשכבר הצליח, החליט לנסות ולהמשיך... עד שלא נותר עוד מקום סביב הצוואר הממוגנט. המתחרה המאושר, מקווה לשבור ״שיאים״ נוספים, כדי לקבוע, לדבריו ״שיאים שאף אחד לא יוכל לשבור.״ מה היא אותה אנרגיה מגנטית? וכיצד מתמודדים ה״מגנטים האנושיים״ עם חיי היום יום, איך הם עוברים בדיקה בטחונית, ומה קורה כשהם עוברים ליד נעץ או מחט? אלו הן שאלות שלא העסיקו את כתבי העיתונות ואנשי ספר השיאים, שהתרגשו למראה המגנט האנושי וזכייתו בתחרות.
ראש כרוב טוסטר או המחאה (צ׳ק בלע״ז)? סט כלים או מגהץ אדים ? התלבטות שחוזרת על עצמה לא פעם, עם ההזמנה המגיעה בדואר. לנישואי בנו של בן הדוד, או דודו של הבן, סוף סוף, חייבים להביא מתנה. יש, שפותרים את הבעיה ב״שב ואל תעשה״, ופשוט מוותרים על החלק הזה שבשמחה... אחרים, נדיבי לב במיוחד, פותחים את הלב והכיס, ומנסים לסייע להורי הזוג, במטלת ההוצאות. וו שינגיו, צעיר סיני ממחוז שנגדונג, החליט לתת דווקא מתנות לאורחים שהגיעו לרגל חתונתו שלו, סוג של מזכרת, שבודאי לא תשכח במהרה. הוא רכש עשרת אלפים קילוגרם (!!!) של כרוב שחקלאי בעיר הולדתו לא הצליח למכור, וחילק אותם לעוברים ושבים ביום חתונתו. המצב הכלכלי ומחירו הנמוך של הכרוב בשווקי סין, הוריד את המחירים לרמה לא כדאית, וגרם לחקלאים רבים להשאיר את היבול נרקב בשדות. וו, שהחליט לסייע למגדלי הכפר בו הוא נולד, פנה לבקשת עזרה מהציבור, והצליח לגייס קונים שירכשו את הכרוב במחיר כפול ממחיר השוק. את הראשים הרבים הביא לאולם בו נערכו נישואיו, ואז החלה החגיגה. תושבים רבים ששמעו על החלוקה, הגיעו להגיד מזל טוב, וגם לקבל קצת כרוב. לדברי משתתפי השמחה, החתן היה מאד נרגש, ובהיקש להודות לכל המשתתפים...
דלק חלופי קבוצת אמריקנים, שיש המכנים את חבריה i משועממים, ויש הטוענים כי הם חובבי מדע, התפרסמה בשנים האחרונות בניסויים שביצעה, משעשעים ו׳׳טעימים״. הללו גילו, כי שילוב של משקה קולה וסוכריות ׳׳מנטוס״ יוצר ריאקציה כימית, הגורמת למשקה לתסוס בכוח רב. וכך הצליחו ליצור ״אנרגיה״ משעשעת, היוצרת כוח דחף. הקבוצה ששמה ״eepybird״ ערכה לפני כשבוע ניסוי נוסף, מתקדם יותר מקודמיו. הניסוי המתוקשר נערך בעיר בקפילד . שבמדינת מיין בארצות הברית. חברי הצוות, פריץ גרוב וסטיבן וולץ. בנו במו ידיהם ״רכב״ חד מושבי, בו הותקן מנוע המורכב ממנגנון פשוט של בוכנה וצילינדר, האנרגיה להפעלת הרכב היתה מורכבת מ54 בקבוקי ליטר וחצי של קולה ו-354 סוכריות ״מנטוס״... כאשר על בסיס הפיצוץ שיוצרת התגובה הכימית בין הסוכריות למשקה המוגז הצליח הרכב לנסוע למרחק של כמה עשרות מטרים. לדבריהם, בשנה שעברה הצליחו להתקדם עם הרכב שכונה בפיהם ״מארק 1״ כ-67 מטרים באופן חסכוני יותר, בעזרת מחצית מכמות ה״דלק״. כאשר ה״חוקרים״ סבורים, שהמנוע הוא די רציני, ״לא מומלץ לנסות בבית״ הזהירו החוקרים החובבים, ששעמומם, כך נראה עדין לא בא לידי סיפוק.
שלא תקלקל את עולמי השאלה ״קיבלת כבר?״, חוזרת על עצמה עם פרוץ ימי החורף. כאשר הנושא המדובר הוא כמובן, חיסון נגד שפעת. אנשים נשים וטף, קשישים וצעירים, מביעים דעות לכאן ולשם, מנסים לשכנע ולהשתכנע, בתועלת המוכחת של החיסון העונתי נגד שפעת. חוקרי השפעת העולמיים, עוסקים אף הם בחקר הנגיף, אך למרבה החרדה מתגלה שלפעמים הם עלולים לעבור את הגבול. לאחרונה נחשף מחקר חדש לפיו הצליחו המדענים לשכלל זן קטלני במיוחד של שפעת העופות. והפכו אותו לזן הקטלני ביותר של שפעת. שני חוקרי וירוסים, רון פוצ׳ייר ויושיהירו קאוואוקה, החליטו לבדוק, כל אחד בנפרד את הווירוס הקטלני ביותר של שפעת העופות, המכונה . הווירוס הזה קטל כבר כמויות גדולות של עופות בשלוש יבשות שונות. בעיקרון בגלל יכולת העברה המהירה שלו בין עוף לעוף. לחוקרים ידוע על כמה מאות מקרים נדירים בהם נדבקו בני-אדם בשפעת העופות, וזאת למרות שהווירוס מתקשה מאד להתפשט בין בני-אדם. החוקרים החליטו לבדוק האם הוא עלול בסיטואציה מסוימת לגרום למגיפה עולמית. והגיעו למרבה החרדה לתוצאות חיוביות, תוך שהם יוצרים נגיף משודרג. הווירוסים המשודרגים נמצאים בשלב זה בכספת במעבדת המחקר, אך חוקרים פוחדים, כי בשלב מסוים הם עלולים להשתחרר לאוויר, ואז לגרום חס ושלום מגיפה עולמית איומה, שתפגע במיליוני בני אדם. ״האם אץ גבול לחוקרים״ תהו רבים מהעוסקים בחקר המחלות, שעה שסיפורים של החוקרים החרוצים התפרסם בתקשורת העולמית.
חיה רעה החיוב ההלכתי לדאוג לבעלי החיים הנמצאים בבעלות אדם, נלמד מפסוקים מפורשים. מסתבר שישנן חיות שאצלן, אי קיום החיוב עלול לעלות ביוקר. במיוחד כאשר הם שמים ״דמים״ בביתם. ומעשה שהיה כך היה, בכפר קטן, על יד פראג שבצ׳כיה, התגוררה עד לא מזמן אשה מבוגרת, יחד עם ביתה. לשתים היה תחביב די נדיר, גידול של עשרים וחמישה כלבי רטוולילר, כלבים מהזן היותר אלים ומסוכן. לדברי השכנים, דיירות הבית הזניחו, את הכלבים, ולא ממש דאגו להם לאוכל מספיק. כאשר הללו, בהם שמונה כלבים בוגרים ושבעה עשר גורים, החליטו לדאוג לארוחת צהרים לעצמם. שוטרים שהוזעקו למקום, נחרדו לגלות, שהכלבים טרפו את האם האומללה, שננשכה בכל חלקי גופה. לא נותר להם אלא לקבוע את מותה ולקחת את הכלבים המורעבים להסגר. מקרה דומה פורסם לפני שלושה חודשים באינדונזיה, היה זה כאשר שבעה כלבים מורעבים טרפו את בעליהם כששב לביתו שבאינדונזיה, האיש נסע לשבועיים מהבית, ושכח להשאיר אוכל לכלבים. הנקמה היתה קשה וכואבת. ומכאן, שלא יגדל אדם חיה רעה בתוך ביתו...
עין רואה מומחי בטחון טוענים בתוקף, כי מומחי טכנולוגיה סיניים, הם ש״עבדו״ על מערכות המל״ט האמריקני שהופל על ידי איראן, כדי לגלות את מערכותינו המתוחכמות, סוג של ריגול טכנולוגי. הסינים, המנסים להיות ראשונים בכל תחום, משקיעים הון עתק בפיתוח אמצעי לחמימה מודרניים כאשר פרויקטים של הצבא הסיני מעוררים דאגה בעולם המערבי. הדאגה מתעצמת במיוחד נוכח השדרוג של יכולות מבצעיות שעלולות לסייע לסין במאבקי השליטה ובניסיונות ההשתלטות על מצבורי הגז בחלק הדרומי של הים הסיני. האמריקנים היו מודאגים במיוחד משמועות על נושאת מטוסים שרכשו הסינים מרוסיה, ספינה ששודרגה על ידי הסינים בטכנולוגיות עצמאיות. השמועות היו עקשניות אך התברר שאיש אינו יודע איך נראית הנושאת מטוסים, ומה הן הטכנולוגיות שהשתמשו בה הסינים. צילום לווין שהגיע השבוע, חשף לראשונה את נושאת המטוסים הסינית. חברת הלוויינים האמריקאית דיגיטל גלוב״ טענה, כי בידה תמונה של כלי שיט, שלפי מיקומו וצורתו, אץ ספק כי זה הוא כלי השיט הסיני. התמונה צולמה ב-8 בדצמבר, כ-100 ק״מ דרומית מזרחית לנמל דאלאן שבצפון- מזרח המדינה. הסינים, המעיטו כל הזמן ביכולות המבצעיות של נושאת המטוסים, כשלדבריהם כלי השיט ישמש למטרות אימונים ומחקר בלבד. את האמריקנים זה לא ממש מרגיע. |