כל כך הרבה.  ואשתף אתכם היום  איך הכלב   שלנו, זה שניפצע קשה  ופחד מהצל של עצמו,   טאי המתוק הזה,  החזיר לחיים את     שחר בן השמונה.  אני פגשתי בו בילד במסגרת העבודה    במיפלג הנוער.  החקירה החלה אצלנו לאחר,  וקשה להאמין, שחר,   שם בדוי כמובן,  ניסה לשים קץ לחייו. תבינו   אנשים.  הילד הזה, חווה    אותה , את  האלימות הקשה, את הרוע המזוקק הזה,   כימעט מדי יום ביומו.  נכון,  האלימות לא כוונה כלפיו, אלא  היתה   מופעלת על אימו  של שחר  על ידי אביו.  האב היה מוכר לנו כבעל עבר אלים,  אך גם כאדם חולה נפש, שהיה לעיתים מאושפז בבית חולים לחולי נפש, ולעיתים חי בבית.    הילד החמוד הזה, סבל גם מכך, שלא היה מקובל על חבריו. שהירבו ללעוג לו   והמיטען הזה שסחב אתו, הכריע אותו לבסוף.  הוא איבד ענין בכל,    חי מבוהל     ומפוחד מתי שוב יחזה כנגד רצונו באימו   שחוטפת  חבטות מטורפות  ממש מול עיניו  ואיפה שהוא, זה עבר מבחינתו את הגבול. אחוז אימה   מזועה שראה אותו ערב, הוא מצא ,לקח ,נטל כדורים  ואמבולס פינה אותו.חייו ניצלו אך  הוא איבד ענין בחיים.  כשהגעתי אליו הביתה, עיניו היו כבויות, ידיו כבדות  והוא שתק ולא דיבר דבר למרות שניסיתי  לדובב אותו, שיספר  ככל שרק יוכל. ניכשלתי.  ואז, טאי הכלב שלי החל ללקק את פניו של שחר.  טאי כאילו חש במשהו, לך תדע איך למה ומדוע.  טאי ניגש לשחר  והתחכך בידו המוטלת  חסרת כוח, וכאן, ממש מול עיני הוא התרחש. הנס.  שחר שראה כי לטאי חסרה עין,  פתח פתאום את פיו.   כאילו לא שכב כגוויה דוממת אך שניות קודם לכן, הוא פצה את פיו,  דיבר אתי למרבה שמחתי ושמחת אימו. והצבע ,אומנם לאט לאט, החל  חוזר ללחייו. הוא שאל אותי  איך הכלבון איבד את העין, והחל ללטף אותו, ולחבק אותו כשטאי , הפחדן הבלתי נילאה, שרעד מכל דבר שזז, מתרפק על שחר ומלקק את פניו, והשנים  ניראו כאילו שני  אחים אבודים שמצאו לפתע זה את זה.  טאי שכב לו בזרועותיו של שחר, הבכלב הבוגד הזה שששכח פתאום  מי היד שמאכילה אותו.לא שמע לי גם כשקראתי לו.  אבל שיא השיאים עוד היה לפנינו.  לא ידעתי בכלל  שלטאי יש שינים שהוא מסוגל להישתמש בהם לצורך  אחר חוץ מאשר לאכל. גם לא האמנתי למישמע אוזני, ושיפשפתי את עיני בתימהון אדיר למראה  הבלתי    יאומן הזה  שקרה לו כך, לפתע פתאום.  טאי, בחושי על ניסתרים מהעין  ומכל הסבר הגיוני איך וכיצד ידע,  טאי זינק עליו  במפתיע נוהם כאריה    רעב המיתנפל על טרפו.  אם לא היתי אוחז בו אני בכלב הזה שהתחפש פתאום לנמר  נטול כל פחד, טאי היה עושה בו שפטים באבא של שחר, שניכנס לחדר בו שכב בנו.  עיניו של שחר כימעט יצאו מחוריהן, והוא צהל וצווח משימחה למראה מגינו החדש שהראה לו כי ניתן לאיים על האבא האלים. בלי לפחד ממנו. הילד קם מהמיטה. אנשים טובים, תבינו. האימא בכתה מהיתרגשות למראה בנה  שחזר לארץ החיים. שחר החזיק בו וליטף ממאן לעזוב אותו , את טאי, החבר החדש והמופלא שחדר כך לחייו,  נתן לו פיתאום, טעם וענין חדשים לחיים.   אבל אני הבחנתי גם במשהו אחר , משהו שאיש לא ראה. ולא הבחין. אולי היתה זו הכשרתי בעבודת המשטרה שהיקנתה לי את היכולת להבחין  בכך. ולראות את  הדבר. ו אמשיך ברשותכם מאוחר יותר , מאחר  ועלי לצאת   מהבית  , ואשוב להמשיך ולספר ברגע שרק   אסיים את הענין הזה שבגללו אני   יוצא עכשיו דחוף  מהבית.