כותרות TheMarker >
    ';

    פרופיל

    Lola Bar
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    החתונה של מאיה - (פרק 2)

    31 תגובות   יום שישי , 23/12/11, 22:52

    נר רביעי של חנוכה

     

     

    חנוכה 1974 נחרת עמוק בזיכרונם של בני משפחת רותם.

    אורנה, העובדת הסוציאלית מהשרות, צלצלה והודיעה בחגיגיות, שיש לאימוץ תינוקת מתאימה והתרגשות עצומה השתלטה על בני הזוג. חלפו שנתיים מאז הם פתחו בהליך אימוץ ומן ההתחלה הובטח להם, שהמוסד עושה כמיטב יכולתו לבצע התאמה בין צבע עורם של הילדים המאומצים לצבע עורם של ההורים המאמצים.

     

    גליה ויעקב נשואים מזה שבע שנים, אך לא נתברכו בילדים. הטיפולים הרצופים שגליה עברה אצל מיטב הגינקולוגיים לא הועילו, רק הבהירו חד משמעית, שהיא לא תוכל לעולם ללדת. בראשה של גליה, רעיון האימוץ החל לקרום עור וגידים. חברים רבים תמכו ברעיון ועודדו לא להרפות ידיים בגלל זמן ההמתנה הארוך. בנוסף היה על גליה לשכנע את ההורים שלה ואת יעקב בעלה, אשר לא קבל בקלות את המחשבה לגדל ילד זר. בתוך תוכה, גליה ידעה שתוכל להתמודד עם הוריה ועם חרדותיו של יעקב, והחומות יפלו ברגע שתינוק מתוק  יכנס הביתה ויחייך אליהם.

     

    גופה של גליה מיאן להינחם וחלומותיה קראו תיגר על הגורל לא להיות אימא ביום מן הימים. החיים במחיצתו של יעקב הפכו למונוטוניים והמתח ביניהם עלה ועלה לאחרונה. היא זכרה את המילים שאמרה לה חברתה: "אין כמו ילד לשפר את היחסים בין בעל ואשתו. ילד מכניס אור ושמחה הביתה. מה, לא נמאס לכם מחיי רווקות?!"

    והנה הגיע הטלפון המיוחל וכעת לא ידעו את נפשם מרוב התרגשות. גליה שבה על עקבותיה  והעיפה מבט נוסף על חדר הילדים, שתוכנן והוכן מבעוד יום לשעה זו. חדר גדול ושטוף אור, ריהוט בצבע אדום-לבן, וילונות ושטיח קטן תואמים וכוננית עמוסת צעצועים, שהמתינו בחוסר סבלנות לידיים שוקקות של ילד.

     

     

    "יעקב, בוא נסע כבר. שלא נשכח לאסוף את דוקטור שפר", אמרה בקוצר רוח מהול בציפייה דרוכה. "הלוואי, הלוואי, שהתינוקת תהיה בסדר והכל יעבור בשלום". בשמֵי העיר ירד גשם רך ומתמשך. "תראה את הגשם יעקב. גשם מביא ברכה!"

    בדרכם לבית החולים אספו כמתוכנן את דוקטור שפר, רופא ילדים חביב ומוכר בעיר. עד כמה שהתנאים בבית החולים יאפשרו, הוא יבדוק את התינוקת ויחווה דעה מקצועית על מצבה הפיזי.

    הנסיעה ארכה כחצי שעה וכשנכנסו למחלקת הפעוטות, האחות האחראית הובילה אותם לחדרון קטן. "המתינו כאן בבקשה, תיכף יביאו את התינוקת. היא בהירת עור וחמודה ואמה הביולוגית חתמה על כל המסמכים הדרושים לאימוץ. לא צריכה להיות שום בעיה", הרגיעה האחות בנועם.

     

     

    לאחר דקות ארוכות שנראו כמו נצח, נפתחה הדלת ואחות קטנטונת, נמוכת קומה וקורנת פנים נכנסה לחדר ובזרועותיה תינוקת פצפונת וורדרדה בת שבועיים לערך.

    "בואי! קחי אותה!", לחשה האחות לגליה והניחה את התינוקת בזרועותיה, כשהיא עטופה בשמיכה ורודה ודהויה מרוב כביסות. "אנחנו נצא החוצה ונשאיר אתכם לבד", אמרה וסגרה הדלת אחריה.

     

     

    נדהמת ונרגשת, גליה אחזה את התינוקת בידיה ואִמְּצָהּ ברכוּת לשדיה. נסערת מאד, גליה לא יכלה להסביר את תחושותיה. רגע גורלי! האם כך מרגישה אישה לאחר לֵידה כשמביאים לה את הרך הילוד? דמעות שטפו את פניה ורפיון של אושר כבש אותה.

    אפרוחית מתוקה וכה שברירית, מלמלה לעצמה. השפתיים, האף המיניאטורי, הריח המתוק ועורה השקוף ככנף שפירית, שראו דרכו את הנימים. אולי קר לה, נצמת ליבה בדאגה וטמנה את ראשה בחיק העוללה.

    יעקב, שעמד בצד כל הזמן, התקרב לאשתו וחבק את כתפיה. "היא חמודה. אלוהים, כמה שהיא קטנה. פחד להחזיק אותה".

    "יעקב, היא שוקלת פחות משניים וחצי קילו. עוף בינוני שוקל יותר ממנה. בוא נקרא לדוקטור שפר".

     

     

    הרופא נכנס לחדר, הניח את הילדה בזהירות על המיטה, פשט את חיתוליה והחל לבדוק ולמשש את גופה הזעיר בעזרת סטטוסקופ ומישוש ידיים. "הכל נראה תקין, מלבד דבר אחד: יש לה נקע באגן. זה די שכיח בלידות וזה קורה הרבה אצל בנות. יש חגורות אורטופדיות לשם כך והבעיה צריכה להיפתר תוך מספר חודשים".

    גליה ויעקב הביטו זה בזו ובהסכמה אילמת הנידו ראשם לחיוב ואמרו: " ניקח איתנו את הילדה. מיטל נקרא לה. מיטל רותם!"

     

     

    פרק 1 

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (31)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      כוכב ענק.
        3/1/12 20:08:
      מהחיים.
        1/1/12 14:30:

      חן חן לכל התגובות.

      לכל המתעניינים והסקרניים, פרק3 על האש :)

       

       

       

       

       

       

       

      כשמשתוקקים לילד וכמהים אליו- מה זה נקע באגן. קטן עליהם. הם יקחו אותה כמו שהיא ויעניקו לה בית חם וחיבוק אוהב.
        30/12/11 06:32:
      חמודתי את משאירה אותי במתח. את כותבת מגניב לולה יש לך את זה.
        29/12/11 21:33:
      מחכה להמשך
        29/12/11 20:30:
      יפה מאוד לולתי, מרגש ומסקרן. העלילה מתפתחת ונעשית מעניינת. מחכה להמשך. תודה וערב טוב.
        29/12/11 16:48:

      יפה החזרה אחורה בזמן
      עכשיו אנחנו יודעים מה הרקע
      והרקע הזה יכל להיות בעייתי בהמשך
      כך הציפיה גוברת.
      יופי.

        29/12/11 15:29:
      ... :)
        27/12/11 22:36:
      והכתיבה, תענוג. מדברת אל לבי.
        27/12/11 21:24:

      יפה בחרת, לולי, להקדים את המאוחר למוקדם, כשהקורא כבר מודע לאי אילו פרטים ויתוודע אט-אט לנוספים.

      סיפור מהחיים שיכול להיות הביוגרפיה של רבים...

        26/12/11 23:46:
      לולה את מתארת בחיות רבה את האירועים ואת הרגשות. חנוכה שמח, עמוס.
        26/12/11 18:17:
      מרתק לולה. נושא מורכב ומאוד לא פשוט. מצפה להמשך.
        26/12/11 18:02:
      ככה את משאירה אותי באמצע, כשמתחיל להתחמם? ואני עדיין מפחדת.
        26/12/11 17:57:
      מרתק. שוש את נגלית ככותבת מעניינת מאד. תודה רבה
        26/12/11 16:45:

      וכאן בהפתעה העלילה עוצרת. אינה ממשיכה קדימה
      אלא נסוגה ומתרחבת וקורמת בשר.

      אשוב.

        26/12/11 09:04:
      * ילדים ואימוץ זה נושא כל כך טעון, לפעמים בחיים איך שלא עושים אי אפשר לדעת אם זה לטובה או לא, ולא רק בעניין זה. לפעמים עושים הכל בכוונה טובה, במחשבה, בשיקול דעת, והדברים אינם יוצאים היטב ....ולפעמים פועלים בניגוד לכל שיקול דעת, בדחף מסוים, ללא חישובים, לפעמים אפילו בשיקול מוטעה - והדברים יוצאים נפלא, ולטובה. אין כללים. וילדים זה ילדים, אין דבר שתופס יותר את תשומת הלב. ממתינה להמשך ...
        26/12/11 00:17:
      מרתק ואף מרגש הסיפור. אשמח לקרוא את ההמשך...
        25/12/11 23:09:
      ריגשת אותי לולה... מקווה שאם תמשיכי את הסיפור, תדאגי בבקשה שהנקע באגן יירפא, ולא תעשי מזה טרגדיה, כי אז לא אקרא (איני עומד בסבל של ילדים)
        25/12/11 22:21:
      קראתי את שני הפרקים ברצף ובנשימה אחת... מרתק, מסקרן , מלא אהבה וחכמה. מחכה להמשך.. מאד מאד. נשיקות חג שמח ורק בשורות טובות.
        25/12/11 20:39:
      יופי את לולה, מחכה להמשך :)
        24/12/11 20:51:
      לולה, תארת את רגע המפגש עם התינוקת ברגישות גדולה כל כך. כל כך מרגש המפגש בין גליה לתינוקת וההסכמה המידית של הבעל. ממתינה להמשך לאה
        24/12/11 20:28:
      אימוץ ילדים, מרגש ומעורר לעיתים קשיים בלתי נצפים. מעניין לקרוא את ההמשך.
        24/12/11 20:26:
      נימים של רגישות בכתיבתך, לולה.
        24/12/11 19:53:
      הנה הגיע הטלפון המיוחל ....:)
        24/12/11 13:40:
      לולה, אני אוהבת את הכתיבה שלך. יש בה המון נינוחות וביד מאומנת את מובילה אותי לתחום מאד מרגש. תודה.
        24/12/11 10:41:
      SHABAT SHALOM.....
        24/12/11 08:59:

      צטט: אילנה ינובסקי 2011-12-24 01:01:53

      איזה משימה לקחו על עצמם השניים. אני מקווה שתצעידי אותם בדרך קיצור ותחסכי מהם את העינויים הנפשיים שכרוכים בגידול ילדה מאומצת. כתבת יפה

      תודה רבה לבת יוסף ולאילנה.

      אילנה - אשתדל, אבל לא מבטיחה :)

      אמר מי שאמר, כשהאלים רוצים להעניש אותך, הם עונים לתפילותיך.

       

        24/12/11 08:55:
      לולה- מחכה לפרק הבא...כתיבה סבלנית ביותר...תודה !
        24/12/11 08:30:
      הדרך מתפתלת ומסתבכת. אני כבר צופה את העתיד הלא פשוט..
        24/12/11 01:01:
      איזה משימה לקחו על עצמם השניים. אני מקווה שתצעידי אותם בדרך קיצור ותחסכי מהם את העינויים הנפשיים שכרוכים בגידול ילדה מאומצת. כתבת יפה

      פיד RSS