שני ואלון הינם הורים לתאומות בנות 5 ולבן בכור בן 8 וחצי שנים. שני הינה בעלת משרד רו"ח ואלון הינו סמנכ"ל בחברת יבוא. שניהם מגדירים עצמם כהורים טובים ומטיבים לילדים. לאחר 10 שנות נישואין החליטו שני ואלון שאינם יכולים להמשיך לחיות חיים משותפים והחליטו להפרד. כאשר הגיעו לבית המשפט וביקשו כי יאושר הסדר משמורת משותפת הם נתקלו בהפתעה רבה בסרוב של בית המשפט אשר שלח אותם להביא חוות דעת מומחה בעניין.

המושגים "ילד", "הורה" "משמורת" ו"משמורת משותפת" אינם מצויים בספר החוקים של מדינת ישראל.

מילים אלו המבטאות מערכות יחסים קיימות בין ילדים והורים, מערכות יחסים אשר מעצם טיבן וטבען לובשות צורות מגוונות ממשפחה למשפחה.

מילים אלו מבטאות גם מערך שלם של זכויות וחובות המעלה סבך משפטי ורגשי המעסיק את בתי המשפט מדי יום ביומו.

המושג היחיד אשר כן מוגדר בספר החוקים הינו "אפוטרופסות"- אשר משמעותה הינה אחריות ההורה לגידול והתפתחות גופנית ונפשית של הילד, קביעת מקום מגוריו, דרך חינוכו, לימודיו ושאר הדברים הנוגעים לחייו כמו גם כלכלתו ומזונותיו.

במדינת ישראל שני ההורים הינם האפוטרופסים במשותף של ילדיהם הקטינים, אך במקרה של סכסוך בין ההורים מוטלת על בית המשפט ההכרעה מי יגדל את הילדים- כלומר, יהיה ההורה המשמורן ומה יהיו הסדרי הראיה אשר יוענקו להורה שאינו משמורן.

כיום, בספר החוקים הישראל, התשובה לשאלה "מי יגדל את הילד" מוכרעת גם באמצעות סעיף אשר נקרא "חזקת הגיל הרך" ואשר מעניק לאמהות העדפה מובנית במסגרת החוק לגידול ילדיהן אשר הינם מתחת לגיל 6 שנים.

חזקה זו התפתחה על ברכיהן של תיאוריות פסיכואנליטיות לפיהן בשנות התפתחותו הראשונות, נזקק הילד יותר לטיפולה של האם ולקשר פיסי עמה. על פי תיאוריות אלה, צפויים לילד נזקים שאינם ניתנים לתיקון במקרה של חסך אימהי בשנות חייו הראשונות.

עם הכרה במעמדו של הילד כישות משפטית הנפרדת מהוריו, התרחש שינוי בתפיסת המשמורת ברוב מדינות ארה"ב, אשר שינו, כבר מתחילת שנות השבעים את חוקי המשמורת ואימצו חוקים אשר מאשרים את המעמד השווה של זכויות המשמורת ההוריות של אמהות ואבות תוך העדפת הגישה של המשמורת המשותפת.

משמורת משותפת, זהו הסדר בו מוגדרים שני ההורים כמשמורנים על ילדיהם. שני ההורים חולקים את נטל גידול הילדים, הטיפול בהם והאחריות עליהם. המשמעות האופרטיבית של הסדר המשמורת המשותפת הינו שלילד יש שני בתים ביניהם מחלק הילד את שהותו. על שני ההורים לדאוג שבכל אחד מהבתים יסופקו כל צרכיו של הילד.

גישה זו החלה בשנים האחרונות לחלחל דה פקטו אל בין כתליו של בית המשפט העוסק בקביעת המשמורת והיא נתמכת בתיאוריות הטוענות כי התפתחותו התקינה של הילד קשורה הדוקות לחשיפה ולזיקה בו זמנית עם שני ההורים. יותר ויותר אבות נלחמים על ה"כותרת" של משמורת משותפת וזאת בלא הבנה בנוגע למהות העניין ובעיקר על מנת לזכות ביתרונות כלכליים או כאמצעי סחיטה.

חשוב לציין כי היתרונות במשמורת משותפת עבור הילדים מתקיימים אך ורק כאשר מדובר בסביבה בריאה וללא חיכוכים וקונפליקטים בין ההורים. משמורת משותפת תינתן אך ורק להורים אשר מצליחים לתקשר האחד עם השני באופן מיטיב, הורים אשר קבעו את מגוריהם בסמיכות זה לזה והורים, הורים אשר השקעת הזמן בילדיהם ונטילת האחריות על ילדיהם הינה כמעט זהים לחלוטין.

כלומר, הסדר המשמורת המשותפת נבחן לא רק מהיבט הקשר שבין הילד לבין כל אחד מהוריו, אלא גם בהיבט הקשר שבין ההורים עצמם וביכולתם ליצור סביבה נטולת חיכוכים עבור הילד.

משמורת משותפת דורשת משני ההורים מסוגלות הורית טובה, אמונה שההורה השני חשוב ונחוץ בחיי הילדים, שיתוף פעולה מלא והבנה הדדית, יכולת לקבל החלטות הוריות במשותף וגמישות.

למרות היתרונות הברורים של משמורת משותפת והביטחון אותו חשים הילדים אשר אינם "ננטשים" על ידי אף אחד מהוריהם וממשיכים בקשר חזק עם שני ההורים, לא כל ילד יכול לחיות במשמורת משותפת שכרוכה מעצם טבעה במעברים יומיומיים בין הבתים, בהתארגנות שונה סביב בית הספר, החוגים ובסביבה החברתית של הילדים.

כאשר בית המשפט מאשר הסדר של משמורת משותפת הוא לוקח על עצמו אחריות רבה ובדרך כלל בודק את הקשר בין ההורים. הכלים שעומדים לרשותו של בית המשפט הינם קבלת תסקירים מעובדי רווחה במקום מגורי המשפחה, קבלת חוות דעת מפסיכולוגים או מכונים פסיכולוגיים אשר בודקים את המסוגלות ההורית של הילדים או באמצעות עובדי רווחה שיושבים ביחידות סיוע שליד בית המשפט לענייני משפחה .

במקרה של הסכמה תבחן חוות הדעת את השאלה האם הצעת הסדר המשמורת המשותפת בריאה עבור הילדים הקטינים. במקרה של העדר הסכמה בין ההורים בנוגע לשאלת המשמורת המשותפת תבחן חוות הדעת את ההורים עצמם, את הקשר ביניהם ואת הקשר בינם ובין הילדים ואת הילדים עצמם.

חשוב לציין כי המשמורת המשותפת אינה מבטלת את חובו של האב במזונות ילדיו. במקרים רבים דמי המזונות מופחתים בשיעור מסויים כ-25% מהסכום שהיה על האב לשלם באם המשמורת היתה משמורת מלאה של האם אך זוהי המשמעות הכלכלית היחידה. מצד שני, במרבית ההסדרים של משמורת משותפת ישנה אחריות משותפת להוצאות נלוות נוספות רחבות ביותר (חוגים, קייטנות, טיולים, ביגוד, הנעלה וכו') המתחלקות בין ההורים בחלקים שווים, הוצאות אשר בהסדרים של משמורת בלעדית או בפסיקות של בית המשפט לא תמיד מחוייב בהם האב והן נחשבות בעיני בית המשפט כחלק מהסכום המשולם בעבור מזונות הילדים.