סביבת העבודה - על 'Wonder Land' ,'Matrix' ומה שביניהם
בקצה אחד עולם קסמים ופלאות של קלפים מדברים וארנבים ממהרים ובקצה השני אנשים כלואים במרחב ממושטר ומדכא. היכן אנחנו – בעלי חברות, מתכננים, אדריכלים ומנהלים – נמצאים על הרצף הזה, כאשר אנחנו מבקשים לייצר סביבת עבודה עבור עצמנו ועבור הכפופים לנו. מקובל להניח שסביבת העבודה המודרנית השתנתה באורח דרמטי בעשרות השנים האחרונות. עולם המחשבים והאינטרנט שינה את דפוסי הפעילות, את הצרכים מסביבת העבודה ואת הדרך בה אנחנו מתקשרים עם העולם סביבנו. נכון. היום ניתן לעבוד מהמכונית, מהבית, מהמטוס ואפילו מפסגת הר גבוה. אך למרות זאת עדיין הרוב המכריע של העובדים בעולם מחויבים לצאת מביתם בבוקר ולנסוע למרחב נפרד המוגדר 'מקום עבודה'. ובדרך כלל, ה'עבודה' היא מקום נפרד, פחות נעים, פחות אסתטי, פחות ביתי ובקיצור – המקום אליו לא רוצים להגיע ביום ראשון בבוקר. מאחר והעובדים בדרך כלל אינם זוכים לסביבת עבודה מתגמלת, עוטפת, יצירתית וראויה התוצאה היא בדרך כלל עבודה ללא חדווה, ללא מסירות וללא תרבות מטפחת. מדוע צריך המעביד/המנהל להשקיע בסביבת העבודה מבחינה פונקציונאלית, אסתטית וארגונומית? ובכן, לא בהכרח רק מטעמים של טוב לב ותפיסת עולם נדיבה, אלא ראשית לכל מפני שמחקרים בעולם המערבי מראים שמקומות עבודה מעוצבים היטב ישפרו את רמת התפוקה, היעילות ושביעות רצון העובדים. למעשה, האנשים עצמם מדווחים שרמת התפוקה שלהם עלתה עד לשיעור של 21% יותר מהרגיל כאשר ניתנה להם סביבת עבודה אפקטיבית יותר.
כדאי לזכור שמרחבים מוזנחים מייצרים אנשים מוזנחים. פעילויות של 'שיקום שכונות', טיפוח בתי ספר, השקעה בחזות עיר ובוודאי גם טיפול יצירתי בסביבות עבודה, יוצרות הנעה והיזון חוזר. התוצאה תהיה בדרך כלל דווקא יצירת תודעה מפותחת של חשיבות השמירה על הסביבה ואכפתיות. למה זה קורה? בגלל שלל סיבות שנעות על הציר של יצירת תחושה של כבוד, חשיבות עצמית, הערכה עצמית, נראות טובה יותר כלפי הלקוחות, נוחות פונקציונאלית והבנה שהמעביד/חברה/הנהלה משקיעים בנו. אלה יוצרים, שוב, היזון חוזר, של רצון להשקיע יותר ולהצדיק את מה שהושקע בנו. איך עושים את זה? לעיתים באמצעים מתוחכמים ויקרים ולעיתים באמצעים פשוטים וחסכוניים. אבל בכל מקרה, בדרך יצירתית שמביאה את הצרכים האנושיים לקדמת הבמה. התוצאה תהיה לעולם השקעה שמצדיקה את עצמה כי עובדים שמחים יותר הם עובדים יעילים יותר, יצירתיים יותר ואכפתיים יותר.
לאור זאת כדאי לזכור שניהול נכון ומנהל טוב אינם רק אלה שמבינים בדו"חות, מספרים, תקציבים ותזרימים. כל אלה בוודאי חשובים אך הם אינם הופכים את הארגון, בסופו של דבר, לארגון יעיל מבחינה תפקודית, יצירתי מבחינת יכולת הביצוע שלו, נעים מבחינת רצון ונכונות להשקיע ומלוכד מבחינת הזדהות העובדים עם הארגון. יתירה מכך, ארגון מסוג זה מקרין גם על כמות ואיכות הלקוחות ועל היקף העבודות והפרויקטים המתקבל. כי אם הנחת המוצא שלנו היא שמטרה המרכזית שלנו, כמנהלים, היא לגרום לחברה לייצר רווחים, אנו צריכים למצוא את הדרכים הנכונות להגיע למטרה זו. אחד האמצעים להמריא, להגיע לפסגות, להרחיב את מעגל הלקוחות, לקבל עוד ועוד פרויקטים, היא באמצעות יצירת סביבה המשדרת יצירתיות, מעוף, אמינות, קלילות ביצועית ונחישות. כיצד עושים זאת? מוצאים את הדרך להעביר את ערכי החברה באמצעים חזותיים. אחרת נמצאים בדיסוננס קבוע בין חזות לבין מהות. לפיכך, טלו את הערכים החשובים לחברה, ערכו רשימה שלהם והתאימו לכל אחד מערכים אלה את האלמנט החזותי המשדר אותו.
אחת הדוגמאות המובהקות המדגימות תאוריה זו היא משרד הפרסום ההולנדי שבחר לעצמו את השם 'Nothing'. על מנת להדגיש את ערכי היצירתיות ואת התפיסה שמכל 'כלום' ניתן לייצר משהו שהוא 'וואו', חדשני, מקורי ובעיקר לא משעמם, ביקש משרד הפרסום משני המעצבים ההולנדיים Alrik Koudenburg ו- Joost Van Bleiswijk לעצב את המשרד כולו מקרטון – רהיטים, מדרגות, אמצעי אחסון ואף לוגו. כולם עשויים מקרטון ויוצרים אפקט מרהיב, יוצא דופן ומרשים. אפילו יותר מכך, עיצוב מקורי זה מדגים בפועל כיצד מ'כלום' שהוא ה- Nothing ניתן באמצעים פשוטים ודלים של שימוש בקרטון אריזה פשוט להגיע לתוצר מתוחכם ומרשים כל כך.
נכון, זוהי דוגמה קיצונית, אך בהחלט כזו המעידה על כיוון חשיבה המדגיש את היכולת ליצור זהות בין המותג/החברה/הארגון לבין המרחב הפיסי, באופן שיסמל, ידגים ויביע את ערכי היסוד. כך מסרים אלה נטמעים הן בקרב העובדים והן בקרב הלקוחות.
רובנו מנהלים את חיינו תוך כדי הנחת הנחות יסוד מקדימות ופועלים על סמך דפוסים מוכרים ושבלוניים המתבססים על הנחות אלה. אבל אם בוחנים כיצד ילדים, או לחילופין חיות המחמד, מתנהלים, מבינים שלא רק שזו לא הדרך היחידה, אלא פעמים רבות הדרך השגויה להתנהל. נכון, לפסוע בשבילים מוכרים זו דרך בטוחה. מוכרת. פעמים רבות נטולת סיכונים. אבל סביר להניח שבאמצעותה גם נגיע לאותם יעדים מוכרים לעייפה, לאחר שפסענו בשבילים עליהם דרכו רבים לפנינו. תנו לילד סיר והוא יהפוך אותו לכובע. תנו לחתול קופסת קרטון והוא יהפוך אותה למקום מסתור. מדוע? כי אין הנחה מוקדמת 'מה צריך להיות'. וכשכך הכול הופך אפשרי. ניהול יצירתי, כזה השואף 'לצאת מתוך הקופסה' הוא ניהול שלא מניח הנחות מקדימות, לא מכתיב דרך ומאפשר לעובדים לצעוד בדרכים חדשות, על מנת להגיע ליעדים חדשים ולהציע פתרונות חדשניים. אם נרצה, מנהל טוב, הוא סוג של מאסטר זן שתפקידו לחוד חידות ולעולם לא לתת את סט התשובות המוכן.
את הדרך הקוגניטיבית בה מתנהלת החשיבה מחוץ לקופסא ניתן לראות בחידה שלהלן:
רוב האנשים שיתבקשו לחבר את כל הנקודות באמצעות 4 קווים, לא יצליחו לעשות זאת. מדוע? כי הם יניחו שהקווים צריכים ליצור מסגרת היקפית. הדרך לפתור את החידה היא להשתחרר מהנחת המוצא המוקדמת ולהשתמש בקו ישר אחד המשאיר 'מחוץ לקופסה' נקודה.
איך כל זה מתקשר לסביבת העבודה? בקלות. אם אנו כמנהלים לא נניח הנחות מוקדמות על 'איך צריך להראות משרד', ניצור סביבה חדשה בה שום דבר אינו מובן מאליו, בה מותר להתפרע, להעז להעלות רעיונות, לבדוק דרכים חדשות. הדרך לפסגה אינה תמיד עוברת בין שתי נקודות. מקום העבודה החדש והרענן הוא יצירה של מרחב בו המנהלים מאפשרים ואף מעודדים התלהבות וחדוות יצירה. כי בדרכים הרגילות, אנחנו כבר יודעים, התפוקה יורדת, האבטלה הסמויה עולה והעובדים לא ממצים את מלוא הפוטנציאל שלהם. בנוסף, סביבת עבודה דלה ואפרורית משדרת גם ללקוחות מסרים של חוסר אכפתיות, חוסר התלהבות והיעדר הנעה. לביצוע פרויקטים ומשימות ייגשו אנשים עייפים ובינוניים. מי רוצה לעבוד עם חברה כזו?
מאת: יורם קראוס – בעלים ומנכ"ל חברת SMS – ניהול פרויקטים
|
