0

32 תגובות   יום ראשון, 25/12/11, 21:45

''

 

 

אדם חייו ארוכים מאוד/יהודה עמיחי

 

אדם חייו ארוכים מאוד,

לראות חול הופך כביש וכביש שוב חול,

ולאהוב שוב את האישה שפעם אהב.

 

 

אנחנו מופתעים כל כך  ממאות חגי חנוכה

בחיינו ומאלפי חגי פסח ומרבבות

ימי השבת. כמו כשאתה בא לארץ צפונית

בקיץ והשמש שוקעת והיום נמשך ואתה אוכל

ושותה ויוצא החוצה והיום נמשך ואתה אוהב

ואתה קורא והיום נמשך.

 

 

אבל אדם חייו קצרים.

אילו חיינו חיי נצח לא היתה לנו

אהבה ולא כאבה.

 

 

אני זוכר שאמרתי לך לפני הרבה שנים.

בואי אלי, היי שלי, אני אוהב אותך כל כך,

ובכית ואמרת "באת בזמן לא טוב,

אני רתוקה בכל גופי ובכל נפשי

לאיש היפה והרע הזה".

והלכתי מאיתך וליבי נשבר בתוכי.

 

אבל אילו חיינו חיי נצח

לא היה נשבר ליבי,

הייתי אומר לך: אין דבר

נפגש בעוד אלף שנה ואולי

בעוד מיליון שנה

ואז תהיי שלי.

 

***

 

אילו חיינו חיי נצח, לא היתה לנו אהבה ולא כאבה.

אני חושבת על המשפט היפה הזה, הנכון כל כך,

 ועל מה מניע אותי, מכוון אותי למקום המתאים יותר עבורי.

להספיק. לא להזכר מאוחר מידי.

מפעם לפעם מציפה, מפזרת על השולחן. בודקת טריות החומרים, רלוונטיות.

קרו לא מעט פעמים שהחזרתי למגירות, גם חלקים בלתי ראויים,

לא אכילים, חמוצים. קצת כמו שמחכים שמשהו ירקיב לגמרי במקרר,

כדי שאפשר יהיה לזרוק לפח.

משתדלת לא להחמיר עם עצמי בתהליכים ארוכים, נוטה לכך.

לידות קשות של החלטות, מתנחמת בכך שבסוף זה קורה, זה כן קורה.

ואם נתון הזמן היה יוצא מהמשוואה?

אין דוחק, אין לחץ. קרוב לוודאי שכלום לא היה משתנה אז.

אותן טעויות של חוסר בשלות, שלעולם לא היתה מגיעה. מדאיג אותי

לחשוב על עצמי במונחים שכאלה. כאל תלמידה הזקוקה לידיעה שיש מבחן,

כדי ללמוד את החומר (ורק מהסיבה הזו כותבת במחברת בכתב קריא).

לעשות רק כדי.

אם לא היה איום הזמן לנגד עיני, האם הייתי נעשית אמא?

האם הייתי מתגרשת ומחפשת לעצמי את שמחת האהבה מחדש?

האם הייתי כותבת? מציירת? אם היה לי את כל הזמן?

* חייבת להוסיף, שמבחינתי התגובות משמעותיות מאוד מאוד והן מאירות את המילים במגוון חדש של אורות וגוונים, תודה לכל מי שנתן חלק נשיקה

דרג את התוכן: