דברים שאמר רוני סופר היום ב ynet
| חינוך? כסף זה כל הסיפורראש הממשלה ושר האוצר סבורים שעלינו למשכן את עתיד ילדינו, כדי להימנע ממישכון עתיד מלחמותינו. אך בדרך זו לא יהיו כאן לוחמים שלמדו בבית ספר מה זכותנו על הארץ הזאת רוני סופר אבוי לחינוך הישראלי אם המורים ייכבלו לכיתות באזיקי צו בית הדין לעבודה שניתן לפני חופשת החנוכה. גם אהוד אולמרט, רוני בר-און ויולי תמיר יודעים זאת. לכן הם רוצים לחזור לשולחן המשא ומתן, להגיע להסכמה. אלא שזאת הסכמה שבכפייה, או כמו שאמר פעם הסנדק, הצעה שאין לסרב לה: הילדים ישובו לכיתות, והמורים יחזרו לעמוד מול 42 ילד עם זנב מקופל בין הרגליים. כסף, מתברר, מעוור עיני שרים. נכון, החינוך עולה כסף, והרבה. מורים צריכים להרוויח, והרבה, הילדים צריכים ללמוד בתנאים הכי טובים שאפשר. הרי פני הדור כפני מחנכיו וכפני מערכת החינוך שמלמדת אותו. חינוך זול עולה ביוקר, זאת אינה קלישאה. ראו את תוצאות המבחנים ההשוואתיים הבינלאומיים, מאז המורים שלנו מקבלים שכר כמו מחלקות התה בענף ההיי-טק. ישראל מידרדרת מטה בחינוך וכל ממציאי הרפורמות, מדברת וליבנת ועד יולי תמיר, קוראים היטב את הכתובת הזאת. לקרוא כאן, תודה לאל, עדיין כולם יודעים. אולמרט, בר-און ותמיר מתקוטטים עם המורים כתגרני שווקים, כאילו מדובר במאזניה של חברה מסחרית. אתם תתנו לנו כך וכך שעות, הם אומרים להם, ואנחנו ניתן לכם כך וכך תוספת. אתם תתנו יותר שעות הוראה, בפחות תנאים. אתם תתנו יותר עבודה, בפחות כסף. הם מתייחסים אל המורים כמו שקפיטליסט אמריקני מתייחס אל פועלים מזי רעב במפעל נעליים בעולם השלישי. במקום להאדיר את מי שמופקדים על משאב הטבע כמעט היחיד שיש לישראל, הם גוררים אותם חזרה לכיתות בצו של בית דין. על אולמרט ובר-און, שמעולם לא נחשדו בראיית עולם סוציאליסטית, אין להלין. כשהם אומרים שהם חוששים לפריצת הסכמי השכר במשק, אנו לא מופתעים כי ידועה תפיסת עולמם שחוללה כבר גדולות ונצורות בחברה הישראלית. אלא שאנו עומדים מופתעים מול מי שמחרה מחזיקה אחריהם: שרת החינוך. היא, שאמורה לדאוג לדור הצעיר שלנו בכל אמצעי שבידה, הולכת לבית המשפט וגוררת את המורים ללמד לכיתות. היא שיודעת, מכל העולם, כמה שוות הבטחות ממשלתיות. היא שאמורה להיות עם המורים, גוררת אותם ללמד במקום לתבוע מבר-און ואולמרט עוד נתח מהרזרבה הממשלתית של 7.7 מליארד שקלים עליה דווח בשבוע שעבר. לאולמרט, בר-און ותמיר, יש את העוז לבוא ולומר קבל עם ועולם, שאין כסף לשלם עכשיו את כל מה שנדרש לשדרוג מערכת החינוך ומוריה. אם שואלים את המופקד על הקופה הלאומית, בר-און, הוא מבהיר שעליו לשמור על הרזרבה מכל משמר לימים קשים. "ראו את העלויות של מלחמת לבנון השנייה", יאמר. לתפיסתו ולתפיסת פטרונו ראש הממשלה, עלינו למשכן את עתיד ילדינו, כדי להימנע ממישכון עתיד מלחמותינו. אלא שבדרך קלוקלת זאת, לא יהיו כאן לוחמים שלמדו בבית ספר מה זכותנו על הארץ הזאת. הם יעדיפו, לדאבון לב, עתיד בטוח יותר במקום בו המציאו את הקפטילזם הדורס ואת ההפרטה הרומסת. שביתת המורים שמה לחברה הישראלית מראה מול העיניים. היא הבהירה לכל מי שעתידה של ישראל יקר לו, שמשבר החינוך מאיים יותר מאיומיה של איראן, סוריה והחמאס גם יחד. כל הורה חש אינטואיטיבית שילדיו אינם מקבלים את מה שמגיע להם. במדינה המתיימרת להיות מעצמת ידע עולמית, החינוך מכומת לשקלים, והשקלים מכומתים לשעות עבודה. אלה שמפריטים לנו עכשיו את עתיד הילדים, נושאים אמנם בגרונם את רוממות החינוך, אך אינם מוכנים לשלם למורי הארץ הזאת את מה שמגיע להם. כסף, לא חינוך, זה כל הסיפור. רוני סופר, כתב מדיני ב-ynet  פורסם: 09.12.07, 06:38 |