פגיעה בחופש הניהול העסקי / עו"ד אוריאל לין
האיום בהשבתת המשק על ידי ההסתדרות הכללית אשר עדיין תולה מעל הציבור בישראל מעלה שאלה שהיא מרכזית וקריטית לעתיד המגזר העסקי כולו. טעות לחשוב שמדובר רק במאבק נגד חברות המציעות שירותים של עובדי קבלן. הנושא נוגע למגזר העסקי כולו. הוא יורד לליבת השאלה של חופש הניהול העסקי בישראל. מה שעומד על סדר היום אינו תנאי העבודה של עובדי קבלן או ביצור זכויותיהם, אלא, שלילת החופש מהארגון העסקי להחליט איזה חלק מפעילותו העסקית הוא יבצע באמצעות עובדים קבועים בהעסקה ישירה ואיזה חלק מפעילותו העסקית הוא יכול להעביר לביצוע בדרך של מיקור חוץ.
מטרת השביתה הינה פגיעה חסרת תקדים, עפ"י כל קנה מידה המקובל בעולם המערבי, בחופש הניהול העסקי. ניסיון שאין לו תקדים בעולם החופשי כולו. ניסיון לחייב את הארגון העסקי לבצע את פעולותיו העסקיות דווקא באמצעות עובדים קבועים. ההשפעה של המהלך אותו רוצה להשיג ההסתדרות לא תפגע רק בחברות הנותנות שירותים של עובדי קבלן אלא במגזר העסקי כולו וכמעט בכל ארגון עסקי הקיים במדינה. אם מטרת ההסתדרות תושג אלפי חברות המציעות שירותים של עובדי קבלן ומיקור חוץ תעלמנה מהנוף העסקי, על אף שעד היום הן ניהלו ופיתחו פעילות עסקית לגיטימית במסגרת החוק בישראל.
חברות המציעות שירותים כמו: שירותי ניקיון ותחזוקה, שירותי הסעדה, שירותי שמירה ושירותי ניהול מערכות מחשוב, פועלות בתחום ההתמחות המיוחדת שלהן. במספר מקרים אפשר להגדיר את עיסוקן כחלק מליבת העיסוק של מזמין השירות וברוב המקרים זה בוודאי לא נופל בתחום ליבת העיסוק של מזמין השירות. אולם לשם הבנת הנושא המרכזי וחידודו נתעלם מגורלן של אותן אלפי חברות.
נבחן את ההשפעה שתהיה על כלל המשק, אם תתקבל עמדת ההסתדרות. חברות עסקיות אשר עד היום ביצעו חלק מפעולתן באמצעות מיקור חוץ תאלצנה להגדיל את מצבת העובדים הקבועים. מבנה התעסוקה שלהן יהיה קשיח. הן לא תוכלנה יותר להתאים את מבנה כוח האדם לתנאי השוק המשתנים, שכן, פיטוריו של העובד היחיד בכל סיטואציה הינו תהליך ממושך ולפעמים לא בר השגה, אפילו אם העובד כבר אינו תורם לארגון. האבטלה הסמויה תעלה, הארגון העסקי יעשה מסורבל יותר ועלויות השכר תתחלנה לנסוק. כושר התחרות יחלש מאוד והוא יחלש באופן מיוחד בזירת הכלכלה הבין-לאומית, שכן, בשום מדינה בעולם החופשי לא מנסים אפילו להעלות על הדעת שמותר להכתיב לארגון העסקי מתי הוא חייב להעסיק עובדים קבועים ולא להשתמש בשירותים של מיקור חוץ.
מה שמתואר כאן אינו בבחינת נבואה שחורה. זוהי פשוט חזרה מתומצתת על מה שבפועל התרחש בישראל בשנות השמונים. במהלך שנים אלו לא פחות מ- 30 חברות בבעלות ההסתדרות העובדים הכללית וחברת העובדים פשטו את הרגל. חלק גדול מפעילותן העסקית נקטע ובוצעו פיטורים נרחבים בבחינת אין ברירה. חלק גדול מהמגזר העסקי הגיע לסף משבר. חלק מהחברות שקרסו היו מהגדולות במשק כמו: כור, סולל בונה וסולתם. הסיבה המרכזית לפשיטות רגל אלה הייתה קשיחות מבנה התעסוקה וחוסר היכולת להתאים את מבנה התעסוקה לדרישות השוק המשתנות. סולל בונה לבדה החזיקה 6,000 עובדים מיותרים בתקופה של לא פחות מ- 5 שנים, והסוף ידוע.
אפילו שינוי קל ביותר של שלילת חופש הניהול העסקי בתחום מבנה כח האדם בחברה, יחרוץ את דין עתיד המגזר העסקי. העיקרון יישבר ואם מותר יהיה להכתיב אפילו במעט גיוס עובדים קבועים, בניגוד לרצון המעסיק, ניתן יהיה להרחיב תכתיבים אלה בעתיד, בדרך של כרסום הדרגתי. מסיבה זו אסור להתעלם מההיבטים העקרוניים ורחבי ההשפעה שעלולים להתרחש כתוצאה מכניעה לדרישות ההסתדרות. אני אפילו מטיל ספק בחוקתיות מהלך כזה, שכן, מדובר בפגיעה בחופש העיסוק שהיא כידוע זכות חוקתית בישראל.
דרך המלך אינה בניסיון להכתיב לעסק מתי מותר לו להשתמש במיקור חוץ אלא בביצור ושיפור זכויותיהם של כלל העובדים במשק. ענף ענף בפני עצמו, יהיו אלה עובדי קבלן, או עובדי מיקור חוץ או עובדים זמניים בהעסקה ישירה. ממש כפי שעשתה לשכת המסחר תל אביב והמרכז, כאשר חתמה על הסכם העלאת שכר עובדי האחזקה והניקיון ב 20%.
|