10 שנים עברו מאז שהלכת ממני.

10 שנים שאני מתנדנדת בין החיים למוות.

לפעמים שאני במקלחת אני מסתכלת על הסכין גילוח שלך ,הישן  שסבא נתן לך בפעם הראשונה שהתגלחת. אני זוכרת שהיית מספר לי עד כמה היא עתיקה ואם פתאום נצטרך כסף נמכור אותה כי היא עולה הון. 

אני מסתכלת עליה ,מושכת את היד עבורה , מחליטה שעכשיו זה הרגע האחרון של חיי ואני אצטרף אליך,שנהייה עוד הפעם ביחד לנצח.

אני כבר יושבת עם הסכין ביד מבקשת סליחה מהבנות שלנו על זה שאני עוזבת אותן למענך ואז אחת מהן נכנסת למקלחת כאילו הן מרגישות אותי ,הן מרגישות שצריכות להכנס ולבדוק האם אני בסדר.

אנני לא מספרת להם עד כמה קשה לי לבד, עד כמה אני רוצה אליך ועד כמה אני אוהבת אותן. הן לא זוכרות את פניך, הן לא באמת מכירות אותך. הבנות שלנו יודעות רק דבר אחד :אבא שומר עליהן מלמעלה והן צריכות לשמור עלי פה.

גם עכשיו היד שלי עוד הפעם נמשכת לסכין אבל אן נכנסת ואומרת שהאוכל מוכן. אני יוצאת מהקלחת אליהן. שתי מלאכיות שכל כך דומות לך: בחיוך , בעיינים, בכל תנועה .אנחנו מתישבות סביב השולחן עגול שקנינו כשעברנו לדירה הראשונה שלנו ביחד.

אני כרגע איתן אני מרגישה אותן אבל הן לא מרגישות אותי. כבר 10 שנים שאיבדתי את הנשמה ורק הגוף שלי מסתובב פה בין החיים. אני מסתכלת עליהן ,אומרת בלב שאני אוהבת אותן. קמה מהשולחן, הולכת לכיוון הדלת יציאה. אני יוצאת מהבית.הבנות באות אחריי. הן יודעות שהיום אני מרגישה אחרת. כבר מזמן הן יודעות שהיום יום ההולדת ויום המוות שלך.הן יודעות שביום הזה אתה עזבת אותנו. אנחנו גם יודעות שזה לא היה מרצונך.

אנחנו מגיעות לבית הקברות, מגיעות למצבה שלך ואני נשברת,כמו זכוכית נשברת. ברגע זה אני נמצאת איתך בין המתים.

כבר 10 שנים אני בין המוות לחיים. בזמן שאני מדברת איתך הבנות שותפות את המצבה, מסדרות את הפרחים שקנינו לך ליום הולדת ואני רק שואלת אותה שאלה כמו תפילה,אותה שאלה: למה למה אתה? למה הוא לקח אותך ולא אותי?"

היום אני שולחת את הבנות לאמא, שנחגוג את היום הולדת ביחד.

שעה לאחר היציא מבית הקברות הרכב של נטלי ושתי בנותיה נכנס בגדר של גשר ונפל למים.גופתיהן נמצאו ברכב בלי סימני חיים.

עכשיו כולנו ביחד. כל המשפחה. אני לא עשיתי את זה בכוונה זה פשוט נהג המשאית שלא ראה את הרכב שלי מתקרב.