חברים, היום אני רוצה לדבר איתכם על ספרים. או יותר נכון, על ספרים דיגיטאליים. אם נשים לרגע בצד את העובדה שהספרים הדיגיטאליים כוללים את השימוש בכמה מהטכנולוגיות היותר מתקדמות, הרי שבעיני מדובר בחיבור ייחודי וחשוב מאוד בין טכנולוגיה, חינוך ותרבות. אני לא רוצה להישמע צדקני או יפה נפש, אבל תגידו לי אתם – אם לא נוכל להשתמש בידע הטכנולוגי המפותח שלנו גם לשיפור ולשינוי פני התרבות שלנו – אז מה הוא בעצם שווה….?
 
מהו ספר דיגיטאלי?
ספר דיגיטאלי או ספר אלקטרוני (או ספר מקוון, תבחרו) כשמו כן הוא – ספר אותו ניתן לקרוא כקובץ במחשב או במכשיר הנייד שלנו. מעניין לדעת כי למרות ההקדמה המפוארת שלי אודות הטכנולוגיה החדשנית של ימינו, כבר בשנות ה – 70 נעשו ניסיונות לפתח ספרים דיגיטאליים אשר התגברו כמובן בשנות ה – 90 עם התפתחות האינטרנט. כיום, מפתחי האפליקציות הסלולאריות שוקדים במרץ על פיתוח אפליקציות חדישות אשר מאפשרות לקוראים הוירטואליים שבינינו לקבל גישה חופשית לקריאה כמעט בכל ספר ובכל זמן בו הם יחפצו.
 
על פורמטים, אותיות ושאר ירקות
הפורמטים העיקריים המשמשים את ההפצה וההצגה של הספרים הדיגיטאליים הם פורמטים כמו HTML, PDF, TXT, Doc וכן פורמטים שתוכננו במיוחד למטרה הזו כמו EPUB או Mobipocket. כל הפורמטים הללו יכולים להיות מוצגים במחשב האישי שלכם, תלוי בתוכנות הנדרשות להצגת הספר הספציפי. כמובן, גם במכשירי הסלולר ניתן לקרוא בספרים הדיגיטאליים וכאמור, האפליקציות התואמות מושקות בקצב מסחרר.
 
אז מי בעד?
רק כשהתחלתי להתעניין בנושא גיליתי עד כמה הויכוח סביב קיומם של הספרים הדיגיטאליים הוא מורכב ומעניין. התומכים בטכנולוגיה למשל, טוענים שמהפיכת האינטרנט היא התשובה של הדור שלנו למהפכת הדפוס. התומכים טוענים שטכנולוגיית הספרים הדיגיטאליים היא בעצם טכנולוגיה ירוקה שעוזרת לנו לשמור על איכות הסביבה בכך שהיא מצמצמת את הצורך בכריתת עצים. בנוסף הם טוענים, שספרים דיגיטאליים הם התשובה ההגיונית היחידה לעידן הווירטואלי והדינאמי שבו אנחנו חיים.

 ומי נגד?
הנוסטלגיים הרומנטיקנים שבינינו טוענים שספרים דיגיטאליים יפחיתו את היקפי קריאת הספרים בקרב הציבור וכי לעולם לא ניתן יהיה להחליף את מגע הנייר ואת ריח הדיו… המתנגדים גם טוענים שאיכות קריאת הספר באופן אלקטרוני אינה מספקת את אותה חווית הקריאה המסורתית וכי נוחות הקריאה היא פחותה.