סיפור אמיתי מאתמול בערב. פגשתי אדם חרדי מראש העיין. נראה כבן 60, בעל זקן ארוך,לבש כובע שחור, מעיל שחור, חולצה לבנה כמקובל אצל החרדים. החלפנו מספר מילים, כאשר בממוצע כל מילה חמישית שלו הייתה "בעזרת השם". כבר בתחילת השיחה אפי הרגיש אותת לי על הסירחון שנדף מהאיש עקב עישון סיגריות. ולא עברה דקה והוא שלף מכיס מעילו קופסת סיגריות, ממנה שלף סיגריה, הכניסה לפיו והצית אותה. הוא שאף לריאותיו את עשן הסיגריה ונשף אותו כלפי מעלה. לא יכולתי להתאפק והערתי לו (אני מודה שלא בעדינות יתר): "אתה יודע שעכשיו אתה נוהג בניגוד להלכה? אתה מבצע עבירה הילכתית חמורה". הוא נעץ בי מבט של סימן שאלה ואז הבנתי שהוא לא קלט את המסר שלי. "על ונשמרתם לנפשותיכם שמעת? ע"פ הכתוב וע"פ אמונתך הקב"ה נתן לכם חיים ואתם חייבים לשמור עליהם ולשמור על הבריאות כי הם קדושים" סיננתי לכיוונו. הוא לא הספיק להגיב ואני הוספתי "פיקוח נפש דוחה שבת, נכון? זה אומר שהבריאות היא בחשיבות עליונה, לא? אז מדוע אתה מעשן ומרעיל ומחליא את גופך? היכן "ונשמרתם לנפשותיכם"? הוא היה המום ממה ששמע ממני, ואולי גם בגלל סיגנוני הלא מעודן, ולאחר מספר שניות החל לחייך ואמר: "זאת גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה". "אהה" אמרתי לו, "מקפידים על מה שנוח, ומה שפחות נוח מחפפים, אהה"? "נו, טוב בוא לא נתעסק בעינייני" הוא השיב וזע באי נוחות בולטת, הסתובב והתרחק ממני. ועל כך נאמר: "ותחשבו על זה". |