אולמרט, על קרן מור שמעת?

כן. נכון. מדויק. אנחנו (אתם) בברנז'ה מאוד פגיעים. הלא ידעתם ? לכל איש יש שם. זהירות. מתינות. התחשבות. חמלה. את הרעל תפנו בבקשה לפוליטיקאים, למשל. הם לא בני אדם. בהם בחרנו כדי שיהיה במי לפגוע. אין להם אבא. אין להם אמא. הם לא הורים לילדים. להם, אין שם. הם באו לעולם רק על מנת להזיק. תפליאו את מכותיכם בהם. לא בנו.  אנחנו חלשים. פגיעים. נאבאכים.

הניתוח הזה מדויק להפליא. הוא נכון לכל סוג של יצירה, אך הוא בא לידי ביטוי מאוד חזק במקומות שבהם הפידבק הוא מיידי.

כן הקצב לא מספק, זה ארוחות הפסח או ההכנות לעצמאות. אולי יום השואה. דרך אגב יש הרבה פוסטים על יום השואה.

צ'עמם... אבל נתגבר. תמיד יש YNET... אולי סתם טלווייזיה.

ביי. מחגי.

אני לא רוצה להשמע מבאס, אבל מאז שנגמרה חופשת פסח יש קצת הרגשה מתה כאן בקפה. שי כמובן, הוא לא כל הסיפור, אבל הוא מייצג מאוד את העניין.

לי אישית, חסרים המון אנשים. חלק "בחופשה". חלק סתם לא באים יותר. חלק באים לעיתים רחוקות. אבל פתאום , בפוסטים שהיו בד"כ מלאים ושוקקים, אני מוצא את עצמי עם עוד 2 אנשים וזהו. משבר אמיתי.

השאלה היא האם הסערות שהיו בקפה לאחרונה (תמונות, כוכבים, פורשים) לא היו כפי שהיה נדמה בהתחלה תזזית של מקום תוסס וחי, אלא בכלל פירפורי גסיסה...  ?

מדוייק מאוד, צביקה.

צביקה - חלק מהטיעונים במייל של אדם שוב כנגד תרבות הצלליות, השתמש בך כדוגמה "למישהו מוכר" שמנסה לתקן את המערכת... אז הנה שני לינקים לדברים שניסיתי להעביר. אני מעריך שגם המסרים שלך בנושא קהילות נובעים מאותו מקום...והצורך לנתח  - אני מבין אותו כי גם (לצערי או לשמחתי) אני כזה...

תודה מחגי

http://cafe.themarker.com/view.php?t=26045

http://cafe.themarker.com/view.php?t=26725

כדאי לזכור כי גולדן הוא כותב מחונן.

 

כתבו כאן (ובעוד 40 פוסטים, לא כולל תגובות לפוסטים של גולדן) על כתיבתו, שהיא מפליאה לחדור היישר לעומק הלב, רגישותו היא שם דבר, ומכאן גם כתיבתו.

 

אז אם סוכם והוסכם שגולדן הוא איש רגיש וכותב מחונן,

אם כבר ברור שמאחרי המסך יש מקלדת שמחוברת לאצבעותיה של נפש (רגישה במיוחד במקרה זה),

הרי שכדאי להבין שהרגישות הזו פועלת לכל כיוון, וזה כולל הבנה ורגישות גם כשהבחור קורא רמיזות או אנדרסטייטמנט עליו ועל פועלו, ולא חשוב מאיזה כיוון.

ככל שאדם רגיש יותר- כתיבתו מופלאה יותר.

וככל ששני תנאים אלה מתקיימים באופן מובהק יותר, גדל הפוטנציאל לקלות ההפגיעה ולהרס היצירה.

 

כדי ליצור גולדן חייב להרגיש בנוח, לא להיות נרדף או לחוש שלא בנוח, ולא להיות תחת אש צולבת. כזו או אחרת.

 

עוד כדאי לזכור שאנשים כמו גולדן -  עושים את המקום הזה, ואת האינטרנט במתכונתו הנוכחית!!!!!

השלב בו נמצא הקפה (התהוות משני כיווני העשייה, של הכותביםמצד אחד  ושל ההנהלה על גווניה מצד שנ)י, ומאחר שמדובר בבני אדם, חלק מההתהוות זה ניסיון לחיות בשלום זה עם זה (וזו) וזה למד זה.

אפשר בגרף להראות איך נראה העסק כולו, אבל אומר במילים שכרגע רואים קו ישרמאוזן.

האשמה היא עלינו.

גם האחריות.

:(

המשך שבוע נעים.

 

יפה.

כתבתי בבלוג בלדה לעוזב קהילה. 

צודק, כמובן.

הפגיעות שמביאה עמה כוכבות בלוגים, בעיקר כאלו שקשורים לרשתות (חברתיות, עסקיות ווטאבר) היא אכן דבר בלתי נמנע. אבל הרשתות האלה, שמתוקף היותן רשתות הן בעלות "יוזרים" מביאות עימן דבר נוסף- טכנולוגיית החסימה. שימוש מושכל בה יכול להוות מחסום יעיל נגד חיצי קנאה נוסטפי ארס ולחסוך הרבה כאבי לב מיותרים (ובמקרים האלו הם תמיד בדיוק כאלה: לגמרי מ-י-ו-ת-ר-י-ם).

 

צודק צביקה, אבל (כמו שאמרת) זה נמצא בכל סקטור. אולי בכתיבה זה יותר מאופיין? כי הכותב כבר "נכתב" על ידי קוראיו? אבל מה זה נכתב? מוצבע, מאופיין, הוא כבר שם, בידי הציבור.

המילכוד זאת המילה הנכונה, החדר העגול הזה ללא פינות הוא בעצם חדר של כותב, ואנחנו הרי מכירים גם עוד רבדים נוספים ותופעות לוואי של הדבר עליו כתבת, ובעיקר בארץ שלנו ; "הוא/היא לא מה שהיו פעם", "התמסחר", "אני זוכר שהוא התחיל- אז אהבתי אותו".

 סליחה על הוספת הלינק אבל הייתי חייב

מכנסיו של הכותב

 

אגב, נראה לי שגולדן היא דוגמא הפוכה של מישהו שעבר (לא מכיר אותו, אבל נראה לי) פאזה ומגיע לאמיתי שבו, אולי זאת הפלטפורמה הטכנית, אולי משהו אחר, אבל המילכוד האמיתי והמעייף שבסופו נמצא רק פריילוף נפשי-אנושי ששיאו הוא מעגלי כמו ציני על הצינים וכו', משוחרר, ונמצא רק אדם שעבר את הלופים המשתקים של למה אני כותב ומפגש עם עצמך לפידבק ואו שכנוע עצמי, ונשארת רק הכתיבה עצמה.

שם נמצאת החותמת "לחוזק" ו"מי נשאר", אבל בסוף זאת רק אהבה.  

 

 

 

(צביקה) צודק. נכון.

נאה דרשת. אבל אתה יודע, המטבח וההיט.

למה צריך לנתח כל דבר? למה צריך לנבור בנשמתם של אנשים אחרים?למה צריך למצוא כללים בכול דבר?

אין לי מושג מה עובר לאנשים בראש בכל רגע, למרות שהייתי רוצה להיות אורי גלר...

 

מה שכתבת אולי נכון לחלק מן האנשים והיה ראוי שיכתב בצורה היפה הזאת, אבל פשוט לא נראה לי נכון לעשות ניתוח פסיכולוגי למישהו ספציפי כמו שמשתמע מהטקסט שלך.

יש כאן די ריח מר של פגיעה וחדירה לפרטיות!

 

תודה,

דרור

יפה. נכון.

 

פשוט.נכון.