"...אפשר שאדם זה מגוחך, אך לעבודתו לפחות יש טעם. כשהוא מדליק את הפנס, כאילו מביא הוא לעולם עוד כוכב אחד או עוד פרח. ובכבותו את הפנס, דומה כי הפרח נרדם או הכוכב שוקע בתנומה. מלאכה נאה היא זו, וכיוון שהיא נאה, הריהי גם מועילה באמת." (מתוך "הנסיך הקטן" / אנטואן סנט אכזופרי)
מזמן לא כתבתי…יותר מדי זמן... אבל תמיד הרי יש סיבה טובה :) היתה לי הזכות לארגן יום עיון באוניברסיטת חיפה בשיתוף עם דיקן הפקולטה לחינוך שעסק בשאלה הקיומית והמהותית כל כך - "מהם החיים הראויים לחיותם" (למעוניינים, http://lifeworthliving.edu.haifa.ac.il/pics.html) ונגע בכ- 400 איש. החוויה של מימוש משהו שבער בי הרבה זמן, התחושה שחזון שהלך איתי – קם לחיים וקורם עור וגידים, היא מדהימה. הלב מתרחב ועולה על גדותיו...וזה הוביל אותי לחשוב שכמו בכל דבר גדול כקטן שעשיתי, עושה ועוד אעשה תמיד היה שם מישהו שהאמין, שנתן את ההזדמנות או את העצה, שליבה את הניצוץ לזיקוק, לאש גדולה... וכשחושבים על זה מתי אנחנו מרגישים הכי חיים, הכי אנחנו? כשאנחנו לגמרי בתוך הרגע וכשאנחנו חווים משהו שאנחנו מאמינים בו ושהשתוקקנו לממש בעולם. לכל אחד מאיתנו יש משהו שמדליק את הניצוץ שלו, ואם נחשוב על זה, עבור רובנו, אם נחשוב על זה בכנות, היה שם מישהו שראה בנו את הניצוץ הזה עוד לפני שהיינו מסוגלים לראות בעצמנו. קצת כמו נרות חנוכה, "המדליק נר מנר, הנר דולק וחברו אינו חסר" - היכולת להאיר אחרים רק מעצימה את האור של הנותן. לא תמיד אנחנו מודעים לאותם "נרות" או "מדליקי הפנסים" (שלפעמים גם נמצאים "מאחורי הקלעים") שמאירים את חיינו ואת הזיקוקים שבנו, ולו באופן הצנוע ביותר, לפעמים על בסיס יומי או שבועי. אנחנו גם לא תמיד מודעים לאלו שאנחנו משמשים עבורם כ"נרות" כאלו שנותנים כוח ומאירים את הדרך... אז מי "מדליק הפנסים" שלכם? לכבוד מי תרצו להדליק היום את הנר השמיני של חנוכה? אל תשכחו לומר לו או לה תודה - היום....! |