חנוכה כידוע הוא לא רק ניצחון היהודים על היוונים, המרד שהחל כתוצאה מהכנסת צלם להיכל מסמל גם את ניצחון היהדות על ההלניזם. ניצחון המעטים על הרבים, ניצחון האל על הפאגניות, ניצחון המסורת על הנטייה אחר תרבויות זרות (התיוונות).
ההנחה שאכן מדובר בראש ובראשונה בניצחון רוחני – מקבלת אישור של חותם הכהן הגדול בסיפור של נס פך השמן. הסיפור שהופיע לראשונה מספר מאות אחרי המרד מדבר על נס בעזרתו גברה הטהרה על הטומאה. השמן בבית המקדש נטמא (משום שהיוונים הטמאים נגעו בו), ורק פך קטן ונסתר נשאר טהור ללא פגע (כיצד הצליחו המכבים להבחין בין פך נגוע לפך נטול נגיעה לכותבי הסיפור פיתרונים). המדקדקים יכולים להצביע על הכלל התלמודי המאפשר להשתמש גם בשמן שאינו טהור, אלא שכאן לא מדובר במקרה רגיל, אלא במלחמת הקודש בטומאה. במקרה זה אפילו נוכחות קלושה של גורם זר הופכת אותו לפסול.
וכיצד אנו חוגגים את ניצחון היהדות על אותו גורם זר ומאיים?
אך מוזר מכל הוא המנהג לחגוג את חג האור על ידי הדלקת נרות במשך שמונה ימים – שכן המקור של מנהג החג הפאגאני סטורנורא (סטורנליה) ,ששמו נגזר מהאל הרומי סטורן. החג נחגג במשך שמונה ימים לפני היום הקצר בשנה, ואחד ממנהגיו הוא הדלקת נרות. החג נחגג בשל האמונה הפאגנית שהשמש גוססת (לכן הימים מתקצרים), והדלקת האורות עוזרת לשמש להבריא. חשוב להדגיש שהמשנה אף אסרה להשתתף בחג אורים מעין זה, ובכל זאת אנחנו חוגגים את חג החנוכה בשמונה ימים של הדלקת נרות.
ביוונים נלחמנו וזוהי התוצאה
אם כבר לביביות |
