כותרות TheMarker >
    ';

    יוֹמַנּוּת - "לאן הדרך הולכת"

    יומנות - כשמו כן הוא. יומן אמנות. שמו של היומן מתאר את הדרך אשר מוליכה אותי ימין ושמאל לפנים ואחור. דרך האמנות שלי, היא הדרך אשר בה אני שואלת. תהליך היצירה הוא שאלה, תמיד שאלה, והתוצר הוא התשובה הזמנית עד ליצירה הבאה.
    ברשומותיי כאן אספר על יצירתי, על חקירתי, על האמנות שבאמנות וגם על מה שביניהם.

    0

    Sorry חושך

    34 תגובות   יום שלישי, 27/12/11, 19:16

     Sorry   חושך/ נורית צדרבוים

     

    היום מדליקים נר אחרון של חנוכה. בראש מהדהד לי שיר ילדות 'סורה חושך מפני האור'. בימים אלה ישנם עדיין מקומות חשוכים אצלינו , ואני קוראת לחושך שוב -  'סורה'

     


    סוֹרִי חֹשֶׁךְ

    סוּרָה נָא וַזּוּז מִפְּנֵי הָאוֹר

    עוּרָה נָא וַקּוּם

    וְתֵן לַאוֹר לִנְקֹם עַל כָּךְ

    שֶׁלֹּא דָּרַך

    שֶׁשָּׁכַךְ וְדָעַך לְתוֹךְ עֶלְבֹּונוֹ

    שֶׁחָשָׂךְ מֵעִמּוֹ אֶת הַזְּכוּת

    שֶׁל עֲזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ.

     

    sorry חֹשֶׁךְ קַר

    הַסֵּר מָסָךְ כָּבֵד שָׁחֹר

    וְתֵן לָאוֹר וְלַיִּקָר

    לִזְהֹר –

    לַמַּזְהִיר וְלַנִּזְהָר

    סוּר וְהִתְכַּנֵּס

    כְּיָרֵחַ בְּאֳיָלוֹן וְנֵס הַשֶּׁמֶשׁ

    שֶׁתִּזְרַח בְּאוֹר גִבְעוֹן.

     

    sorry חֹשֶׁךְ עָב

    וְרַב שְׂרָרָה

    אַל כִּי תָּשִׂים

    מִכְשׁוֹל לִפְנֵי עִוֵּר

    בַּל תַּכֶּה בַּסַּנְוֵר

     

    אָנָּא רֵד וּבִמְחִילָה

    תַּן לַאוֹר לֶחָבֵּר בֵּין רֵעַ לֶחָבֵר

     

    http://cafe.themarker.com/image/2340031/
      

    'הסירה אשת את הלוט' - מתוך התערוכה 'כן, לא, שחור, לבן' - נורית צדרבוים 1990

     

    כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים

    דרג את התוכן:

      תגובות (34)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/1/12 14:06:

      צטט: רפי פרץ 2011-12-30 00:46:23

      יפה ההקשר לחנוכה ...

      תודה רפי.

        6/1/12 14:06:

      צטט: שולה63 2012-01-03 06:47:41

      יופי של וריאציה. אוהבת את משחקי המלים והציור

      תודה שולה.

        6/1/12 14:06:

      צטט: פילוסופיה 2011-12-28 18:41:56

      מי שלא רואה כבוד ועיקר בכול,הוא לא כשר ומחבל בהרמוניה בחיים

      משפט חשוב מאד, שיש לו גם ביטוי והסכמה בפוסט שבא אחרי השיר הזה. תודה וכמובן נכון.

        6/1/12 14:05:

      צטט: שיר_שטוטית 2011-12-28 18:37:26

      טקסט ועבודה מאירי חושך :)

       

      תודה על ההארה הזאת גם.

        3/1/12 06:47:
      יופי של וריאציה. אוהבת את משחקי המלים והציור
        30/12/11 00:46:
      יפה ההקשר לחנוכה ...
        28/12/11 22:22:
      סורה חושך .. " תן לאור לחבר בין רע לחבר ".. (: יופי של גירסה .. ולא רק בחנוכה ..
        28/12/11 20:10:
      אני רואה חשרת עבים שחורה נעה לעברנו חשוב שאנשים ובמיוחד אמנים יאירו אור ויסלקו את האפילה או יעצרו את הרוח העורמת את העבים השחורים שעלולים להמטיר עלינו אש גפרית ויריקות אהבתי השיר הציור והמחאה בתור משופע יש לי כמיות לירוק בחזרה רק זו אימה שפתי
        28/12/11 18:41:
      מי שלא רואה כבוד ועיקר בכול,הוא לא כשר ומחבל בהרמוניה בחיים
        28/12/11 18:37:
      טקסט ועבודה מאירי חושך :)
        28/12/11 18:17:

      צטט: סטאר* 2011-12-28 17:35:46

      נורית , שירך מאיר בחשכה את התובנה שלמרות הכל גם בחושך וגם באור,

      לא נוכל לחיות בינינו לבין עצמנו ללא הידברות וקבלת התובנות ...ללא האור אין צל ...

      ולמקומות החשוכים המוצלים מתובנה אצל אותם אנשים , אותם צריך להאיר

      ולהעיר מהתרדמה ההזויה, של התרבות הגזענית האפלה ..

      תודה לך סטאר,

      מאז ומעולם לכל אורך ההיסטוריה, ובכל התרבויות שהתפתחו הסכנות טמונות בקיצוניים. קבוצה קיצונית היא קבוצה שמסוכנת לעצמה ולזולתה, יחד עם זאת גם כאן וגם עכשיו צריך לדעת לשים את הדברים בפרופורציה. אין טעם להגיב בקיצוניות על קיצוניות כי אז נוצרת אנדרלמוסיה ללא תקנה. מישהו צריך להישאר שפוי ולהתבונן על הקטן, האחר והקיצוני בעין אחרת . אנחנו כבר לא חיים יותר בתקופה של 'עין תחת עין'. זו ההדברות בעיני וזה מתבטא בשורה האחרונה בשירי.

      ושוב תודה לך.

        28/12/11 18:12:

      צטט: אהובהקליין 2011-12-28 16:50:21

      יפה השיר וגם הציור. יישר כוחך!

      תודה לך אהובה,

      שמחה שבאת לבקר כאן.

        28/12/11 17:35:

      נורית , שירך מאיר בחשכה את התובנה שלמרות הכל גם בחושך וגם באור,

      לא נוכל לחיות בינינו לבין עצמנו ללא הידברות וקבלת התובנות ...ללא האור אין צל ...

      ולמקומות החשוכים המוצלים מתובנה אצל אותם אנשים , אותם צריך להאיר

      ולהעיר מהתרדמה ההזויה, של התרבות הגזענית האפלה ..

        28/12/11 17:06:

      צטט: יהלשחר10 2011-12-28 16:03:52

      אוהב את הציור ואת שילוב הגוונים כאילו פה האור גובר על החושך

      תודה יהל,

      נכון. מקור האור מראה הסיכוי שלו. ואגב, הציור הזה צוייר בשנת 1990 ובהקשר קצת אחר. אבל כמו שאמרתי כבר בפעמים אחרות וגם כאן 'טכסטים מתכתבים'

        28/12/11 17:02:

      צטט: עמיאפלבוים 2011-12-28 15:58:08

      בס"ד

       

      נורית שלום,

       

      שלא כהרגלי, בחרתי בזו הפעם להשמיע גם את קולי...

       

      מצאתי לנכון להגיב על שירך רק מהסיבה שנראה לי חשוב שתישמענה גם דעות מתונות כמו שלי, בתוך ההמולה התקשורתית סביב נושא זה, האופפת אותנו בימים האחרונים.

       

      האמרה העממית אומרת: "מעט מהאור יכול לגרש הרבה מהחושך"...

       

      מאחר נגזר עלינו לחיות את כל חיינו בעולם שבחלקו הינו מואר ובחלקו חשוך - עלינו לדעת להתמודד גם עם החושך, באותה מידה של תחכום שבה אנו נהנים מהאור.

       

      נתאר לעצמנו יצורים (דמיוניים, כמובן), אשר כל חייהם עוברים עליהם בחשיכה מוחלטת - 

      מובן מאליו שעבורם האור מהווה תופעה מסוכנת - המסמאת את העיניים, ומסכנת את קיומם הפיזי...

       

      יש להניח שאילו היינו אכן נפגשים עם יצור כזה, לא היינו מצליחים לשכנע אותו בעזרת זרקור עז-עצמה ביתרונו של האור על החושך - אלא ע"י אור חלש ועדין של אותו "נר דקיק" - אשר בעזרתו אנו מציינים את נצחונם ההסטורי של "בני-אור" על "בני חושך".

       

      הדת היהודית יצגה תמיד את ה-"אור" מול החשיכה, השנאה והבערות שסבבו אותה מכל עבר אלפים בשנים - הבה נדע להכיר מעט כבוד לאותם אלה הסבורים שבכך הם "מגינים" עליה -אף אם הם מייצגים זרם קיצוני ושולי, ודרכם אינה מקובלת על רבים וטובים - דתיים  וחילוניים כאחד.

       

      החשש שלי הוא כי תגובות כדוגמת זו שלך אך מעצימות את התהודה והאפקט התקשורתי של האלימות והבוטות אשר אותן כולנו היינו שואפים למנוע - ועל כך נאמר: "והמשכיל בעת ההיא יידום" !

       

      תקוותי היא כינדע להגיב באיפוק ובתבונה - כדי למנוע מצב של אבדן שליטה ומלחמת איש-באחיו - כפי שההסטוריה של עמנו  מלמדת אותנו על תקופתם של "הסיקריקים" - אשר הם שהמיטו עלינו את חורבן הבית השני.

       

      עמי א.

      עמי שלום,

      אני רוצה לומר לך, שאני מאד שמחה שהבאת לכאן את קולך המתון. כלומר " מעט מהאור" - וחושבת כמוך בהחלט שמעט מהאור יכול לגרש הרבה חושך. ובכלל בעת שכל הקולות בעם העלו על נס את 'קולה של האשה' טוב שהבאת לכאן את קולך.

      אני חייבת לומר שכאשר התחלתי לפרסם את שיריי שאכן נוגעים בנושא הזה שכרגע מעסיק את כולם (קולם של כולם) לא תמיד אהבתי את התגובות המצטרפות והמתלהמות.

      אני לא כתבתי מניפסט פוליטי, ולא הבעתי דעה על כל העניין המורכב הזה. נגעתי בנקודות שונות שעלו מתוך הדיון, ובעיקר במילים שעוסקות בתופעה 'הדר' 'נדר' הדרה' , קול של האשה ועוד. שיריי הם כדרכם של שירים הם סוג של זכוכית מגדלת שמאירה ומגדילה מצבים מסויימים. שירה הרי - מיטבה בכזביה ( ואת זאת אתה יודע).

      ייתכן, שלו הייתי לוקחת על עצמי אחריות וחוש מוסריות ואיפוק הייתי צריכה לנהוג כפי שאמרת 'בעת ההיא יידום' - אבל שירה באה מחום הלב ושם הרגשנות גוברת על פעולת השכל. כזכור אני בסך הכל כותבת שירים, משחקת עם המילים ועם מה שקורה בחיים.

      הציור שאותו שילבתי כאן מתאים אך הוא לא נולד ולא נוצר היום ( הוא משנת 1990) והוא בכלל עוסק בנושא אחר. ככה זה אמנות - טכסטים מתכתבים.

      אני לא מאלה שמתלהמים על מקורותיה מלאי האור של היהדות (משם אני שואבת וזה המעיין שלי), אינני חושבת שמצבה של האשה רע, ויודעת היטב מה קורה בחוגים הדתיים השפויים שבהם האשה היא מלכה. באותה מידה אני יודעת איפה ההקצנה בדת, אבל כולם יודעים שכיום גם מה שנכתב במקורות היהודיים באופן קיצוני ומחמיר, לא מתנהג ככה בעולמינו אנו היום.

      אני באמת חושבת שהתקשורת והעם נותנים הרבה יותר מדי מקום לאותם קבוצות חרדיות שאינם מייצגות כלום ושום דבר חוץ מאת עצמם. אנחנו מספקים להם בדיוק את הדלק שהם רוצים בכך ששמנו אותם במרכז הדיון הציבורי. הם מייצגים רק את עצמם וגם אם כתבתי סורה חושך מן האור- לא חשבתי אפילו לא לרגע שאנחנו עומדים בפני סכנת חשיכה. הם גוף קטן מדי, יוצא דופן שמקומם עליו את כולם ( גם את הדתיים) ומתנהגים כמו אותו בואש.

      יש לטפל בזה לגופו של עניין, ולא להפוך את זה לעיקר העניין. ישראל ונשותיה הם עם ומדינה מתקדמים שהאור בם הוא רב. והראייה, שאני כאשה יכולה כאן ובכל מקום להגיד כל מה שאני רוצה ואף אחד לא יורק עלי ולא סותם לי את הפה.

      אני חושבת שתגובתך כאן חשובה, מאוזנת ומאזנת וגם אינה עומדת בסתירה לא לדעותיי ולא לשיריי.

      ועוד דבר ואחרון.

      בסוף שירי זה אני כותבת לחבר בין הרע לחבר. הכוונה היא שהשלם מורכב מטוב ורע, אור וחושך. אין האחד יכול להתקיים ללא השני צריך רק לדעת לחבר ביניהם ולהשלים עם קיומם. ושים לב, כאן אני כותבת חידוש המילה רע ( חבר) היא גם רע ( רוע).

      ושוב תודה לך שמצאת לנכון להכנס ולהגיב.
        28/12/11 16:50:
      יפה השיר וגם הציור. יישר כוחך!
        28/12/11 16:41:

      צטט: ג.ע. 2 2011-12-28 15:30:08

      היי נורית, מעתיקה שוב את דבריי, מכיוון שיצאו בקטן מדיי:

       

       

       

      אני מאוד אוהבת את החיבור שעשית בין השיר המקורי (הבית הרשון והפזמון) לבין הנושא שהיום בכותרות - הדרת נשים - נושא חשוך שמיושם על ידי השחורים' (כמובן בכפל ובתרתי משמע).

      הי גימל,

      קיצרתי את דברייך כדי לא לסרבל את גלילת התגובות. דברייך נמצאים במקור שם כמובן.

      תודה על ההסבר שאת מוסיפה כאן. זה תמיד מעניין בעיני , את יודעת.

      פחות אני נוטה להתייחס להשלכות שעולות מדברייך ביחס למציאות ולפער הגדול בין החרדים ובין העם. משום שאני עוסקת בשירה ולא בפוליטיקה.

      ושוב תודה על שאת כאן תמיד.

       

       

        28/12/11 16:37:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2011-12-28 14:53:03

      אהבתי את משחק המילים הזה בי סורי לסליחה והעבודות הציוריות שלך תותח. כבר אמרתי לך ועדיין. עבודה חזקה מאד.

      תודה רונית,

      התותחים רועמים והמוזות מתחצפות.

      ושוב תודה על דברייך אלי כאן.

        28/12/11 16:35:

      צטט: Avivit Agam 2011-12-28 12:52:09

      ''

      אביבית תודה,

      זה מקסים. תודה שהבאת את זה לכאן והעשרת את הרשימה.

       

        28/12/11 16:34:

      צטט: נעמה ארז 2011-12-28 11:33:50

      מזדהה עם הקריאה השירית שלך, ומזדעזעת מהעבודה המאד מאד חזקה שלך. אני רואה ששמת אותה גם כרקע בבלוג.תשמעי, לא הכרתי את העבודות שלך קודם, עכשיו, כשאני מגלה אותן לאט לאט אני חושבת שאת אומנית גדולה.

      נעמה יקירתי,

      ריגשת אותי בדברים שאמרת, בטבעיות ובאמת שלך ששימחה אותי וריגשה כמובן.

      נדמה לי שלא הכרת אותי קודם לכן משום שאני די חדשה ב'קפה' ( כחמשה חודשים).

      ומאחר וכבר אמרת דבר אחד או שניים טובים על יצירתי את מוזמנת לטייל ( לחפור, לסייר) באתר שלי

      www.nuritart@co.il

      ושוב תודה על דברייך אלה.

        28/12/11 16:31:

      צטט: ron294 2011-12-28 10:54:40

      שילוב נדיר בין אור וחושך, כל הציץ הנבול וכל החציר היבש אך פרח אור מופלא ניצב ביניהם, כזה שיסיר וייבש את השלולית המסואבת ויעטוף את הלב כמו הילה. לא יהיה בנו חושך ושלולית כי הדעת לא תכיל אותם והרוח לא תוכל לשאת. ואת הנחיל ההוא המרושע נדע לעקור במהרה . האור לא יוכל לחבר בין רוע לטוב, את הרוע חייבים לעקור בכל הדרכים.

      רון,

      מה שכתבת כאן הוא יפה בפני עצמו - שיר בפני עצמו.

      אך יש נקודה אחת חשובה שבה אינני מסכימה עמך. הטוב הוא החבור בין הרע והטוב. השלם שהוא הטוב, לדעתי, תמיד מורכב מניגודים. ההכרה בניגודים, היכולת לחבר ביניהם ולקבל אותם, היא השלם. קבלת השלם ואי הפחד והחרדה ממנו מפחיתים את עצמת הרוע . ולדעתי זו יש הרבה סימוכין ותימוכין גם במקורות פסיכולוגיים וגם במקורות שלנו.

      ותודה על תגובתך.

        28/12/11 16:28:

      צטט: sari di 2011-12-28 09:21:44

      אהבתי את השימוש בגוונים. בכיתוב הכמו חרוט. הדמויות העוטות שחור למעט העיניים. האזניים. הפה...

      תודה שרי.

        28/12/11 16:26:

      צטט: שולה ניסים 2011-12-28 09:15:56

      נורית,

       


      כשאני קוראת שיר אני שמה לב לא רק לתוכן, אלא גם לצורה, לאופן שבו זה מוגש. אני מאוד שמה לב למה

      שנקרא "אמצעים אמנותיים" כמו למשל שימוש במילים שיכולה להיות להן יותר ממשמעות אחת כמו המילה

       מזהיר מלשון אזהרה ( מפני סכנה ) אך מזהיר גם במובן של גורם לזוהר להופיע, גורם למשהו מסויים לזהור.

       את גם עושה שימוש טוב במצלול
      אַל כִּי תָּשִׂים

      מִכְשׁוֹל לִפְנֵי עִוֵּר

      בַּל תַּכֶּה בַּסַּנְוֵר

         

      מצד אחד יש כאן דמיון צלילי שנובע מן החרוז  עִוֵּ ר- בַּסַּנְוֵר  ומצד שני יש כאן הנגדה, כי מי שעיוור לא יכול לראות את האור ולכן הוא לא יכול גם להסתנוור. ותוך כדי כתיבת הדברים האלה אני גם חושבת על זה שלסנוור מישהו זה לבלבל אותו, לגנוב לו את הדעת. ומי אלו שאפשר לגנוב את דעתם? אלו שכבר איבדו את כושר השיפוט שלהם ולכן הם עיוורים, לא רואים את מה שמונח לפניהם.

      אני מאוד אוהבת את התמונה המתלווה לשיר,  תמונה חזקה  ומרשימה. 

       

      שולה,

      אני כמובן אהבתי שאהבת וקראתי בעניין ובעיון את דברייך, שהוסיפי לאור שאותו אני כל כך מבקשת.

       

       

       

       

       

       

        

        

       

       

        28/12/11 16:22:

      צטט: יהודית מליק שירן 2011-12-28 01:37:33

      זה השיר השני שלך בנושא המטריד את כולנו. הסקריקים מייצגים את החושך הקר ונעמה הקטנה מייצגת את אור האמונה. הניגודיות בין חושך לאור כל כך בולטת במחאתה. עוצמתי ונוקב. תודה

      תודה לך יהודית.

        28/12/11 16:03:
      אוהב את הציור ואת שילוב הגוונים כאילו פה האור גובר על החושך
        28/12/11 15:58:

      בס"ד

       

      נורית שלום,

       

      שלא כהרגלי, בחרתי בזו הפעם להשמיע גם את קולי...

       

      מצאתי לנכון להגיב על שירך רק מהסיבה שנראה לי חשוב שתישמענה גם דעות מתונות כמו שלי, בתוך ההמולה התקשורתית סביב נושא זה, האופפת אותנו בימים האחרונים.

       

      האמרה העממית אומרת: "מעט מהאור יכול לגרש הרבה מהחושך"...

       

      מאחר נגזר עלינו לחיות את כל חיינו בעולם שבחלקו הינו מואר ובחלקו חשוך - עלינו לדעת להתמודד גם עם החושך, באותה מידה של תחכום שבה אנו נהנים מהאור.

       

      נתאר לעצמנו יצורים (דמיוניים, כמובן), אשר כל חייהם עוברים עליהם בחשיכה מוחלטת - 

      מובן מאליו שעבורם האור מהווה תופעה מסוכנת - המסמאת את העיניים, ומסכנת את קיומם הפיזי...

       

      יש להניח שאילו היינו אכן נפגשים עם יצור כזה, לא היינו מצליחים לשכנע אותו בעזרת זרקור עז-עצמה ביתרונו של האור על החושך - אלא ע"י אור חלש ועדין של אותו "נר דקיק" - אשר בעזרתו אנו מציינים את נצחונם ההסטורי של "בני-אור" על "בני חושך".

       

      הדת היהודית יצגה תמיד את ה-"אור" מול החשיכה, השנאה והבערות שסבבו אותה מכל עבר אלפים בשנים - הבה נדע להכיר מעט כבוד לאותם אלה הסבורים שבכך הם "מגינים" עליה -אף אם הם מייצגים זרם קיצוני ושולי, ודרכם אינה מקובלת על רבים וטובים - דתיים  וחילוניים כאחד.

       

      החשש שלי הוא כי תגובות כדוגמת זו שלך אך מעצימות את התהודה והאפקט התקשורתי של האלימות והבוטות אשר אותן כולנו היינו שואפים למנוע - ועל כך נאמר: "והמשכיל בעת ההיא יידום" !

       

      תקוותי היא כינדע להגיב באיפוק ובתבונה - כדי למנוע מצב של אבדן שליטה ומלחמת איש-באחיו - כפי שההסטוריה של עמנו  מלמדת אותנו על תקופתם של "הסיקריקים" - אשר הם שהמיטו עלינו את חורבן הבית השני.

       

      עמי א.

        28/12/11 15:30:

      היי נורית, מעתיקה שוב את דבריי, מכיוון שיצאו בקטן מדיי:

       

       

       

      אני מאוד אוהבת את החיבור שעשית בין השיר המקורי (הבית הרשון והפזמון) לבין הנושא שהיום בכותרות - הדרת נשים - נושא חשוך שמיושם על ידי השחורים' (כמובן בכפל ובתרתי משמע).

       

       

      גם הבית הראשון והפזמון של השיר המקורי בעצם יכולים להגיד את אותו הדבר ולהתחבר לנושא זה:

       

       

      "באנו חושך לגרש,

      בידינו אור ואש,

      כל אחד הוא אור קטן

      וכולנו אור איתן.

        

       

      סורה חושך, הלאה שחור, סורה מפני האור."

       

       

      והאסוציאציה שלך לקחה אותך לעשות מזה שיר אקטואלי וספציפי יותר לנושא שעל סדר היום.

       

       

      כן, זה אנחנו שלא גרשנו את החושך הזה מתוכנו, וזה אנחנו שצריכים לגרשו.

       

       

      והם, הם ימשיכו לנסות להחשיך, אם אנחנו, שכבר התקדמנו משם באלפי שנים לא נדע לשים לזה סוף.

      ורק אז תזרח השמש בכל המקומות, באיילון, בגבעון ובבית שמש. העיר הזאת ששמה הבית של השמש, היא אחת הערים החשוכות ביותר במדינה. כמו גיחוך על שמה, או אולי כמו משאת לבבה שכרגע רחוקה מעמה.

       

       

      ועצוב לדעת שגם בשררה הרשמית, הלו הוא משכן הכנסת, יש אנשי שררה גם בין החילוניים, כמו לימור לבנת למשל, שחושבים שיש מקומות בארץ שמותר להם להתנהג בהשפלה כלפי נשים וילדות - לירוק, להדיר מהמדרכה, לשלוח לסוף האוטובוס, לסלק מבית ספר ממלכתי ילדה שבסה"כ רצתה לשיר, או שחלילה חצאיתה מעט מעל לברך וכו' וכו' וכו', וכשיש הפסקת מים או חשמל בשבת, בקור אימים או בחום לוהט, עובדי המדינה שלנו נכנעים להם ומשאירים שכונה שכנה שלמה בלי מים, כי הם לא מרשים לעבוד ברחוב בשבת, למרות שמדובר בפיקוח נפש - כמו חימום למשל בבתים של קשישים ותינוקות, וכמו מים שמיותר שאציין את פיקוח הנפש עבורם בימי חמסין לוהטים, אך גם בימים רגילים.

       

       

      הלוואי ועד חנוכה הבא נצליח להסיר את החושך הזה, למרות שלפעמים נראה לי שהם יצליחו לכפות עלינו את חשכם, כי אנחנו לא איתנים כמותם בהתייצבותנו מולם. אנחנו נשיר "סורה חושך הלאה שחור" והם ימשיכו לצחוק לנו בפרצוף.

       

        28/12/11 14:53:
      אהבתי את משחק המילים הזה בי סורי לסליחה והעבודות הציוריות שלך תותח. כבר אמרתי לך ועדיין. עבודה חזקה מאד.
        28/12/11 12:52:

      ''

        28/12/11 11:33:
      מזדהה עם הקריאה השירית שלך, ומזדעזעת מהעבודה המאד מאד חזקה שלך. אני רואה ששמת אותה גם כרקע בבלוג.תשמעי, לא הכרתי את העבודות שלך קודם, עכשיו, כשאני מגלה אותן לאט לאט אני חושבת שאת אומנית גדולה.
        28/12/11 10:54:

      שילוב נדיר בין אור וחושך, כל הציץ הנבול וכל החציר היבש אך פרח אור מופלא ניצב ביניהם, כזה שיסיר וייבש את השלולית המסואבת ויעטוף את הלב כמו הילה. לא יהיה בנו חושך ושלולית כי הדעת לא תכיל אותם והרוח לא תוכל לשאת. ואת הנחיל ההוא המרושע נדע לעקור במהרה . האור לא יוכל לחבר בין רוע לטוב, את הרוע חייבים לעקור בכל הדרכים.

        28/12/11 09:21:
      אהבתי את השימוש בגוונים. בכיתוב הכמו חרוט. הדמויות העוטות שחור למעט העיניים. האזניים. הפה...
        28/12/11 09:15:

      נורית,


      כשאני קוראת שיר אני שמה לב לא רק לתוכן, אלא גם לצורה, לאופן שבו זה מוגש. אני מאוד שמה לב למה

      שנקרא "אמצעים אמנותיים" כמו למשל שימוש במילים שיכולה להיות להן יותר ממשמעות אחת כמו המילה

       מזהיר מלשון אזהרה ( מפני סכנה ) אך מזהיר גם במובן של גורם לזוהר להופיע, גורם למשהו מסויים לזהור.

       את גם עושה שימוש טוב במצלול



      אַל כִּי תָּשִׂים

      מִכְשׁוֹל לִפְנֵי עִוֵּר

      בַּל תַּכֶּה בַּסַּנְוֵר

       

       

       

       

       

      מצד אחד יש כאן דמיון צלילי שנובע מן החרוז  עִוֵּ ר- בַּסַּנְוֵר  ומצד שני יש כאן הנגדה, כי מי שעיוור לא יכול לראות את האור ולכן הוא לא יכול גם להסתנוור. ותוך כדי כתיבת הדברים האלה אני גם חושבת על זה שלסנוור מישהו זה לבלבל אותו, לגנוב לו את הדעת. ומי אלו שאפשר לגנוב את דעתם? אלו שכבר איבדו את כושר השיפוט שלהם ולכן הם עיוורים, לא רואים את מה שמונח לפניהם.

       

       

       

       

      אני מאוד אוהבת את התמונה המתלווה לשיר,  תמונה חזקה  ומרשימה. 

       

       

       

       

       

       

       

        

       

      זה השיר השני שלך בנושא המטריד את כולנו. הסקריקים מייצגים את החושך הקר ונעמה הקטנה מייצגת את אור האמונה. הניגודיות בין חושך לאור כל כך בולטת במחאתה. עוצמתי ונוקב. תודה

      ארכיון

      פרופיל

      נורית-ארט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין