ראיתי לפני מספר דקות בחדשות, ויכוח בין ח"כ ישראל אייכלר מהעדה החרדית ובין הרב ליפמן מהקהילה האורטודוקסית בבית שמש. שניהם גינו בעצם את התנהגות האספסוף החרדי בבית שמש, אך היו ביניהם חילוקי דעות בנוגע למהות התופעה והיקפה.
השאלה בדבר מידת אמונתם של יהודים אלה או אחרים בשם יתברך, היא שאלה מובהקת שבין אדם למקום, זאת להבדיל ממחלוקת שבין אדם לחברו, שאמורה להיות מיושבת על ידי הצדדים בעצמם. שאלות שבין אדם למקום אמורות למצוא את פתרונן בדיון בין כל אדם ואדם לבין בוראו. כמובן שכל מאמין יכול לפנות בראותו צורך בכך אל הרב שלו, ולבקש את עזרתו.
השאלה שמטרידה אותי בנושא זה היא שונה במקצת: אני תוהה מהיכן שואבים הפורעים את הסמכות הדתית או המוסרית לפתור בעיות שבין אדם אחר לבין בוראו. כלום לא מוטב להשאיר את פתרונן של הבעיות הקשות האלו לקדוש ברוך הוא שהוא כל יכול והכל נעשה בדברו? ומי זה שמינה אותם להיות הקוזאקים של הקב"ה? וכי אין התנהגותם מעידה על כך שאינם סומכים על הקב"ה שידע לפתור את בעיותיו בעצמו?
חז"ל אמרו ולא פעם אחת בלבד, שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. כלום הקוזאקים האלה מאמינים שבידיהם הכח לשנות דברים שאפילו בידי שמים אין די כוח לשנותם? |