לקטה ערכה וכתבה הבת שולמית אריה, אבי, עלה לישראל מסקולקה שבפולין בשנת 1920. תחילת עבודתו הייתה עם קבוצה של מייבשי הביצות בחדרה. עבודה קשה ומפרכת, שהרבה חברים חלו שם בקדחת. מחדרה הגיע (עם קבצת הסקלקואים) לקרית ענבים, שם הכינו את השטח לנטיעות. המקום היה הררי, מלא סלעים וקשה היה לחפור. שם הכיר את אמי צפורה. צפורה נולדה בגיניץ שבפולין. היא הייתה הבת הקטנה אחרי הרבה אחים. הוריה נפטרו כשהייתה ילדה קטנה. אחותה הגדולה גידלה אותה. היא עלתה לארץ ב- 1920 ובאה עם קבוצת הסקלקואים לקרית ענבים. היות ועבודת סיקול האבנים הייתה קשה, ואחרי התלבטויות וויכוחים ובירורים, בחרו להתיישב בעין חי (כפר מל"ל). המקום היה שומם, חולות עד הברכיים, היו עשבי החילפה הגבוהים והחזקים ובלילות יללות תנים. צפורה זעקה: "אריה לאן הבאת אותי?". אריה שהיה אופטימי ענה: "עוד תראי כמה המקום יהיה יפה. אפילו בית ספר יבנה פה...". אריה וצפורה התחתנו ב- 04/10/1923. החופה הייתה בתל אביב. החתונה הייתה ברפת הציבורית של הכפר. החתונה הייתה משותפת לאריה וצפורה ולאברהם ומאשה. הביאו יין בחביות וביסקוויטים בשתי חביות גדולות, שהמשיכו לאכול אותם עוד כמה שבועות לאחר מכן.
בכסף הראשון שקבלו בנו קודם כל את הרפת בשביל הפרות. אצלנו במושב בנו את הרפת לפני המגורים ואת הפרות שלוש פעמים ביום היו חולבים מנהג משונה היה ב- 12 בלילה חליבה אחרונה נעשתה חשמל עדיין אין ובא הפנס – לכן. תולים הפנס למעלה בתקרה וכך קדימה – לחליבה! לפעמים בגלל האור העמום הזנב של הפרה מצליף ובכד לא נשאר כלום
הפנס שולמית נולדה ביולי 1924 ודני נולד בנובמבר 1929
הצריף שנבנה אחר כך כלל שני חדרים ומטבח. בית השימוש היה צריפון קטן שהוקם הרחק מן הבית, וליד הבית (הצריף) הוקם חדרון קטן עשוי מפחים, זו הייתה המקלחת, שהמים בה תמיד היו קרים (גם בחורף). פעם בשבוע הרתיחו מים בדוד מים גדול (הרתיחו על הפרימוס), וכך התרחצנו גם במים חמים. השולחנות והארונות היו עשויים מבוקסות (מארגזים). אחר כך חיזקו את הצריף מלבנים שהכינו מחמרה (חול אדום) מעורב בקש. אמא הייתה כובסת את הכביסה הלבנה ומרתיחה בחוץ בדוד גדול על גבי ענפים. את הכביסה היו מעמלנים ומגהצים במגהץ על פחמים. ביום חמישי אמא צפורה הייתה אופה לחם וחלות מתוקות ממולאות בגבינה ובפרג (לא היו אז מאפיות). התנור היה בחוץ והיה בנוי מלבנים, עשויות חמרה וקש. אחר כך באו הילדים. הראשונה אני, שולמית, ואחרי 5 וחצי שנים אחי דני ז"ל. היינו ילדים מאוד מאושרים. נולדנו לחופש ולשמחה. בקיץ הולכים יחפים עם מכנסי התעמלות כחולים – גומי במותניים וגומי בשוקיים. משחקים הרבה בחוץ, מטפסים על עצים ועושים כל מיני תעלולים. מתגוללים בחולות של הרחוב הראשי הארוך (עד שהוקם הכביש)
לפני הרבה שנים היה לנו בית – צריף היה בו טוב ויותר לא היה צריך אבא הקים אותו במו ידיו יסוד של לבנים מחול וקש וגג עליו הקירות מבפנים ומבחוץ מקרשים עשוים והיה שם כל כך יפה ונעים ובפינות הבית ארונות מארגזי תפוזים שם את מעט בגדינו היינו שמים ובימי חורף של גשמים היו המים פנימה דולפים אבל לנו היה חם והיינו מאושרים כי ארץ יפה כך חשבנו פה בונים אין רדיו, אין טלוויזיה, אבל יש חברים שכל ערב אצל מישהו מתכנסים ולאור עששית מהבהבת עד חצות מדברים קצת רכילות והרבה את ההמשך מתכננים פה בצריף ראינו חיים על עץ האזדרכת בחצר בכפר מל"ל. שולמית בת 9 וחצי ודני בן 4 ההורים ואנחנו הילדים בימי חמישי אמא חלות מתוקות אופה בגבינה ובפרג אותן ממלאה צ'ולנט עם קישקה בשבת בשר – הקצב מביא כל יום קצת וחם וטוב לנו. יותר לא רצינו והיינו מאושרים – האמינו!
החיים של ההורים לא היו קלים. פרנסה הייתה בקושי. כל אחד מהמושב קיבל שטח אדמה: 7 דונם ע"י הבית ו- 7 דונם בדרך רמתיים מגדיאל ו- 2.5 דונם היכן שממוקמת היום רמות השבים. שם נטעו כרמים. איזה אשכולות ענבים יפהפיים – ענבים ירוקים כהים, ענבים ירוקים בהירים – טעם גן עדן. הבציר היה לנו ממש חוויה. אחר כך נמכרו הכרמים לעולים חדשים שבאו מגרמניה (קראנו להם היקס) היום רמות השבים. בחלקה של רמתיים נטעו פרדס, ברבות הימים הפרדס נתן פרי, ואז הקימו משפחות ביחד בית אריזה (אנחנו הקמנו את בית האריזה בשותפות עם הדוד אברהם חינסקי). בבית האריזה בררו את התפוזים: גדולים וקטנים, טובים או נגועים". אנחנו שהיינו כבר קצת גדולים, עזרנו באריזה ובקטיף. בררנו וארזנו. את התפוזים הטובים שלחנו לחו"ל. היו עוטפים אותם בניר אריזה מיוחד מרוח בחומר משמר. על הניר היה כתוב באנגלית ג'פו (יפו). לתפוזים הפגועים קראנו "בררה" והם נשלחו לתוצרת מקומית. את האוכל לפרות קנינו מערבים שבאו אלינו (בעיקר מקלקיליה). הם באו עם גמלים ועליהם שקים של תבן (זה היה האוכל של הפרות). את הערבים הכרנו אפילו בשמותיהם.גם זיתים שלא היו עדיין טובים לאכילה קנינו מהם. אחר כך היינו יושבים בחצר ודופקים את הזיתים בפטיש או במשקולת, שמים בפחים ומכינים אותם לאכילה. בתחילה לא היה במושב חשמל. את האור בלילה היינו מקבלים ממנורת נפט (עששית). במטבח מנורה פשוטה ובחדר מנורה יותר יפה. את האוכל בישלו או על פירמוס או בעיקר על פטיליות. היו מקררים את האוכל על הריצפה. הסיר עם התבשיל היה מונח בתוך קערה עם מים על הריצפה. בקיץ מים קרים היינו שותים מכדי חרס (ג'ארות) שהיו מונחים על הריצפה ומתקררים. אחר כך הגיע מקרר על קרח, וכשהקימו את עמוד החשמל בחצר ההורים קנו מקרר אמקור על חשמל. לא עוד עששית דלק. מנורות חשמל האירו את הסביבה. הבילויים של ההורים היו לשמוע הרצאות, בעיקר של המפלגה, שהתקיימו ברמתיים. הבילוי העיקרי היה לצאת כמעט בכל ערב, כל פעם למשפחה אחרת, פעם אלינו, פעם למזורסקי, פעם לחינסקי, פעם לבן יהודה וכו'.
מעלים בעיות של המושב ובעיקר מרכלים. בחצות היו חוזרים לחליבה. היו גם הופעות בידור בכפר וגם ריקודים. אבא אריה האמין שמשק חקלאי זה הדבר הכי טוב למרות שאף פעם לא הצליח לחלוב ציפורה היא זאת שאת הפרות חלבה פעמיים ביום את החלב הביאה למחלבה שני כדי חלב משני צידי החמור רק היא ידעה אותו לרתום ולקשור היו לה לולים וגם פרות שמדי פעם היו בורחות ראה אריה שיש במשק על מי לסמוך הלך לחפש במשהו אחר לעסוק נסע לתל אביב נהיה פקיד ואחר כך מנהל ועל מסירותו קבל תמיד הלל כך עברו שנים חיי עמל קשים
כך צעד צעד התקדמו ההורים, כמו כן דאגו שגם אנחנו נתקדם. כשגמרנו עממי שלחו אותנו ללמוד מחוץ לכפר. אני, שולמית, למדתי להיות גננת בסמינר לגננות בתל אביב. דני ז"ל למד חקלאות במקוה ישראל. גם מוסיקה למדנו, בעיקר נגינה בכינור. גם ספרייה הייתה במושב וקראנו הרבה ספרים. שמענו גם תוכניות רדיו. שני רדיו היו במושב, אחד אצל מנחם מזורסקי והשני אצל שיינרמן שרון. אצל שרון לא נתנו לכל אחד להיכנס, כך שאת תוכנות הילדים בעיקר בשעה 17:00 רצנו לשמוע אצל מנחם מזורסקי. אחר כך נבנה בחורשה מועדון ששימש לפעולות הנוער העובד. בעיקר ביום שישי המועדון היה מלא, והריקודים לקול מפוחית הפח היו סוערים, הורה, פולקה ועוד.
אנשי עבודה זו הייתה דרכם גם קצת נחת ראו פה ושם כדרכו של עולם חתונות של הילדים ובואם של הנכדים תמיד היו מאמינים ואוהבים גם את הארץ גם את הכפר עמיקם, המדריך בנוער העובד יחד עם הקבוצה ובעיקר את הצאצאים
תודה לאינתי מהאתר שעצה לי איך מעלים את הפוסט , וכנראה שיש לי עוד הרבה מה ללמוד , במיוחד בהעלאת תמונות |
תגובות (30)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה לך xxx על הכיכוב ועל התגובה, בזמן הקרוב צריך לצאת סר על דור המייסדים של כפר מלל שהשנה ימלאו 100ה שנה להיווסדה, איני בטוח שילדי יקראו בו , אבל אני שילדותי נשקה בסופה של תקופה ,
בודאי אמצא בו עניין,
שתהיה לך שבת מקסימה יקירה,
בידידות רבה ,
אשר
טעותצ לעולם חוזרת שרה יקרה ,
והלואי וכל הטעויות היו מסוג זה,
אגב עכשיו לכבוד 100 שנים לכפר מלל עומדים להוציא ספר ,
שסוקר את ההיסטוריה של המקום,
שיהיה לך סופשבוע נחמד ,
בידידות ובהערכה רבה ,
אשר
מצטערת על הטעות
המסר בכל אופן הועבר
שמחתי לבקר אצלך שוב
איזה פוסט מקסים!!!!!!!!!
כל הכבוד לך,
יום קסום ומואר לך
בהערכה רבה
שרה קונפורט
תודה לך רפאלה יקרה על הכיכוב ועל התגובה ,
האמת שגם אני למדתי הרבה מהפוסט הזה , ובעקבותיו קראתי גם ספרים שנכתבו על כפר מלל , וסבי גם הוא כתב בספר כפר מלל על הדרך מסוקולקה שבפולין דרך הביצות בחדרה ,למעלה החמישה ומשם לכפר מלל,
שם התחברו לראשוני המתיישבים הסקולקאים , אחריהם הצטרפו ובאו הג'ידראים , ועד היום נקרא הרחוב , רחוב ג'ידרא,
שיהיה לך שבוע בכיף יקירה ,
בידידות ובהערכה רבה ,
אשר
ערב טוב לך שרה יקירה, תודה על הכיכוב ועל התגובה,
רציתי רק להסב את תשומת ליבך דכל הקרדיט מגיע לאמי,
כי היא שהעלתה את הדברים על הכתב,
אני מבין שאפשר להעביר לה את המחמאה במלואה ,
שהופנתה בטעות אלי,
שיהיה ל לילה נעים יקירה ,
ואת צודקת בעקרון,
החיים פעם היו הרבה יותר פשוטים,
ומבחינות רבות גם הרבה יותר נוטי חסד,
בידידות ובחיבה רבה ,
אשר
הי אשר היקר
הוקסמתי מהפוסט הזה
הצלחת להעביר את האווירה הקסומה
הרגשה של פעם
של חלוציות ושל תקווה
של אושר מכלום מדברים קטנים ויומיומיים
כשקשיי המחייה והקיום ברקע
את הנוסטלגיה ורגעי הטוהר והאמת
אהבתייייייייייייייייייייייייייייייייי
וואוהו
איזה פוסט מושקע
שמחתי לבקרך
יום יצירתי, של הצלחה ושל כיף
של למידה ושל שפע
יום קסום ומואר לך
שרה קונפורטי
בוקר טוב לך לאתי היקרה, תודה על הכיכוב ועל התגובה שמחתי שהתמונות רגשו אותך, באמת שמגיע לכפר שהחזיק 100 שנה ,ומזה זמן את פניו הוא שינה יותר מסחר ופחות ירקות,
זו היתה שאלה של להיות או לא להיות,,
שיהיה לך שבוע נעים יקירה ,
בידידות רבה , אשר
ערב טוב לך שטוטיתי היקרה, תודה על הכיכוב ועל התגובה , אני מקוה שלא יעשו שינויים בספר,
אין לי מושג מי אחראי להוצאת הספר, אני רק יודע ש100 שנהלכפר מלל
ראויות להיכתב בזכרון של אלו שעברו את החויות של דור ראשונים,
שתהיה לך שנה טובה יקירה, וגם לדובים החמודים,
בידידות ובחיבה רבה ,
אשר
יופי
תיעוד נהדר לדורות
שנה אזרחית מוצלחה לך ולכל המשפחה
צהרים טובים לך עליזהלה, תודה על התגובה ועל תשומת הלב המקצועית,,כיוצאת קיבוץ בוודאי שעבודות המשק אינן זרות לך,
אינני יודע אם חלבת פרות בשתיים בלילה,או שרתמת חמור כדי להביא אתהחלב למחלבה שהיתה באיזה צריף מאולתר, אבל אני מניח שהיו לך חוויות דומות, אני גם לא בטוןח שאמי חלבה פרה מימיה , כי ציפורה אמה של אמי לא היה ממנהגה לסמוך על אחרים ,
במיוחד על בני המשפחה הקרובים,
למעשה כשאמי הגיעה לפרקה היא ידעה מכל עולם הבישול רק לעשות חביתה,,
היה לה בכל זאת תחביב או מנהג ,בחצר הותקנו ממרישי עץ ומלוחות פח שירותים ששימשו את המשפחה, אמי היתה מסתגרת בשרותים כאשר מבעוד מועד דאגה שיהיו עפרונות שהונחו על מרישי העץ והיתה כותבת סיפורים במחברות, עברו שנים מאז וחבל שלא השתמר דבר,
שיהיה לך יום טוב שבת מחממת לבבות, וד'ש לאיציק ,
ותודה גם על ברכתך לאמי , אמסור לה כמובן,
ביד יד ות ובחיבה
אשר
אכן עולם קטן, נירהזטגתינ גרה בילדותה באותה שכונה די בסמיכות לביתה של חנה,
אשה אצילה ניא חנה, כמובן שנשמח לראותה, פעם היתה נפגשתעם נירה בכפר סבא,
לה אחרי שסגרנו את חנות הצילום , שלשם מדי פעם חנה היתה באה,
תמסרי לה דש חם חם , ורוצים לדעת מה שלומה
-
זו אכן אותה חנה אברמוביץ
החמות של גיסתי..
כיום גרה בכפר סבא
בהחלט אמסור לה ד"ש מכם..
עולם קטן וחמדמד :)
תודה לך אסצ'ילי על התגובה, ועל ההתרגשות
התרגשתי לקרוא את תגובתך
שיהיה לך סופשבוע עתיר חום ,
בידידות ובחיבה ,
אשר
אני מכיר חנה אברמוביץ שגרה בשכונת עובד בן ציון ,בכפר סבא, שעבדה בביטוח לאומי, במחלקת מילואים,
אשה דקת גזרה ולא גבוהה, וש יער לבן לראשה,יש לה בית משופץ לקטן ובחצר יש המון גן,,
אשה מקסימה, אם זאת לא ניא ההפסד לא נורא ,
ואם זו היא דר שדי בש לומה , מאשר ונירה הצלמים שבשכונה,
בידידות רבה אשר
-------שם האם חנה אברמוביץ
והגיס עופר אברמוביץ מרמות השבים
תודה לך orit על הכיכוב ועל התגובה הגורפת,
שיהיה לך המשך שבוע בכיף יקירה,
בידידות רבה
אשר
תודה לך תמו'ש על השיתוף, ועל התגובה האמפטית , ואהבת הנוסטלגיה ,,אם גיסך ותיק ברמות השבים,
אני בטוח שבת דודתי: אסנת שפירא מכירה אותו, היא בת כפר מלל,
ואכנס לשמוע את השירהחד על הישן(נוסטלגיה של יונתן גפן ),
שיהיה לך סופשבוע בכיף יקירה ,
בידידות ובהערכה רבה,
אשר