כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    לגדול והפחד ליפול

    ארכיון

    מודעות - כתבה מהאתר שלי

    2 תגובות   יום חמישי, 29/12/11, 00:06

    היום כשנהגתי, שמעתי את ניל יאנג שר you are like a hurricane, there`s calm in your eye ושרתי איתו. 
    תוך כדי, אני מביט אחורה במראה המרכזית ורואה ברכב מאחורי ילדה יושבת במושב האחורי, או יותר נכון לומר, נשענת קדימה בין שני המושבים הקדמיים וצוחקת עם ההורים שלה שיושבים במושבים הקדמיים. העיניים שלה רגועות, כמו בשיר, הסערה שבכביש לא חודרת לתוך האוטו.

    חצי דקה קדימה בזמן. רכב בנתיב הנגדי יוצא לעקיפה מסוכנת, אני, שתמיד נוסע קרוב לפס הצהוב ומביט רחוק רחוק קדימה, מזהה את הרכב שנמצא עכשיו בנתיב שלי וזז לשוליים הימניים כדי להימנע מתאונה חזיתית. ושוב, תוך כדי אני מסתכל במראה לראות מה קורה מאחורי. 
    האבא שנוהג ברכב שמאחורי, מרוכז אבל לא בנהיגה. הוא לא מבין את הפעולה שלי ומזהה מאוחר מידי את הרכב שמגיע מהר מאוד מולנו. הוא נבהל, מסובב את ההגה בחדות ימינה ובולם בחוזקה. הסערה שבכביש עוברת פנימה, לתוך הרכב. האוטו מאבד אחיזה בגלגלים האחוריים, האבא מאבד שליטה, הילדה מתעופפת לכיוון השמשה הקדמית ואז הסערה נרגעת, לרגע אחד קצר מאוד בלבד.

    לצערנו, זאת סיטואציה יומיומית. למזלנו, ניתן למנוע אותה בעזרת מודעות. 
    אם נהיה מודעים למה שקורה מסביבנו ולהשלכות של מעשינו, נוכל להימנע מהפתעות שכאלה.

    נתחיל בילדה. היא לא הייתה חגורה, אין מה להוסיף. חגורת הבטיחות הייתה שומרת אותה במקום שלה ולא נותנת לה להגיע לשמשה הקדמית או לכל מקום אחר באוטו או מחוצה לו.
    נמשיך באבא. חוסר ריכוז בכביש, מבט קרוב מידי, חוסר ניסיון ואי הכרת התנהגות האוטו במצבי חירום.
    רובנו כאלה, לא מודעים או לא רוצים להיות מודעים להשלכות של ההתנהגות שלנו כשאנחנו נוהגים, ובנוסף, לא יודעים מה לעשות כשמשהו משתבש.

    ניר, אח שלי, נהרג בתאונת דרכים כשהאוטו שבו נסע, היה במהירות של 15 קמ"ש.
    עידו, אח שלי, נהרג בתחילת הנסיעה, ביציאה מרמזור כשהוא במהירות נמוכה מ 50 קמ"ש.
    המוות שלהם הביא אותי למודעות שדברים קורים בכל מהירות ובכל מקום, גם ליד הבית.
    לכן אני דואג שהילדים שלי יהיו תמיד קשורים, גם אם זה לגן שנמצא 2 דקות נסיעה. כשאני בדרך לרכיבה והאופניים בתוך הרכב, אני דואג שגם הן תהיינה חגורות בחגורת בטיחות, ממש כמוני, כדי שלא יעופו עלי אם משהו ישתבש.

    אני מודע לזה שיש דברים שמשתבשים בכביש וזה נכון גם לכל מקום אחר בחיים שלנו, ולכן אני דואג לסגור פינות ולהשאיר לעצמי מרווחי ביטחון ופעולה.

    ונחזור לסיטואציה מתחילת הכתבה, לילדה עם העיניים השקטות. 
    אכן ראיתי אותה היום כשנסעתי, היא אכן נשענה קדימה בין המושבים וצחקה עם ההורים שלה, ולמזלם, הרכב שהגיע ממול לא עקף. 
    זה לא אומר שבפעם הבאה זה לא יקרה.

     

     

    הכתבה פורסמה במקור באתר שלי:

    www.eranavivi.co.il

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/12/11 14:01:

      צטט: אורי אביבי 2011-12-29 11:44:06

      כל כך מדוייק.

       

      שירי אמרה לי שלאחרונה הדיבור והכתיבה שלי הפכו ליותר בהירים,

      כנראה שהיא צודקת :-)

       

      תודה אח שלי, אוהב אותך...

        29/12/11 11:44:
      כל כך מדוייק.